בלי טרור גרעיני והרפתקאות בחלל

בעוד כמחצית הגברים המופיעים על המסך הגדול עברו את גיל 35, רק כ-8% מהנשים הן בנות 35 ומעלה. בסרט the Ya-Ya Sisterhood" "Divine Secrets of , לעומת זאת, ארבע שחקניות בנות יותר מ-60 מגלמות דמויות שנראות ומתנהגות בהתאם לגילן (כלומר הן גם סקסיות)

מאת מורין דזל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת מורין דזל

הכבישים בלוס אנג'לס היו עמוסים עוד יותר מהרגיל ביום שישי שבו הגיע הסרט Ya-Ya Sisterhood" "Divine Secrets of the להקרנות בקולנועי ארצות הברית. רוזנה ארקט עמדה בגבורה בפקקים כדי לקנות כרטיס. "חשוב מאוד לתמוך בסרט הזה", אמרה השחקנית בראיון טלפוני. "זה סיפור על נשים, וגם על נשים מבוגרות".

זה לא כבר ביימה ארקט סרט ראשון, "בחיפוש אחר דברה וינגר", שהוקרן בחודש שעבר בפסטיבל הקולנוע של קאן. זהו סרט תעודה באורך מלא המבוסס על ראיונות עם עשרות שחקניות מוכרות אחרות, ולדברי ארקט, נעשה בו ניסיון לברר "מה קורה כשאת אם ואשה, כמוני, המגיעה לגיל 40". וינגר, שהיתה מועמדת לאוסקר שלוש פעמים, גילתה ששוב אין מציעים לה תפקידים גדולים ופרשה מן הקולנוע בגיל 39 כדי להתרכז בגידול הילדים.

"הוליווד מייצרת קריקטורות. פשוט אין סיפורים טובים על נשים", אומרת ארקט. "כמה מהנשים היפות והמוכשרות ביותר בהוליווד נדחקות לשוליים. את רק מגיעה לשיאך כשחקנית - והם רוצים להוציא אותך לגמלאות". לדברי איליין ראפינג, מרצה לתקשורת וללימודי נשים מאוניברסיטת ניו יורק-באפלו, "מבוגרות יותר זוכות לייצוג הולך וגדל בקולנוע העצמאי, בתיאטרון ובערוצי טלוויזיה הלא ממוסדים, אבל הקולנוע הוא אולי הגרוע שבערוצי התקשורת בכל הנוגע לתיאור הנשים, והמצב הולך ומחמיר".

"מאז שנות ה-50 נהפכנו בהדרגה לתרבות הסוגדת לנעורים. זה השפיע על נשים הרבה יותר מאשר על גברים. יש לנו תרבות גברית מאוד לא בוגרת, המפנטזת על נערות צעירות יותר ויותר ופוחדת עד מוות מנשים מבוגרות".

ואמנם, בשעה שיותר ממחצית הגברים המופיעים על המסך הגדול עברו את גיל 35, "רק כ-8% מדמויות הנשים הן בנות 35 ומעלה", אומרת מרתה מ' לאוזן, מרצה באוניברסיטת סן דייגו ומחברת המחקר "תקרת הצלולויד". שחקנים כמו ג'ק ניקולסון (65), וודי אלן (66) ומייקל דאגלס (57), הממשיכים לשחק בתפקידים רומנטיים מול נשים בנות מחצית מגילם, הם השמות הגדולים המייצגים את הדמוגרפיה המעוותת של תעשיית הקולנוע.

כשהנשים בקולנוע מזדקנות, הן מתחילות להופיע בתפקידי אורח, או מקבלות תפקידי קריקטורות או מטורללות, אומרת לאוזן. "דמויות פחות אינטליגנטיות, פחות מושכות, פחות משפיעות. כשדואגים לכך שדמויות הנשים יישארו צעירות, משאירים אותן גם ללא עוצמה", ממשיכה לאוזן ואומרת. "נשים מגיעות למימוש ומיצוי עצמי בערך בגילים 40-35, הן בעבודה והן בחייהן האישיים. האם לדעתי מדובר בקונספירציה? לא. אנשים פשוט נוטים ליצור מה שהם מכירים. לא שגברים אינם מסוגלים ליצור דמויות נשיות נפלאות, הם יכולים. הם רק בדרך כלל לא עושים את זה".

היא מוסיפה ואומרת שכולם עובדים בתוך מערכת המייעדת את הסרטים בעיקר לקהל צעיר. אולי זה ההסבר לכך ש"Secrets" Divine הוא לא רק האלטרנטיווה התורנית של הקיץ לגיבורי-על עכבישיים, הרפתקאות חלליות וטרור גרעיני.

על פי אמות המידה של הוליווד, זאת תופעה פמיניסטית של ממש - סרט שנכתב, בוים והופק בידי נשים. לדברי לאוזן, נשים כתבו וביימו פחות מ-10% מהסרטים המכניסים של השנה שעברה, והיו מעורבות בהפקה של רק אחד מכל ארבעה סרטים.

הסרט מבוסס על ספרה רב המכר של רבקה ולס, העוסק באמהות, בנות וידידות נשית בדרום ארצות הברית. זוהי קומדיה דרמטית המיועדת ל"נשים מבוגרות יותר" - קטגוריה הכוללת ככל הנראה כל צופה ממין נקבה בין הגילים 40 ועד למוות. בסרט מופיע צוות שחקניות גדול ורב-דורי, הכולל את סנדרה בולוק, אשלי ג'אד ורביעיית שחקניות שעברו את גיל 60 - אלן ברסטין, מגי סמית, פיונולה פלנגן ושרלי נייט - שנראות ומתנהגות בהתאם לגילן. הבמאית קאלי חורי, שזכתה באוסקר על התסריט שלה ל"תלמה ולואיז", אומרת שזהו "סרט על יחסים". אבל בנות היה-יה אינן מסתפקות בהרהורים על משמעות האימהות ובהעלאת זיכרונות על גברים טובים ורעים. הודות לעלילה בלתי סבירה בעליל, קארו (סמית), טינסי (פלנגן) וניסי (נייט) מחליטות לחטוף יחדיו את סידה (בולוק), בתה המתנכרת של חברתן הוותיקה ויוי (ברסטין).

ויוי היא נערה מזדקנת שנלכדה במוסכמות המהוגנות של דרום ארצות הברית באמצע המאה ה-20. היא שקועה באשליות, אגוצנטרית ושטופה באלכוהול. אבל היא לא רק אם משפחה מבעיתה; היא בעיקר אשה בת 60 ומשהו ועדיין סקסית. ובתפקיד זה, ברסטין משכנעת לחלוטין.

כשהחבר הבודד וחולה האהבה של סידה, קונור (אנגוס מקפדיין), בא לביקור אצל חמותו לעתיד, ויוי מפלרטטת אתו - לרגע קט, לגמרי לא ברצינות. הוא משיב לה בפלרטוט. הרגע הקטן הזה, שבו גבר צעיר ונאה מוצא שהאשה המבוגרת ממנו היא אשה מושכת, היה עובר כבדרך אגב על הבמה, בערוץ HBO או בדי הרבה בתים. אבל בקולנוע זאת קפיצה של ממש.

"אף פעם לא היה קל להיות אשה שעברה את 40 בקולנוע", אומרת אנדריאה מרטין, השחקנית הקומית זוכת פרס טוני שגם היתה מועמדת לטוני כשחקנית הטובה ביותר במחזמר ("אוקלהומה"). "קל יותר על הבמה".

לראיה, ההצגה "מונולוגים מהווגינה", שהיתה במקור הופעת יחיד(ה), רצה זו השנה השלישית באוף-ברודוויי, שם הצטרפה אליה לאחרונה הצגה המתייחסת למיניות הנשית בצורה קלילה קצת יותר: "גיל המעבר: המיוזיקל".

נשים נמרצות שעברו מזמן את גיל הפנסיה הן בין המפיקות החשובות בברודוויי. במאיות עודן בגדר חידוש בשדרת התיאטראות - ג'ולי טיימור וגרי היינס היו הראשונות שזכו בפרסי טוני, ב-1998 - אבל יותר ויותר נשים מובילות הפקות ואף להקות תיאטרון בתיאטרון האזורי, מציינת דברה וייז, מארגנת פסטיבל התיאטרון של בוסטון "נשים למעלה".

"נשים עדיין כותבות רק מספר מזערי של תסריטים ומביימות הרבה פחות הצגות מגברים", אומרת וייז. "ההרגשה היא שפסטיבל 'נשים למעלה' עודנו בגדר הכרח. אבל יש גם הרגשה שההקשר בתיאטרון השתנה - הוא הפך למקום נוח יותר לנשים משהיה לפני עשור".

"הבמה תמיד היתה טובה יותר לנשים מבוגרות, משום שהיא פונה לקהל מסוים, שהוא בדרך כלל מבוגר יותר ומוכן יותר למחשבה", אומרת ראפינג. "לא הרבה אנשים מודעים לכך, אבל הטלוויזיה הרבה יותר פתוחה לתת לנשים תפקידים טובים יותר. קחו לדוגמה את סאלי פילד ב'אי-אר', את דיאן וסט ב'חוק וסדר', או את סטוקארד צ'נינג ב'בית הלבן'".

שחקניות כמו ג'ואן וודוורד, גלן קלוז והולי הנטר הפיקו כמה סרטי טלוויזיה ובהם תפקידים של ממש לנשים, מציינת ראפינג. כך גם כותבים ובמאים בחברות הפקה לטלוויזיה בכבלים ובקולנוע העצמאי.

על אף כל התסכולים, לנשים מעל גיל 40 העובדות בקולנוע יש כיום יותר אפשרויות בכל הנוגע למסלולי חיים וקריירה מאשר בתקופה שבה כוכבות מסוגה של נורמה דזמונד היו נשים גמורות, שהסתגרו בבתיהן בשדרות סנסט. מן הסתם מעטות מבנות דורה של דזמונד חשבו לכתוב תסריטים (כמו אמה תומפסון), לביים (כמו אנג'ליקה יוסטון או כריסטין לאטי) ולהפיק - הכיוון שבו הלכו שחקניות רבות ומגוונות, בנות כל הגילים, מבט מידלר ועד סנדרה בולוק.

ארקט משוכנעת איפוא שעוד ועוד סיפורי נשים יגיעו בסופו של דבר אל המסך הגדול. "הם אולי כבר לא רוצים אותנו", אומרת ארקט, "אבל לנו אין כל כוונה להיעלם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ