הנשר והוורד

בתערוכה של אמנות מלוב מוצגים בהרחבה יתרה ציוריו הבנאליים של סייף אל-איסלאם קדאפי, בנו של שליט לוב

מאת ג'ונתן ג'ונס גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת ג'ונתן ג'ונס גרדיאן

אנשי החזון מתמעטים לאחרונה, ועל כן כולנו צריכים להיות אסירי תודה לסייף אל-איסלאם קדאפי, אדריכל, פילנתרופ והאמן המוביל של לוב - כך לפחות עולה מהתערוכה "המדבר אינו שותק", שאירגנה הקרן שהוא עצמו עומד בראשה. התערוכה נפתחה ביום רביעי השבוע בגני אלברט ממוריאל בקנסינגטון שבלונדון, ותימשך עד 10 באוגוסט.

במקום מרכזי בציורו של קדאפי, "האתגר", ניצב מקור אחר של המוניטין שלו - אביו, שנראה בו צף בשמים, חובש משקפי שמש. עוד נראים בו נוצרים לבושי גלימות עם כובעים מחודדים, נושאים צלבים על חוף נטוש. באופק בוערת השמש, מעליהם חגה דמות נשר, ומעל לכל זה מביט מנהיג לוב, אבא'לה, הקולונל מועמר קדאפי. הקטלוג מסביר כי קדאפי צייר את היצירה הזאת בזמן החרם הבינלאומי על לוב, והיא מתייחסת לתבוסה שנחלו "כוחות הצלבנים החדשים" מידי קדאפי. לוב היתה איתנה כסלע, ועליו התנפצה "היוהרה של הצלבנים החדשים". בסדר העולמי החדש קדאפי נהיה "הנשר האחד והיחיד".

זאת ההופעה היחידה של הנשר ב-35 יצירותיו של קדאפי הבן. בציור "אינתיפאדה" נראית יד מאוגרפת האוחזת שבר לבנה בוהק ואמורה לייצג את ההרס שהמיטה מתקפת המטוסים האמריקאית על בית משפחת קדאפי.

אך החזון של סייף אל-איסלאם קדאפי מתעלה מעבר לפוליטיקה - הוא כולל אהבה ועוסק במהות הקיום של אמן ובכל קלישאה אחרת שאפשר להעלות על הדעת. הציורים שלו מוצגים בתערוכה בהרחבה יתרה, וההישג שלהם, בדרכם, עוצר נשימה.

במחווה שלו לרומנטיקה, "בלה רוזה", למשל, ורד אמיתי, אדום עם גבעול ישר, מוצמד לבד ציור, ולצדו מוצג ציור של אותו ורד עצמו. אהבה, מעיר האמן, "היא מתת אל לכל הגברים". זו מזכרת מבן אדם מאוד מיוחד בחייו.

ניצחון הבנאליות גדול עוד יותר בציור "סוס ערבי". סוס יפה, לבן בוהק, דוהר מולנו על דשא ירוק על רקע שמים חומים. יצירה זו משכפלת בצבעי שמן את המראה, האיכות והתחכום של שרבוט בגיר על מדרכה.

עם הישגים כאלה כבר בגיל 30, קל להבין מדוע קדאפי שולט באמנות של אומתו מימי קדם ועד היום. בקטלוג התערוכה מופיעים כמה מאמרים מתחנפים, העוסקים בעיקר בסדרה "המדבר אינו שותק". זו כוללת חיקויים של ציורי מערות (שאין בהם המיומנות של המקור), הפשטות מסורבלות והתזות צבע בסגנון ג'קסון פולוק.

הייתי שמח לומר שקדאפי הוא אמן טוב, או אפילו שהוא אמן. קשרי תרבות עם לוב רצויים מאוד, כמובן, וקרן קדאפי הבינלאומית לארגונים ציבוריים, שהוא היו"ר שלה, השקיעה כסף רב בתערוכה הזאת והביאה אליה חפצים נדירים.

מן הסתם עלה הון לשכור לתצוגה את השטח בגני אלברט ממוריאל בקנסינגטון. חפצי האמנות הפרהיסטורית, הפניקית העתיקה, היוונית והרומית מהמוזיאון הלאומי בטריפולי הם יוצאים מן הכלל. יש לציין גם כי שאר האמנים העכשוויים בתערוכה לפחות ראויים לשם אמן. אבל קדאפי הוא הכוכב כאן. ציוריו מכסים שטח נרחב של הקירות ומחזקים את כל הסטריאוטיפים על דיקטטורים ובניהם. עוד מימי נירון קיים חיבור מדכא בין אמנות גרועה לשלטונות מגאלומניים: היטלר חובב האופרה, האדריכל והצייר, סטאלין המשורר, וטוני בלייר גיטריסט הרוק.

בנו של קדאפי הוא אולי שגריר ראוי לענייני תרבות, אבל כצייר הוא אפילו לא חובב מוכשר; הדבר היחיד הגרוע מהסנטימנטליות שלו הוא חוסר כישרונו הטכני. אין ספק שמועמר קדאפי הוא אב שאהבתו לילדיו מסמאת את עיניו אם עודד את בנו לבחור באמנות כקריירה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ