כנראה שלעולם לא תהיו בנעליים שלו

אלן אייוורסון מכונה "התשובה", אבל מייצג בתרבות הספורט האמריקאית דווקא קונפליקט. הקונפליקט בין דמות הגנגסטר לנחישות והאומץ שהוא מראה על הפארקט. הקונפליקט בין הדאגה לעשרות מבני משפחתו וחבריו להאשמות בדבר התנהגות אכזרית כלפי אשתו. כנראה שאייוורסון, לפני הכל, הוא תוצר של שכונה שגבתה בילדותו את חייהם של שמונה מחבריו. הניו יורק טיימס חוזר להמפטון, וירג'יניה, בנסיון להבין את התשובה

מאת ג'רי לונגמן, ריצ'ארד לזין ג'ונס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת ג'רי לונגמן, ריצ'ארד לזין ג'ונס

ניו יורק טיימס

הקונפליקט

בעיותיו המשפטיות של אלן אייוורסון מייצגות סיפור נוסף של קריירה ספורטיווית שנגררה ממגרש הספורט אל אולם בית המשפט. אבל אייוורסון אינו או.ג'יי סימפסון שהואשם ברצח או מייק טייסון שהורשע באונס.

למרות שאייוורסון מואשם בכך שב-3 ביולי פרץ לדירה במערב פילדלפיה, כשהוא חמוש באקדח בחיפוש אחר אשתו בעקבות ויכוח בין השניים, מעט מאד מומחים משפטיים מאמינים כי הוא יורשע וכמעט איש אינו מאמין כי ירצה עונש מאסר. עורך דינו רמז כי אייוורסון, כוכב פילדלפיה 76, יטען כי אינו אשם בדיון המקדמי שיתקיים לקראת סוף החודש.

מדוע אם כן קיימת ההתעניינות הבלתי פוסקת של גופי התקשורת בפילדלפיה וברחבי ארה"ב? את התשובה לכך ניתן למצוא בפיצול באישיותו של אייוורסון, בסתירות המרתקות באופיו. אייוורסון, שגובהו כ-1.80 מ', הוא אדם קטן שהפך לשחקן הטוב באן.בי.אי כשהתמודד ללא פחד מול שחקנים גבוהים ממנו בכ-30 ס"מ וכבדים ב-45 ק"ג יותר. הוא מרוויח 20 מיליון דולר בשנה וחתם על הסכם חסות לכל החיים עם חברת 'ריבוק' השווה בערך 100 מיליון דולר, אבל מתעקש להיראות כמי שבז לתאגידים הגדולים.

עבור רבים הוא מייצג אורח חיים של גנגסטר-ראפר מאיים, ולמרות זאת הוא מגלם גם את ערכי הספורט המסורתיים ביותר - נאמנות, אומץ, רגש, החלטיות ללא גבולות.

חייו הסוערים הותירו אותו פטליסטי ומלא תקווה באופן כמעט מקביל. הוא מואשם בכך שהשליך את אשתו אל מחוץ לבית בעודה עירומה. בד בבד הוא תומך במשפחה מורחבת של 33 איש. "הסיבות שגורמות לאנשים לאהוב את אלן אייוורסון, הן אותן סיבות שגורמות לאנשים לשנוא אותו", אמר בוץ' הרפר, שאימן את אייוורסון כצעיר בהמפטון, וירג'יניה. "מה שחלק מהאנשים מפרשים כהתנהגות של בריון, אני מגדיר כהעזה. הבחירה תלויה בשאלה אם אתה אוהב או שונא אותו. נחישותו היא אחת התכונות הגולשות אל מגרש הכדורסל. אתה רואה כיצד הוא קופץ מול שאקיל אוניל? מה שאתה רואה על המגרש הוא מה שאתה רואה במציאות. זה אלן אייוורסון".

בעוד שספורטאים רבים אימצו את התדמית המהוגנת גלוחת הראש של מייקל ג'ורדן, אייוורסון המקועקע התעקש לדבוק במה שהוא מגדיר "כנות אישית". לא התיישר עם תדמית שאנשי השיווק היו מעדיפים. כך למשל, ביום שבת שעבר, כשאולץ על ידי המשטרה להישאר בתחומי ביתו, לא הסתגר אלא אירח מסיבה שנמשכה עד שעות הבוקר.

עבור אנשים שמבקרים את מייקל ג'ורדן וטייגר וודס על שהחרישו את דעותיהם האישיות עבור 'נייקי' או 'מקדונלד', אייוורסון הוא עצמאי וגלוי לב באופן משובב נפש. עבור אחרים האוהבים את נכונותו להיכוות כתוצאה מהחיכוך עם הפארקט, אך המואסים בהסתבכויותיו המשפטיות, התנהגותו היא סוג של הרס עצמי מרגיז.

הילדות

שכונת המפטון נבנתה בעיר אברדין בווירג'יניה אחרי מלחמת העולם השנייה, בכדי לאכלס את העובדים השחורים במספנות המקומיות. אלן אייוורסון חי בג'ורדן-דרייב. כמעט שלא היה לו כל קשר עם אביו, אלן ברוטן, המרצה כיום שבע שנות מאסר לאחר שדקר את חברתו ב-1996.

אן אייוורסון היתה בת 15 כשילדה את בנה ב-7 ביוני, 1975. היא אישה ססגונית ומקסימה שרמזה על הכאב שבעברה (סבורים שנאלצה לעסוק בזנות). אייוורסון אמר כי אמו "עשתה את מה שצריך לעשות" כדי לכלכל אותו ואת שתי אחיותיו, והבטיח לה שיום אחד יבנה לה בית ויקנה לה מכונית. אפילו כילד כבר היה מנהיג נלהב ומוכשר שסביבו התקבצו הילדים האחרים - וגם המבוגרים. בבית הספר התיכון 'בת'ל-היי', היה כוכב נבחרות הפוטבול והכדורסל והוביל אותן לאליפות וירג'יניה.

"בגיל 9, כל האולם או המגרש היה מלא באנשים שבאו לצפות בו, בדיוק כמו היום", אומר הרפר. "הוא מעולם לא ויתר. הוא היה מאלו שדחפו דברים. הם הלכו אחריו באש ובמים. הוא גרם לך להאמין".

אבל אלו גם היו חיים קשים ומייאשים. מי ביוב שנזלו על הרצפה מצינורות חלודים, סמים בשכונה, רציחות, משפחות הרוסות. ג'ו אלן, ממנהיגי הקהילה, אמר כי לעתים קרובות לא היו לאייוורסון מזון ובגדים. לדברי סוזן למביוט, שהדריכה אותו בשנתו האחרונה בבית הספר התיכון, הוא היה רק בן שמונה כשהיה עד בפעם הראשונה למקרה רצח. "זה היה אחד מחבריו", אמרה למביוט. "הם עמדו ביחד על מדרגות הבית והילד נורה למוות".

עד שהיה בן 16, סיפר אייוורסון, כבר נרצחו שמונה ממכריו. בכללם חברו הטוב ביותר, שנדקר למוות על ידי חברתו. בערך באותה תקופה החל לצאת עם טוואנה טרנר, שמאוחר יותר הפכה אשתו. הוא וחבריו הבנים עשו הסכם: אם מישהו מהם יצליח לצאת מהשכונה בזכות כישוריו האתלטיים או המוזיקליים, הוא יוציא ממנה את כולם.

ואז נראה היה שאייוורסון לעולם לא יצליח לצאת, כשבשנת 1993 נורה ונפצע ממה שרבים בהמפטון הגדירו כפעולת נקם של אחת הכנופיות. בהמשך אותה שנה, בעקבות תגרה במועדון באולינג על רקע גזעני, ריצה אייוורסון ארבעה חודשי מאסר בחווה חקלאית בניופורט ניוז, וירג'יניה. קואליציה של מנהיגי הקהילה טענו בתוקף כי ארבעת הנאשמים במשפט הואשמו שלא בצדק וכי הם נרדפו רק בשל היותם שחורים. מאוחר יותר בוטלה ההרשעה.

למביוט, שלימדה את אייוורסון במהלך המאסר, והמשיכה ללמד אותו עד שעזב לשחק במשך שתי עונות במכללת ג'ורג'טאון, אמרה כי השהות במחיצתו היתה "מקור של אושר" למרות שלא אהב את בית הספר. "אלה לא היו הלימודים שהוא לא אהב", הסבירה, "אלא הישיבה במקום אחד".

"הרבה ממה שלמדתי בא מכך שלימדתי אותו סוציולוגיה", אמרה למביוט לגביו. "זה היה כאילו כל פרק שלמדנו היה נושא אתו התמודד בזמן שגדל: פשיעה, סמים, משפחות הרוסות. זה היה מעניין לעבוד אתו על חלק מאותם נושאים. הוא אמן מאד אינטליגנטי ומוכשר. הוא צייר קריקטורות אליהן צירף הצהרות חבריות נוקבות".

לדברי חבריו, תקרית מועדון הבאולינג וחוויית המאסר הותירה על אייוורסון רושם קשה. "אפילו כעת, בגיל 27, הוא חש קצת תלוש", אמר ג'יימס (פו) ג'ונסון, מנהל מועדון נוער בהמפטון. "הוא בחור צעיר מאד, רגיש ומורכב, שלא ממש קלט את ממדי העוצמה הנתונה בידיו, מי הוא באמת ועד כמה מכבדים אותו הצעירים", אמר ג'ונסון. "אני חושב שהוא עדיין מבקש שיקבלו אותו. חשדנותו כלפי וול סטריט משתווה לזו של וול סטריט כלפיו", אמר ג'ונסון. "הוא מסתכל מנקודת מבט משוחדת על אמריקה העשירה, ובעצם על כל אמריקה, והם מסתכלים עליו באותה צורה. אבל הם לא שולטים בו מבחינה פיננסית. הוא לא צריך ללכת לשום מסיבות תה איתם".

האישה

בחייו נעדרי היציבות, תוארה טוואנה טרנר אייוורסון, בת 26, כ"חבל ההצלה" של אייוורסון. היא "המאזנת", "הצד השני של המטבע", האדם "שבלעדיו הוא לא היה מצליח". היא גדלה בבית מהמעמד הבינוני, הוא בעוני. הוא רגשני, היא שקטה ומאופקת, שופעת בטחון ורגועה. "היא לא האישה הקטנה והמסכנה", אמר אדם המכיר אותה מקרוב.

"היא סייעה לי כל כך הרבה, יותר משאפשר לשער", אמר אייוורסון בראיון לפלייבוי במארס שעבר, "בכך שסייעה לי להפוך לאדם ולשחקן שאני כעת. בכך שתמיד היתה שם בשבילי. היא אם נהדרת, אישה נפלאה". אלן וטוואנה נישאו לפני 11 חודשים. הם הורים לשני ילדים, טיאאורה, 7, ואלן ג'וניור, בן הארבע המכונה 'דיוס'. חברים מווירג'יניה טוענים כי אין הם יודעים את כל הפרטים לגבי מה שקרה לאחרונה בין בני הזוג, אלא רק שאייוורסון יכול להיות אמוציונלי בבית כשם שהוא על מגרש הכדורסל.

"הוא נאלץ להיאבק כל ימי חייו", אמר ג'ונסון. "יש דברים שאנחנו חושבים שהם חסרי משמעות ועלולים להיראות לו מאיימים. הוא לא רגיל לכך שמישהו קורא עליו תגר. הוא בריון רחוב. ברגע שמישהו קורא עליו תגר, הוא מגיב".

אותם חברים משוכנעים שאייוורסון חש חרטה על מה שקרה. הם מודאגים, והם מתפללים שההאשמות אינן נכונות. מקווים שלא היה לו כל נשק כשנכנס לדירת בן דודו בחיפוש אחר אשתו. שהוא לא זרק אותה מהבית ולא אילץ אותה לעזוב כשהיא ערומה. לרודי לנגפורד, שעמד בראש הארגון למען אייוורסון לאחר תקרית מועדון הבאולינג, לא אכפת לו כל כך מהאישום בהחזקת אקדח כמו מהאישום בהתייחסות אכזרית כלפי טוואנה אייוורסון: "אם זה נכון, זה מעורר גועל".

החברים

אחד מחבריו הוותיקים של אייוורסון היה רסאן "רה" לנגפורד, שנורה למוות במהלך ויכוח בבר בניופורט באוקטובר שעבר. הוא היה אחד מאותם חברים איתם כרת אייוורסון את אותה ברית כנער צעיר. כולם יצאו מהשכונה אבל כנראה שלא לגמרי. מותו של לנגפורד, בגיל 29, השפיע על אייוורסון עמוקות. בעונה שעברה, הוא כתב "רה" על סרט שחור שענד על זרועו, ונגע בו לפני כל זריקת עונשין. לנגפורד היה מסוג החברים היקרים שהחמיא לאייוורסון כשהתנהג כשורה, אך גם העז להעיר לו כשלא נהג כך. "הוא לא היה מסוג החברים שאמרו לו כל הזמן את מה שרצה לשמוע", אמר הרפר. "לא מסוג ה'יס מנים'. אני חושב שאלן העריך את זה שהיה לו חבר שתמיד אמר לו את האמת בפרצוף ולא רק התחנף אליו".

אייוורסון תומך כעת באלמנתו של לנגפורד ובשלושת ילדיו, דבר המגדיל את משפחתו המורחבת ל-33. הוא קונן באזני חברים כי מעטים מהאנשים הנתמכים על ידו עובדים, אך כי הוא גם יודע שהם ימעדו בלא רשת הביטחון שלו. "מה הם יעשו בלעדי?", הוא שאל.

חלק מחבריו הוותיקים בוירג'יניה מאמינים כי רבים מהאנשים בהם הוא תומך תלויים בו יותר מדי מכדי שיהיו כנים וימתחו עליו ביקורת בעת הצורך. אחרים, בדומה לג'ונסון ממועדון הנוער, אומרים כי חבריו מואשמים באופן לא הוגן, שאדם צריך להיות אחראי כלפי מעשיו שלו. מבחינתו של אייוורסון, נטישת חבריו תהיה הבגידה האולטימטיווית. כשהיה בכלא בתיכון, חבריו באו לבקר אותו מדי יום כדי לתמוך בו וסייעו בטיפול באמו ואחיותיו. הוא לא יכול להפנות להם עורף, לכן הוא משלם חשבונות טלפון וחשמל ומשלם את תשלומי המזונות שלהם.

"אני לא אשכח מאיפה הגעתי", אמר איוורסון לפלייבוי. אולם, אפילו חלק מתומכיו הוותיקים אומרים כי הם מודאגים מכך שאייוורסון ממשיך לחשוף את עצמו יותר מדי. רודי לנגפורד מהמפטון (ללא קשר משפחתי ל'רה'), אמר כי לדעתו אייוורסון זוכה ליחס גרוע מצד משטרת פילדלפיה. מצד שני, "התחושה בהמפטון היא שלאנשים נמאס לשמוע את אותו תקליט שחוק. אלן צריך להתבגר. הוא עלה מאשפתות. הוא לא יכול לומר, 'אני עני'. הוא לא יכול לומר, 'אני לא משכיל'. באן.בי.אי העניקו לאלן חיים נהדרים. הוא צריך להבין את זה".

לנגפורד וג'ו אלן, גם הוא מהארגון שתמך באייוורסון לאחר תקרית מועדון הבאולינג, אמרו שניהם שהם מאוכזבים ממשהו אחר. "הוא מעולם לא אמר תודה", אמר אלן. ג'ונסון ממועדון הנוער אמר כי תמיד יתמוך באייוורסון, גם אם לא יסכים אתו. "אני מאוכזב מכך שהוא העמיד את עצמו במצב כזה", אמר ג'ונסון, "מדוע שהוא יטרפד את כל מה שלשמו עבד כל כך קשה?".

הוא מעדיף לחשוב על אלן אייוורסון הנדיב, המגייס כספים למען המועדון ואומר לצעירים ללמוד מהטעויות שלהם. שמדבר על הקמת בית חולים לטיפול באנשים שלא יכולים לממן לעצמם טיפולים רפואיים. והוא מאמין שאייוורסון יוצא תמיד מחוזק מתקופות של חולשה. "תמיד אמרו לו 'לא ייצא ממך כלום. לא תהיה שווה אפילו פרוטה. זה העניק לו תמריץ כל כך חזק, משהו של ניתן להגדיר במלים. תשכחו מהמקלות והאבנים, מלים פוגעות בילדים. מלים הורגות. אלן אייוורסון פשוט השתמש בזה כדי להניע את עצמו קדימה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ