מפחדים לחבוש כיפה או לענוד מגן דוד

מספר האירועים האנטישמיים באוניברסיטאות האמריקאיות גדל פי ארבעה בחמשת החודשים הראשונים של השנה לעומת התקופה המקבילה ב-2001. פרשנות מוטעית של האירועים גרמה לתגובה המאוחרת של הסטודנטים היהודים, שרק לאחרונה יצאו בהפגנות נגד. כתבה חמישית בסדרה

מאת יאיר שלג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת יאיר שלג

לפני כחודשיים התקיים באוניברסיטת סן פרנסיסקו, שהיא אוניברסיטה ציבורית המופעלת על ידי מדינת קליפורניה, מצעד פרו-פלשתיני, אחד מני רבים. משתתפי המצעד הפיצו ברחבי הקמפוס כרוזים שבהם נראו קופסאות שימורים שעליהן תמונת ילד שבטנו פתוחה והכתובת: "בשר ילדים פלשתינאים שנשחטו לפי חוקי היהדות, ברישיון אמריקאי". זה היה אחד האירועים האנטישמיים החריפים בקמפוסים האמריקאיים בחודשים האחרונים, אבל בהחלט לא היחיד - ודאי שלא בקמפוס בסן פרנסיסקו, שעם אוניברסיטת ברקלי הסמוכה מחזיק בתואר המפוקפק של הקמפוס האנטישמי ביותר.

לפני יותר מחודש, ב-7 במאי, אירגנו דווקא הסטודנטים היהודים בסן פרנסיסקו מצעד תמיכה בישראל, לאחר תקופה ארוכה של שיתוק. את המצעד ליוו קריאות נאצה חריפות של תומכי הפלשתינאים בקמפוס. בין היתר, מספרת דקלה טוכמן, ישראלית לשעבר וכיום מראשי הפעילות הפרו-ישראלית בקמפוס, "הושמעו לעברנו קריאות כמו 'לדפוק את היהודים', 'יהודים, תחזרו לרוסיה', ואפילו 'חבל שהיטלר לא גמר את העבודה'". קריאות דומות נשמעות בהפגנות פרו-פלשתיניות - או בהפגנות נגד תומכי ישראל - גם בקמפוסים אחרים ברחבי ארה"ב. באוניברסיטת קולורדו נכתבו לפני כחודשיים כתובות נאצה רבות שהמסר שלהן היה זהה: "ציונאצים". והדוגמאות עוד רבות.

טוכמן היא אחת בקבוצה של כ-30 סטודנטים יהודים-אמריקאים ששהו בשבועות האחרונים בישראל, בסמינר הסברה מיוחד מטעם ארגון "הלל" (הארגון האחראי בדרך כלל לטיפוח הזהות היהודית בקמפוסים), שנועד להכשיר את הסטודנטים לשמש מסבירים למען ישראל כשיחזרו לקמפוסים שלהם. עיקרו של הסמינר הוקדש להרצאות של אנשי המרכז למחקרים אסטרטגיים ו"מרכז דיין" באוניברסיטת תל אביב על היבטים שונים של הסכסוך הישראלי-הערבי. כן הושמעו הרצאות וניתנו סדנאות של מומחי הסברה.

לדברי טוכמן, הפעילים היהודים נאלצים להתמודד לא רק עם נאצות: "משרדי ארגון 'הלל' בקמפוס שלנו מקבלים איומים טלפוניים ברצח. בחורה שחילקה כרזות שלנו ירקו עליה וקיללו אותה. עדיין לא היה מקרה של אלימות פיסית כלפינו, אבל זה מאוד קרוב". מאט יופה מאוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג פנסילבניה מספר על "צלב קרס שצויר במרכז 'הלל' שבקמפוס ועל תגובות עוינות כלפי יהודים עם כיפה". הוא עצמו חובש כיפה. אביבה בראון מאוניברסיטת מסצ'וסטס מספרת על "כתובות גרפיטי בנוסח 'ישראל = צלב קרס' ו'שרון פושע מלחמה'".

רוב הפעילות האנטי-ישראלית החריפה, וגם הפעילות האנטישמית, היא של סטודנטים מוסלמים, אבל הכל מסכימים שמעוזי האנטישמיות הקיצונית נמצאים בחוף המערבי, במיוחד באוניברסיטאות סן פרנסיסקו וברקלי, ושם לא מדובר רק במוסלמים. טוכמן מנסה להסביר למה, ואגב כך חושפת את קיומו של אוונגרד מהפכני חדש-ישן בקמפוסים אלה. "הקמפוסים בסן פרנסיסקו ובברקלי נחשבים עוד משנות השישים למעוזי המרד בממסד. כך שאצלנו לא מדובר רק בפעילות של סטודנטים מוסלמים, אלא בעיקר של סטודנטים ילידי ארה"ב, שהם קודם כל שונאי אמריקה - והשנאה שלהם לישראל באה כתולדה של שנאת אמריקה. בולטת אצלם אופנה מהפכנית חדשה: להגדיר את עצמך כסוציאליסט או כקומוניסט, דווקא כהתרסה נגד הבוז הרווח בשנים האחרונות לערכים האלה, ערכים שנתפשים אצלם גם ככוללים שנאת יהודים".

פעילות בלי עכבות

דו"ח מיוחד של "הליגה נגד השמצה" - הארגון היהודי-האמריקאי הפעיל כבר שנים ארוכות במאבק באנטישמיות - העוסק באירועים אנטישמיים בארה"ב בחמשת החודשים הראשונים של 2002, קובע כי בתקופה זו דווחו לארגון 626 אירועים אנטישמיים. כ-10% מתוכם (63 אירועים) התרחשו בקמפוסים - פי ארבעה לעומת התקופה המקבילה ב-15) 2001 אירועים). מנגד, מחקר אחר של "הליגה", שפורסם גם הוא לאחרונה, קובע כי שיעור המחזיקים בדעות אנטישמיות מובהקות באוניברסיטאות הוא דווקא קטן ביותר יחסית לשיעורם בכלל החברה האמריקאית. לפי הסקר, "רק" 3% מהסטודנטים האמריקאים ו-5% מאנשי הסגל ביטאו עמדות אנטישמיות מובהקות, לעומת ממוצע של 17% בכלל החברה האמריקאית. בקרב האוכלוסייה השחורה והאוכלוסייה ההיספנית בארה"ב, 35% מחזיקים בדעות כאלה (אצל המהגרים ההיספנים שלא נולדו בארה"ב שיעור העמדות האנטישמיות אף מגיע ל-44%).

אברהם פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, מבקש להסביר את הפער בין השיעור הנמוך של מחזיקים בעמדות אנטישמיות בקמפוסים לזינוק הדרמטי במספר האירועים האנטישמיים ועוצמתם. "אמנם לרוב המוחלט של הסטודנטים ואנשי הסגל אין עמדות אנטישמיות. אבל לעתים קרובות מדי הם מוצאים את עצמם נגררים למצבים שבהם הפגנות אנטי-ישראליות, שבהן הם תומכים, נהפכות לאירועים בעלי אופי אנטישמי. הם לא מספיק מודעים לגבול הדק בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות, ולעתים קרובות חוצים אותו, וגם כשהם מודעים לגבול ולהבדל הם לא תמיד מקפידים שלא לחצות אותו".

פלג רשף, יו"ר ווג'ס (ההתאחדות העולמית של סטודנטים יהודים), יודע מניסיונו שהמצב קשה גם בקמפוסים במדינות אחרות בעולם. השבוע, עם פתיחת הקונגרס הציוני בירושלים, כינס רשף מסיבת עיתונאים עם כמה מעמיתיו מחו"ל במטרה להמחיש את התפשטות האנטישמיות בקמפוסים בעולם. בשיחה ל"הארץ" הוא אומר שהתופעות הללו בולטות במיוחד במקומות שבהם יש ריכוזים גדולים של סטודנטים מוסלמים. "בקנדה, למשל, הסטודנטים המוסלמים השתלטו לפני כשנה על התאחדות הסטודנטים הכללית והתחילו לנצל אותה להפצת תעמולה אנטי-ישראלית חריפה, בעלת נימות אנטישמיות. רק כעבור זמן, כשהסטודנטים היהודים התעוררו לפעילות נגדית, ירדה עוצמת הפעילות הזאת. בצרפת נזרקו בקבוקי תבערה על משרדי ארגון הסטודנטים היהודים. ארגון הסטודנטים היהודים הכלל-אירופי, השוכן בבריסל, קיבל איומים טלפוניים".

גם בבריטניה היו, לדברי רשף, ניסיונות של סטודנטים מוסלמים להתנכל לעמיתיהם היהודים. הבולט בניסיונות הללו היה לפני חודשים אחדים באוניברסיטת מנצ'סטר, "שבה הובילו הסטודנטים המוסלמים קמפיין להגדרת מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד ומדינה גזענית. הכוונה שלהם היתה שמיד לאחר קבלת החלטה כזאת הם ידרשו לאסור את פעילות הארגונים הציוניים בקמפוס, כמי שמזדהים עם מדינה גזענית. בתגובה אירגנו הסטודנטים היהודים משלחות-ענק של סטודנטים יהודים מחוץ למנצ'סטר, שהפעילו לחץ נגדי כבד. התוצאה בהצבעה היתה אמנם שהמוסלמים זכו לרוב של 30 קולות, אבל זה היה פחות מהרוב המיוחס של שני שלישים שנדרש לקבלת ההחלטה, וכך היא נפלה. זה היה מאבק חשוב במיוחד, משום שחששנו שאם תתקבל החלטה כזאת היא תשפיע על כל הקמפוסים באירופה".

רשף מצביע על המאפיינים הייחודיים לאנטישמיות בקמפוסים: "העובדה שמדובר בצעירים בעלי אופי מרדני ואנטי ממסדי גורמת לפעילות בעלת הרבה פחות עכבות מאשר בשאר חלקי האוכלוסייה. קריאות הגנאי וכתובות הנאצה בקמפוסים הן הרבה יותר בוטות מהממוצע הכללי". לדעתו, גם ההשקעה הפלשתינית בהסברה בקמפוסים גדולה בהרבה מהשקעתם בשאר חלקי האוכלוסייה, "ואנחנו לא מציבים תשובה ראויה לכך - לא במשאבים המושקעים בקמפוסים ולא ברמת שליחי ההסברה". פוקסמן, לעומתו, אומר כי "אין הבדל משמעותי באופי הפעולות האנטישמיות בין הקמפוסים לחברה הכללית. אדרבה, נראה שהקמפוסים יותר סובלניים ופחות אנטישמיים. אבל הסובלנות האקדמית גם גורמת לכך שהרשויות בקמפוסים יהיו פחות נחושות וחריפות באמצעים שהן נוקטות כלפי הפורעים".

לא מוכנים יותר לשתוק

אך באחרונה חל שינוי גם בהתנהגות רשויות הקמפוסים. בעקבות הסלמת הפעילות האנטישמית ולחצים מצד הממסד היהודי, החלו כמה מראשי האוניברסיטאות לפעול ביתר תקיפות נגד פעילים אנטישמיים. בסן פרנסיסקו, למשל, מספרת טוכמן, "הוגשה תביעה נגד סטודנטית שחטפה דגלים בהפגנה שקיימנו". נשיא האוניברסיטה הגיש לאחרונה תלונה פלילית נגד כמה מתומכי הפלשתינאים שהתפרעו בהפגנה עם כרוז "קופסאות השימורים". בכמה קמפוסים אחרים איימו נשיאי האוניברסיטאות כי יעמידו לדין משמעתי, ובמקרים חמורים אף לדין פלילי, סטודנטים שיפגעו בעמיתיהם.

התעוררות משמעותית לא פחות ניכרת אצל הסטודנטים היהודים. לאחר תקופה ארוכה שבה היו רק הגורם הסביל והפגיע, לאחרונה הם החלו להשיב מלחמה, בשלב זה הסברתית בלבד, לדומיננטיות הפלשתינית. לפעילות זו שותף במידה רבה ארגון "הלל", ואולי יותר משותף. הפרישה הרחבה שלו בקמפוסים החשובים (לא רק בארה"ב, אלא גם בשאר העולם לרבות ישראל), והעובדה שבוועד המנהל שלו יושבים כמה מהיהודים העשירים בעולם, ובין היתר אדגר ברונפמן, רון לאודר ולין שוסטרמן, סייעו לו להיהפך למוקד של פעילות הסברה פרו-ישראלית. עם זאת, דניאל איירס מאוניברסיטת ג'ורג' ואשינגטון שבבירה ואשינגטון, שהגיע לסמינר בישראל באמצעות "הלל", אומר ש"ההתארגנות המקורית באה מהשטח, מהסטודנטים היהודים שלא מוכנים יותר לשתוק", אף שגם הוא מודה ש"אנחנו זקוקים לממסד, בעיקר למשאבים ולאמצעים ארגוניים".

למעשה, קולות רבים תהו מדוע החלה ההתעוררות היהודית בקמפוסים בשלב מאוחר כל כך. ביקורת בעניין זה נשמעה לפני חודשים אחדים גם בישיבה משותפת של אנשי משרד החוץ בירושלים והסוכנות היהודית. פוקסמן דוחה את הביקורת: "אם ההתעוררות התעכבה, הרי זה בין היתר מפני שמישראל שודר לנו בכל השנים האחרונות המסר של 'להפסיק את המאבק באנטישמיות. זו כבר לא תופעה קיימת'. אני זוכר את יצחק רבין אומר זאת במפורש באחד מביקוריו האחרונים בארה"ב. היהדות האמריקאית התרכזה בשנים האחרונות במאבק בהתבוללות, ובצדק, משום שסטודנטים מתבוללים גם לא ייאבקו למען ישראל, ולכן מדינת ישראל צריכה לסייע לנו גם במאבק הזה".

מייקל ינקלביץ', שנשלח לפני כשנה כנציג הסוכנות ב"הלל" לארה"ב כדי לחזק את הזיקה של פעילות הסטודנטים לישראל, מודה שההתעוררות אמנם החלה בשלב מאוחר למדי, אבל דוחה את האפשרות שהיא קרתה רק בעקבות הביקורת שנמתחה מישראל. "לאנשים לקח זמן להבין שמדובר בתופעה ממשית. בהתחלה חשבו שמדובר באירועים אנטי-ישראליים, שיחלפו בתוך זמן קצר. אחר כך באו אירועי 11 בספטמבר, ושוב חשבו שזה ישתיק את התופעה. רק לאחרונה אנשים הבינו שמדובר בתופעה יציבה, שצריך להתמודד אתה ברצינות".

הסטודנטים עצמם אומרים שאף כי בקרב חבריהם ניכרת התעוררות מסוימת, רובם עדיין אדישים או שותקים. איירס: "בקמפוס שלי, מתוך 8,000 סטודנטים יש כ-3,000 יהודים. אם כולם היו פעילים למען ישראל, אף אחד לא היה מצליח לעשות כלום נגדנו. אבל המציאות היא שרק כמה מאות מהם פעילים למען ישראל, והיתר בכלל פוחדים להזדהות כיהודים או כתומכי ישראל". טוכמן ממשיכה ברוח דומה: "רוב הסטודנטים היהודים מפחדים לחבוש כיפה, לענוד תליון מגן-דוד, לבוא ל'הלל', ובכלל להזדהות כיהודים. אני יודעת שאם אומר לרבים מהם שאני יהודייה, מקסימום יגידו שגם הם, ובזה תסתיים השיחה". ואם כך אצל הסטודנטים היהודים, ברור שהאדישות אצל הרוב הלא יהודי בקמפוסים גדולה יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ