רצון הבוחר קובע, לא בית המשפט

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

שאלת סמכותו של בית המשפט העליון להתערב בשאלה איזה סוג של משטר פוליטי יחול במדינה דמוקרטית היא נושא השנוי במחלוקת. במאמרים שנכתבו באחרונה על פסיקות של בג"ץ בעניין הזכות לחינוך ("חינוך כזכות יסוד" מאת זאב סגל, "הארץ", 20.8) ומדיניות הקרקעות במדינה ("לא רק הקרקעות" מאת אבירמה גולן, "הארץ", 3.9) מצדיקים הכותבים התערבות משפטית של בית המשפט העליון במקום שהכנסת לא עשתה זאת. יש בכך הודאה בכישלונה של הדמוקרטיה ותמיכה באליטה משפטית ממונה, שהיא שתקבע את סוג המשטר הפוליטי שיחול במדינה.

על רצונם של אנשי אקדמיה להשפיע על בית המשפט "לתקן" את רצון הבוחר כתב ההוגה האיטלקי גייטנו מוסקה: "החברות הנשלטות על ידי האליטות דואגות להפיץ אידיאולוגיות המנציחות את שלטונן". מול הניסיון לכפות בדרך לא דמוקרטית תפישת עולם פוליטית על ידי בית המשפט יש להזכיר, כי ביום הבחירות גם השופט אהרן ברק וגם אוהד בית"ר ירושלים המוכר בשוק מחנה יהודה הם בעלי פתק בחירה אחד.

המסקנה המתבקשת היא, כי קבלת שיטתם של סגל וגולן, במקום לתקן את חולייה של הדמוקרטיה הישראלית, היא הודאה בכישלונה. לשיטתם, יש להעביר את ניהול ענייני המדינה למשפטנים ממונים, מתוך הנחה שהם המוכשרים באמת לנהלה בדרך של משטר אוליגרכי. גישה זו מחביאה בתוכה חוסר שוויוניות והתנשאות של אליטה אקדמית, המבקשת לרכוש בשם "המדע" מונופול על התבונה הפוליטית.

השופט יצחק זמיר כתב בשעתו, כי כאשר חוק קובע זכות, חייבת להתקיים שוויוניות בין בעלי הזכות. אך בלא חוק הקובע זכות, בית המשפט איננו מוסמך להעניק או ליצור זכויות משלו, לא בשם "הכבוד" ולא בשם "הצדק".

שאול ויסמן, כלכלן ומשפטן

תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ