סיסו ושמחו

הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הארץ

המעופפים הטובים בעולם שבו לישראל, והם מופיעים בכל מקום, בחינם וברצף. בשבועיים האחרונים שוב נשמעות קריאות הסיסים בערינו: צרודות, רמות וצייצניות. הם שבו אלינו מאפריקה הדרומית, בדייקנות של שעון, כפי שהם עושים למעלה מ-2,000 שנה ("ותור וסיס ועגור, שמרו את עת באנה", ירמיה ח', 7).

בארץ ארבעה מיני סיס, מהם המוכר ביותר הוא סיס החומות, המקנן בעיקר בערים - בסדקים, בקירות, בעליות הגג ובחומות (גם בכותל המערבי מקננת מושבה צפופה וקולנית). ייחודו של הסיס ביכולת התעופה הכבירה שלו. הסיס חי על כנפיו - אוכל, ישן ואף מזדווג באוויר. רק הצורך להטיל ביצים מנחיתו לקרקע, לשהייה קצרה בלבד.

הסיס ניזון מחרקים, זבובים ויתושים שהוא אוסף בגובה רב, אגב מעוף מהיר מאוד (עד 200 קמ"ש). כאלוף תעופה ויירוט חרקים הוא פיתח כנפיים ארוכות וצרות במיוחד. רגליו התנוונו והן משמשות אותו לתלייה ולטיפוס על קירות, אך לא להליכה או לניתור. הסיס קופץ מקנו הישר לחלל האוויר, והוא נופל וצובר מהירות בטרם יפתח את כנפיו ויתעופף לדרכו. סיס שנפל לקרקע הוא חסר אונים לחלוטין.

הסיסים הם עופות חברותיים ומקננים על פי רוב במושבות של עשרות פרטים. לגוזלים שבקן ניתנת הזדמנות אחת ללמוד לעוף. בגלל מיקום הקן בחרך סלע או בסדק קיר, אין הגוזלים יכולים למתוח את כנפיהם בתוכו ולתרגל את שרירי התעופה. מקנם שבקומה הרביעית או החמישית הם קופצים אפוא "על החיים ועל המוות" - פורשים את כנפיהם לראשונה וממלאים אותן אוויר וגוף. הם ינחתו רק כעבור מספר שנים, כאשר יגיעו לבגרות מינית ויחפשו לעצמם מקום קינון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ