באך נגד המגמה

פתיחת העונה בתזמורת הסימפונית ירושלים. מנצח: דן אטינגר. סולן: אלכסנדר קורסנטיה, פסנתר. אולם הנרי קראון בירושלים.

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

לפני כשנתיים, בשעת שיעור פומבי באקדמיה בירושלים, אמר המורה האורח אלכסנדר קורסנטיה לתלמיד שניגן לפניו סוויטה של באך בערך כך: אתה צריך להחליט איזה באך אתה רוצה. אם לחקות את גלן גולד אז בלי בושה. אם לנגן אנטי-גולד, אז עם כל הלב.

קורסנטיה עצמו הוכיח אמש בצורה נוקבת את המשנה הזאת, בשני קונצ'רטי של באך שניגן, אבל לפני ההתרשמות מביצועו חובה לציין שדחיסת שני "באכים" בערב אחד היא רעיון נפלא שהפך את הקונצרט לאירוע מרקיד לב. ידוע שבאך, הנושא בכתר של פסגת הבארוק, מתרצה בקלות לגישות פרשניות שונות, ואמש הגיש קורסנטיה (שניגן, להפתעתי, מתווים) באך מנוגד למגמה השוררת כיום, ומרד כביכול באידיאלים של הבארוק. תיאורים שבהם משתמשים חסידי הבארוק האותנטי כדי לציין ביצוע נאמן לא יסכנו הפעם. זו לא היתה נגינה "פריכה" אלא נגינה הנובעת מידיו של פסנתרן בן המאה ה-20 שלבו במאה ה-19 וברומנטיקה.

בפרק הראשון של הקונצ'רטו ברה-מינור נקטו קורסנטיה והמנצח אטינגר קצב מהיר במוגזם עד כדי ערפול הפרטים - ניסיון מסוכן כמעט שיכול להתרחש רק בקונצרט חי. בקונצ'רטו השני, בסול מינור, קורסנטיה היה במיטבו; גם בארוקיסטים טהרנים חייבים להודות כי גישתו היתה סוחפת בלכידותה הפנימית, ואפילו מי שאינו מסכים לרוב פרטי הפיסוק והדינמיקה לא היה יכול שלא להשתכנע.

בפתח הערב ביצעה התזמורת את "רבין", פרק סימפוני קצר מאת אריאל בלומנטל (יליד 1974). זו יצירה פשוטה ואפקטיווית, שקטעיה, המובחנים היטב זה מזה, מציירים כביכול את האווירה שלפני הרצח, את האלימות והיריות ואחר כך - קינה. עם זאת, הבהירות אינה מצליחה להפריך את היומרנות העצומה של ההתמודדות עם הטרגדיה.

את הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז הוביל המנצח אטינגר בצורה ברורה ובריתמוס טוב, והתזמורת נשמעה תחת ידו רכה וערבה גם בקטעי פורטיסימו. זה היה ביצוע ללא רגע משעמם - אפיון הקולע גם לקונצרט כולו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ