ניו יורק טיימס
ג'ניפר קינגסן

"אלוהים, איזה מקום נורא", כתב ביומנו החוקר הבריטי רוברט פלקון סקוט, כשהגיע לקוטב הדרומי וגילה שרואלד אמונדסן הנורווגי היה שם לפני.

נורא ככל שיהיה, בקרוב יצעדו שם רבים. מאות תיירים, הרפתקנים וחובבי היסטוריה עומדים לבקר בקוטב הדרומי, לקראת יום השנה המאה לכיבושו בידי אמונדסן, ב-14 בדצמבר 1911, וסקוט, ב-17 בינואר 1912.

יש המתכננים לגלוש לאורך הדרכים שעברו בהן שני החוקרים ולכתוב אגב כך בלוגים על החוויה. אחרים יבואו לקוטב במשאיות.

בשביל מי שמעדיף לא להתאמץ, מתוכננות טיסות, שחלקן ינחתו כמה קילומטרים מהיעד, כדי לאפשר לנוסעים לגלוש את קטע הדרך האחרון ולחוש את שמחת הניצחון.

סוכנות נסיעות בשיקגו גובה 40.5 אלף דולר תמורת טיסה לקוטב, באחד משני התאריכים. מיותר לציין, שאיש אינו רוצה לשחזר במדויק את מסעו של סקוט. הוא ואנשיו מצאו את מותם בסופת שלגים בדרך חזרה. במקום השחזור המדויק מתכננים רבים לגלוש בדרך הלוך, ולחזור בטיסה.

אחד מהם הוא מאט אליוט, בריטי בן 28, שישתתף בתחרות גלישת סקי במסלול של כ-700 קילומטרים, ויגרור אחריו ציוד במשקל כ-90 קילוגרמים. מאט מגדיר עצמו "טירון קוטב מוחלט": הוא לא עסק מעולם בסקי שטח ולא אוהב במיוחד את הקור.

"אני רוצה לדעת מהם גבולותי מבחינה גופנית", אמר אליוט. "יהיה נהדר להגיע ראשון ולהניף את הדגל הבריטי בקוטב הדרומי, לפני שהנורווגים יגיעו לשם".

המדענים בתחנת המחקר "אמונדסן-סקוט" רוצים שמאות המבקרים יידעו שלא מחכה להם קבלת פנים חמה. "אין לנו אמצעים לפנק אותם או להנעים להם את הזמן", אמר אחד החוקרים, פיטר וסט. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ