"רומנטיקאים", "העבד", "איסמעליה" ו"זוגיות"

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

הקיץ הוא הזדמנות מצוינת לסגור פערים ולראות כמה מההפקות היפות ביותר שהועלו השנה. בקאמרי מומלץ לראות את "רומנטיקאים" של חנוך לוין, בבימויו הרגיש של מיכה לבינסון, עם זהרירה חריפאי, יוסף כרמון וגבי עמרני הנפלאים. המחזה מציג משולש אהבה של פוגורלקה ושני מאהבים שלה לשעבר, בני 70. כל השלושה חולים מאוד - האחד כרוני, השני סופני והשלישית כרונית וסופנית גם יחד. זהו מחזה טרגי-קומי המערב מחאה קיומית עם מוטיווים של ליצנות בניחוח יהודי פולני.

תיאטרון גשר מעלה את "העבד", עיבוד בימתי לספרו של יצחק בשביס זינגר, בבימויו של יבגני אריה. הסיפור מגולל את אהבתם הבלתי אפשרית של יעקב היהודי ושל ואנדה, בתו היפה של איכר פולני. "העבד", שפורסם לראשונה ב-1962, לא זכה לעיבודים בימתיים עד כה, כנראה בשל הקושי לדחוס למסגרת ההצגה סיפור אהבה, בלי לאבד את הרקע ההיסטורי וההיבט האנטישמי. ההצגה בגשר כוללת סצינות מסוגננות ומרהיבות ביופיין. רמת המשחק אמנם אינה אחידה, אבל יבגניה דודינה כוואנדה ומישראל דמידוב כיעקב מגישים הופעה מרשימה ונוגעת ללב.

בבית לסין כדאי לראות את "איסמעליה", חשבון נפש אישי של הלל מיטלפונקט באחד ממחזותיו הטובים ביותר, ובבימויו. המחזה מספר על שלושה חברים שלפני 30 שנים כלאו את עצמם בבונקר באיסמעליה, וכיום כולאים את עצמם בבונקר בהרצליה פיתוח. התפאורה דלה וחסרת מעוף, אך ההצגה מצוינת בזכות משחק נפלא של נתן דטנר, אבי אוריה ובעיקר ששון גבאי.

עוד הצגה בבית לסין עוסקת בישראל העכשווית - "מיומנו של ישראלי שפוי", בכיכובו של השחקן יוסי בנאי, לפי ספרו של הפובליציסט דורון רוזנבלום, "תוגת הישראליות". זהו מעין סיור טיפולי בחוויה הישראלית. בנאי מגלם, כמו שרק הוא יכול, ישראלי ש"לקה באהבת מולדת בלתי רציונלית ומזוכיזם פרמננטי". הטקסטים המבריקים של רוזנבלום נשמעים כה טבעיים בפיו של בנאי, עד שנדמה כי נכתבו במיוחד בשבילו.

בהבימה כדאי לראות את "זוגיות" עם קבוצת צעירי הבימה, בבימויו של אילן רונן. ההצגה עוסקת בצורות שונות של זוגיות ואהבה, לפי שמונה סיפורים שכתבו סופרים ישראלים צעירים, המתעלמים - כנראה במכוון - מהמציאות החברתית הפוליטית. יש כאן שפה תיאטרונית ייחודית, שמשתמשת במולטימדיה כגורם המשתתף בדרמה ומעצים את הסיפורים העוסקים באהבה אלימה, תמימה, הומוסקסואלית ואירוטית. הצגה משעשעת, נוגעת ללב ולעתים אירונית.

כיוון שונה בהבימה נראה ב"הכיסאות" של אז'אן יונסקו, שבו שחקנים ליצנים מגלמים שני זקנים המשחקים בכל מיני משחקים שחלקם אסורים, כמו משחק המוות. זו הפקה יוצאת דופן שבה מוני מושונוב וסנדרה שדה, זוג בחיים, מופיעים כזוג על הבמה, והם גם יוצרי ההצגה: מושונוב ביים, לראשונה בקריירה ארוכת השנים, ושדה תירגמה את המחזה מצרפתית.

בתיאטרון החאן מומלץ לראות את "דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו", מחזה של פדריקו גרסיה לורקה בבימויו המעולה של יוסי יזרעאלי. אגדה קסומה ופיוטית עם סוף טראגי, שבמרכזה פרלימפלין הקשיש הנושא לאשה את בליסה היפה. בליסה חומדת את רכושו, וכבר בליל הנישואים בוגדת בו עם חמישה גברים בני גזעים שונים.

כתבות מומלצות

קנדי כורע ברך מול בית המשפט העליון בוושינגטון, באפריל

העליון בארה"ב: עובדים בבתי ספר רשאים להתפלל במקום עבודתם

אדולף אייכמן. "פנינים" מתועבים

חשבתי שכבר שמעתי הכל. ההקלטות של אייכמן טלטלו אותי

הפגנת מחאה נגד פסיקת העליון, מול בית הנבחרים של יוטה

למה מתכוון בית המשפט העליון בארה"ב כשהוא מדבר על "ניטרליות"

"שבב של אהבה 2". נקודת מבט מקורקעת במציאות

העונה הראשונה היתה מצוינת. השנייה משונה ומהנה לא פחות

גדי סוקניק, חדשות ערוץ 2

המרוויח הגדול ביותר מההתבטאות של גדי סוקניק הוא סוקניק עצמו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ