חשבון נפש חילוני

המלחמה בטרור לא הותירה לחילונים זמן להיאבק לקידום החירויות והמינהל התקין

מאת יפתח שילוני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מאת יפתח שילוני

ערב יום הכיפורים נערכים בתקשורת עשרות חשבונות נפש - אישיים, לאומיים, חברתיים, כלכליים וצבאיים. חשבונות נפש אלו חשובים ביותר להגדרתה של החברה הישראלית, ואי שביעות הרצון ממעשינו בשנה החולפת מדרבנת אותנו לפעול טוב יותר בשנה הבאה.

מחשבונות הנפש נעדר כמעט תמיד חשבון הנפש החילוני: האם הצלחנו, כחילונים, לתת משמעות לחיינו היהודיים במדינת ישראל? האם פעלנו די לחינוך ילדינו לחשיבה עצמאית, ליהדות פתוחה, ביקורתית וחופשית יותר? האם עשינו די כדי לקדם את ענייני החילונים בישראל לסדר היום הלאומי?

כל תזוזה חיובית בתחום החילוני בשנה החולפת היתה תזוזה לא ממוסדת, של פרטים או ארגונים קטנים. המלחמה בטרור, שבה השתתפו חילונים רבים, פגעה ביכולתם להשקיע זמן ואנרגיה בסוגיות "שוליות" כמו חינוך לדמוקרטיה, שמירה על מינהל תקין ופיתוח תרבותי של החיים היהודיים בישראל.

גם בנושאים אחרים לא הצליחו החילונים לשפר את מצבם בצורה משמעותית. כדי לממש את החילוניות עדיין יש צורך בכסף רב. מרכזי הקניות הפתוחים בשבת נמצאים לרוב מחוץ למרכזי הערים, ואין תחבורה ציבורית אליהן. גם המוזיאונים ושמורות הטבע נמצאים במרחק נסיעה, והגישה אליהן בחגים ובשבתות מוגבלת לבעלי רכב בלבד.

גם בתחום הנישואים הצרכים הבסיסיים של החילונים נמצאים בהדחקה עקבית מטעם המדינה. טקסי הנישואים היחידים המוכרים בישראל הם אלה האורתודוקסיים, בעוד שכ-20% מהישראלים המתחתנים מדי שנה עושים זאת בחו"ל בטקס אזרחי - זוהי ההערכה המקובלת בקרב העוסקים בנושא. ב-1998 למשל נרשמו במשרד הפנים כ-5,000 זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים מתוך כ-30,000 זוגות שנישאו באותה שנה (על פי נתוני משרד הפנים שנמסרו לארגון חמד"ת - חופש מדע דת תרבות). מדובר באלפי זוגות בשנה שהמדינה אינה מוצאת בעבורם, וגם לא מחפשת, דרך שבה יוכלו להינשא על פי רצונם.

החינוך לזהות יהודית חופשית נפגע גם הוא השנה. חרב הקיצוצים נפלה גם על בתי הספר החילוניים שצימצמו שעות לימוד בתנ"ך, חגי ישראל ומקורות יהודיים אחרים. כך גדל הניכור בין הצעירים החילונים ובין התכנים והערכים הנפלאים שמציעה התרבות היהודית. אירועי תרבות המשקפים את חייה של החברה היהודית היוצרת נפגעו אף הם בשנה החולפת. חלקם ספגו הפסדים כלכליים, וחלקם פשוט התמוטטו. אירועי התרבות שעדיין נערכים בישראל מתרחשים, במידה רבה, בזכות הרצון הטוב ורוח היצירה של האמנים.

ונקודה אחרונה - הטיפול בדתיים ובחרדים שבוחרים לשנות את אורח חייהם ולחיות חיים יהודיים חילוניים, גם הוא לוקה בחסר. התקציבים הממשלתיים נתקעים והרשויות מערימות קשיים רבים. כחברה יהודית מוסרית, איננו יכולים להפנות עורף לאנשים הללו, לאחר שמשפחותיהם דחו אותם בשל בחירתם. הם זכאים לטיפול מקצועי ומתוקצב, כדי שיוכלו להשתלב בצורה מלאה בחיים החילוניים ובשוק העבודה.

ברמה הלאומית והחברתית, נציגי הציבור החילוני בכנסת, בממשלה, ברשויות המקומיות ובכל מוקד של קבלת החלטות צריכים לשאול את עצמם, אם עשו די כדי לסייע לציבור החילוני בישראל להגדיר מחדש את יהדותו ולהמשיך להחזיק ולפתח את עמוד השדרה החברתי, הכלכלי והערכי של החברה בישראל.

הכותב הוא מנהל מכון הטקסים החילוני

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ