ביום מותו

רשימת זיכרון משנת 1928 על מותו של הרצל מאת החלוץ והסופר שמעון קושניר, מאנשי העלייה השנייה, לילדי בית הספר בכפר יחזקאל. במלאות 98 שנה למותו של חוזה המדינה

שמעון קושניר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שמעון קושניר

על גבול הילדות, באחת מערי אוקראינה, בימים אשר רק פעם יהיו בחיי אדם ולא ישובו עוד. מסביב החיים סואנים והם כסתירה לכל חיי הנפש ולדמיונות הנרקמים בהם מספורי התנ"ך בחדר, היורדים כטל על הלב ומושכים לארץ הרחוקה הקדושה.

רק מחוץ לעיר במרחבי השדות העין תנוח, נדמה, כי הגעגועים מצאו את הנתיב באופקי השמים הלוהטים עם דמדומי יום. שם במקום שמים וארץ נשקו, מעבר לשם בודאי מתחילה הארץ הנכספת, בלי סדר זמנים היו קמים וחיים אבות ואמהות ראשונים כמסופר בספר ובאגדות שונות, ונדמה היה אז, שהחיים ההם לא נפסקו כלל ושהם נמשכים. חש בהם הלב בנימים, הנמתחים מחיי גלות לארץ ישראל. בשבתות עם זמירות הקודש יעלו גם שירי ציון. מה רב העצב והגעגועים במנגינתם. ואנו הילדים שרים אותם, וכמו על כנפיים נדאה אתם עם פסוקי השירה, "ציון ציון עיר אלהינו, מה נורא שברך מי ירפא לך", או... "אל טל ואל מטר צמח ירטיבו ציון ציון את הרריך", "עוד לא אבדה תקותנו". ואז קלטה האוזן מלות בשורה, אשר רוו את הנפש בילדותה חלומות גאולה, על קונגרס ציוני, על הרצל, ונרקמה האגדה מסביבו על הגואל, אשר קם להוציא את היהודים מארצות פזוריהם ולהביאם לציון. דמותו נצטרפה חיש מהר אל גבורי האומה.

יציאת מצרים כל כך היתה מובנת. צורך זה של משה הן היה הגורל המשותף, אשר לבית ישראל, מאז ועד היום הזה.

משה לפני פרעה והרצל, אשר לפני מלכים יתייצב. היה קשה ללב מאימת המדבר אבל היה גם בטחון בו, הוא בודאי ימצא את הדרך.

ובאחד מימי הקיץ נכנס מישהו לחדר המתוקן ומסר למורי החביב, אשר למדנו עברית בעברית, מסר לו תלגרמה. איזו דממה השתררה בחדר, הוא צנח על זרועו ופרץ בבכי. הרצל מת.

בכייתו הרעישה את לבבותינו וכל החדר בכה עמו. ידענו כי ביום ההוא מת הרצל,

גואל ישראל.

תרפ"ח, 1928

הרשימה "ביום מותו" היא רישום מותו של בנימין זאב הרצל בנפש ילד יהודי בן תשע בראשית המאה הקודמת. הרשימה נכתבה ב-1928 על ידי החלוץ והסופר שמעון קושניר מאנשי העלייה השניה לילדי בית הספר בכפר יחזקאל - אחד משני המושבים הראשונים בעמק יזרעאל. שמעון קושניר היה ממייסדי המושב ובוניו, ורשימתו זו מעולם לא נתפרסמה ונשמרה בארכיון הכפר. הביא לדפוס בנו, הד"ר אורי קושניר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ