עידו קינן וג'וני זילבר: פייסבוק רק דוחה את מותה
הארץ
18/03/2014 | 15:57
מומחי התרבות הדיגיטלית של "הארץ" עונים לגולשים: האם הפרטיות מתה, המהפכה שתשנה את העולם, פורנו ברשת, ומדוע הם פוחדים מהמאגר הביומטרי

עידו קינן וג'וני זילבר התארחו היום (שלישי) באתר "הארץ" למפגש התשיעי בסדרה בה אתם מוזמנים להפנות לעיתונאים ודמויות ציבוריות נוספות שאלות על כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם או יכולתם לשאול. על פורנוגרפיה ברשת, אובדן הפרטיות, מדפסות תלת מימד, סכנות המאגר הביומטרי, מה זה חדר 404 ומדוע פייסבוק עוד תמות. כל השאלות והתשובות, כאן. 

דנה שואלת: האם יש לי דרך לשמור על פרטיות בעולם הזה. אני מתכוונת חוץ מלא להיות חלק ממנו. איזה דברים הייתם ממליצים לי לעשות כדי שכמה שפחות מידע עליי ידלוף לממשלות/גופים מסחריים

עידו: כדי לשמור על הפרטיות באמת אנחנו צריכים לנתק את המחשב מהחשמל ולהוציא את הסוללה מהסמארטפון. מי שרוצה להמשיך ולהיחשב לחבר בחברה המערבית יצטרך לוותר על חלק מהפרטיות שלו, אבל גם אז יש דרכים להפחית את כמות ואיכות המידע.

‫ג'וני: התשובה הקלה דומה לקלישאה הזו על אמצעי מניעה: הדרך הכי קלה לשמור
שמידע פרטי לא ידלוף הוא לא לשתף אותו. מדהים לגלות איזה נתח מהמידע שנאסף
לגבינו על ידי חברות וממשלות - מנודב על ידינו. הדרך הכי טובה לשמור על
(קצת) פרטיות היא להתייחס לרשתות החברתיות - וגם, למרבה הצער, למייל שלנו -
כבמה ציבורית שפוטנציאלית כל אחד יכול להקשיב לדברים שנאמרים בה.

לכל העיתונאים ואישי הציבור שהתארחו ב"הארץ"

בנימין שואל: עד כמה לדעתכם המדפסות התלת מימדיות ישנו את העולם כפי שאנו מכירים אותו. תוך כמה זמן תהיה לכל בית מדפסת כזו שמייצרת את כל כלי הבית?

עידו: לא מזמן ראיתי אצל אופטומטריסט זוג משקפיים מפוקסלים מוצלח ביותר. הוא אמר לי שהם עולים 2,000 שקלים. העליתי תמונה לאינטרנט ואנשים אמרו לי שאפשר לקנות אותן בדולרים בודדים באיביי. ובעוד שנים ספורות, אם לא פחות, אוכל לסרוק אותן בחנות באמצעות מצלמת תלת-ממד בסלולרי שלי ולהדפיס אותן בבית בעלות של סנטים ספורים.

מדפסות התלת, כפי שג'וני חוזה שנקרא להן בחיבה, הן השלב הבא באבולוציה של כלכלת הרשת. הן משלבות רבות מהמגמות והמהפכות הטכנולוגיות: המרת טכנולוגיות תעשייתיות לביתיות, הוזלת עלות הפיתוח של אמצעי הייצור ופיתוח באמצעות עבודה משותפת-מבוזרת.

המעצב טל ארז, שעוסק במהפכת הייצור הביתי, שהוא קורא לה "המהפכה התעשייתית השלישית", יצר כרזה שבה נראה סניף איקאה נטוש והרוס. לפי תחזיתו, הצרכנים יהפכו למשתמשים, ויהיו מעורבים במוצר כבר בשלב התכנון והעיצוב. לדבריו, “לא נלך לאיקאה, אלא נוריד את הקובץ שאנחנו רוצים ונייצר אותו בבית או בשכונה”. התחזית הזאת מדויקת בעיניי: מה שנאפסטר עשתה למוזיקה, ביטורנט לסרטים וסדרות וקרייגזליסט ללוחות המודעות בעיתונים, הדפסת התלת תעשה לעולם המוצרים הפיזיים, מפלסטר ועד מכונית, כמו גם לעולמות העיצוב התעשייתי והאמנות. כבר היום, מדפסות תלת ממד משמשות להדפסת רכיבים למדפסות תלת.

נועה שואלת: איזה סטארט אפ/רעיון/אפיקציה הכי הרשימו אתכם בשנה האחרונה‬

‫עידו: פלאפּי בירד. משחק-המחשבון הזה הוא הוכחת היתכנות של וירוס מחשב שיכול לשתק מיליארדי בני אדם. אני לא מתפלא שיוצרו מיהר להסירו מהרשת אחרי שראה את השפעותיו ההרסניות‬.

פמיניסטית שואלת: אם זכור לי נכון הבעתם התנגדות לצנזורה על פורנוגרפיה. לפי הרציונל של אסור להגביל את החופש וכו'. האם לדעתכם הכל כשר? סרטי סנאף, הוצאות להורג? 2. עד כמה הפורנו הוא המנוע של האינטרנט (לפי הנתונים שאתם מכירים)

ג'וני: אני אשחרר את עידוק מהתשובה הזאת, שלא יבואו עליו גדודי המוג'הידין של הפמיניזם העולמי. בדיון שלנו עם קולגתנו צפי סער היתה נקודה אחת שכל המשתתפים הסכימו עליה מראש: הצנזורה על האינטרנט איננה אפשרית, ולנסיונות החקיקה יש אפס תוצאות חיוביות ושורה ארוכה של סכנות הכרוכות בה - ראי למשל את הכשלון המרהיב של תוכנית הצנזורשת בבריטניה. לממשלות אסור להניח שמותר להן להשתלט על האינטרנט ולהחליט מה זורם בה, כי זה לא יגמר רק בפורנו.

הצד השלילי של חופש המידע הוא שקל יותר להגיע גם לתכנים שכולנו מסכימים שהם נוראים ומתחלחלים מעצם קיומם. אבל חקיקה לא תשנה את העובדה שהם מופקים ושיש מי שצורך אותם - וגם לא תקשה במיוחד על מציאתם. הדוגמה העיקרית היא פורנוגרפיה פדופילית, שיצרניה ומפיציה נרדפים עד חורמה בידי ממשלות ברחבי העולם, ושמשגשג ופורח בדארקנט.‬

חנן כהן שואל: כשאתם מדברים עם אנשים שהם לא "בבראנז'ה של האינטרנט", מה התפיסות השגויות שלהם לגבי האינטרנט? וההפך - מה הוא היער שהם רואים ואנחנו לא כי אנחנו עסוקים בעלה החדש שצמח בעץ השני משמאל?

ג'וני: נדמה לי שהתפיסה השגויה העיקרית היא שהאינטרנט היא חלל מנותק מהחיים
האמיתיים, מעין מציאות וירטואלית, כמו שזקנים כמונו קראו לזה פעם. מהתפיסה
הזאת מתחייבות כמה מסקנות שגויות: הראשונה היא שיש סט חוקים אחר שנוגע
לרשת - שמותר לעשות בה ולהתנהג בה בדרך שלא היינו מעזים להתנהג בעולם
האמיתי (בישראל שוררת הנחה דומה לגבי הכביש) ולהפך - שדברים שקורים ברשת
נשארים ברשת (ולא ידלפו ויגיעו למכרים מהעולם האמיתי, ובמקרים מצערים
במיוחד גם לעמודים הראשונים של העיתון).

המסקנה השגויה הנוספת היא שדברים שנוגעים לטכנולוגיה לא באמת משפיעים עלינו - הדוגמה המקומית הכי בולטת היא הפיילוט הביומטרי, שעיתונאי טכנולוגיה מגיבים עליו בזעקות "העיירה בוערת" והציבור מגיב עליו במשיכת כתף. ‎

להפך? אני לא בטוח שאני יודע להצביע על הדבשת של עצמי, אבל נדמה לי שמי שלא
יושב עם האצבע בסכר של האינטרנט יגיד, ואולי במידה מסויימת של צדק, שלא
הכל קורה ברשת ושהחיים האמיתיים עדיין מתרחשים במקומות אופלייניים כמו חדר
המיטות ומליאת הכנסת.

שאינה יודעת לשאול שואלת את ג'וני: האם פינת הווידאו הנפלאה שלך, במסגרתה אתה קורא מאמרי דעה בטון אירוני, אינה מתנגשת עם עבודתך כעיתונאי פעיל בהארץ? כמו כן, נשמח אם הפינה תפציע לעיתים דחופות יותר.

ג'וני: נדמה לי שלא. הארץ היא במה ליברלית מאוד לכותביה, אחרי הכל. בקרוב אבחן את הקביעה לעיל ואקריא דרמטית ביקורת מסעדה של שגיא כהן.

צילום: דודו בכר

שיודעת לשאול שואלת: איזה שינוי חל בתכנים או המשאבים שלכם כשעברתם לנהל את התוכן תחת מטרית "הארץ" לעומת הבלוג הפרטי, אם בכלל? האם אתם מרגישים מוגבלים או מחויבים יותר?

עידו: הקלישאה על "הארץ" נכונה במקרה שלנו - יש לנו החופש לבחור את הנושאים ואת האופן שבו אנחנו מסקרים אותם. המאגר הביומטרי הוא דוגמה טובה - אף שהנושא חשוב, הוא לא מקבל חשיפה תכופה ונרחבת דיה במיינסטרים העיתונאי. אנחנו בחרנו להתמקד בו, ואנחנו מפרסמים סיפור אחרי סיפור אחרי סיפור - ואף אחד לא אומר לנו, "חבר'ה, אולי תשחררו קצת ותכתבו משהו על מיילי סיירוס?"

יש כתבות רבות שהיו יכולות להתפרסם בבלוג, ופוסטים מהבלוג שהיו יכולים להתפרסם ב"הארץ". דבר משמעותי אחד שמבדיל בין סוגי הכתיבה הוא קהל היעד - בבלוג הקהל מורכב מגיקים, ואנחנו יכולים לדבר איתו גיקית. ב"הארץ" אנחנו מקפידים להנגיש את הכתיבה לקהל הרחב, כי חשוב לנו שגם אנשים שלא חיים ברשת ישמעו מה יש לנו לומר.‬

הגר שואלת: היי ג'וני ועידוק, רציתי לדעת מה משמעות השם "חדר 404"? סיפרתם לי פעם ושכחתי

עידו: את חדר 404 פתחתי ב-2003 בפלטפורמת "ישראבלוג". החלק הכי קשה היה לבחור את השם. גלגלתי רעיונות בראש עד שזה תפס – "חדר 101" (מהספר "1984"), שבו מעמתים אנשים עם הפחדים הכי גדולים שלהם; והודעת שגיאה 404, שמודיעה לגולש שהאתר שחיפש לא נמצא.‬

‫פייגי שטרן: אתם לא חושבים שהגיע הזמן לצרף לחברה צלע נשית? תחשבו על זה. ג'וני ועידוק ופייגי. אני אהיה אחראית על לריב את המריבות שלכם באינטרנט.

ג'וני ועידוק: ומה יישאר לנו לעשות?

דורון אופק שואל: איך אתם חיים בשלום עם עצמכם?

ג'וני: אלכוהול.

עידו: ריטלין.

קואל שואל: מה ההתעקשות הזאת על הביומטרי?

ג'וני ועידו: מדובר במאגר מידע נפיץ, שחוקק בחטא, נבנה בשיטת הפל-קל ומנוהל על ידי האנשים הכי פחות ראויים לתפקיד רגיש כל כך. מאז שהופעל, אוסף הכשלים ורגעי המבוכה, לא התיאורטיים אלא הממשיים, שרודפים את ה"פיילוט" הזה, נראים כמו פיליטון אבוד של אפרים קישון. הנה ראה: שני ילדים מקבלים דרכונים ביומטרים ובשניהם
התמונה של אחד מהם. השב"כ והמוסד אוסרים על עובדיהם להצטרף למאגר. מוקד
חירום לדיווח על אובדן וגניבה - שסגור בשעות שבהן לשכות משרד הפנים סגורות.
רשות ממשלתית שמודה שהיא מעסיקה טוקבקיסט בתשלום, שיגיב בשם בדוי לכתבות
המבקרות את פעילות המאגר; ועוד ועוד. למעשה, אנחנו כותבים על חלק מזערי
מהחומרים שמגיעים אלינו. אם המאגר ימשיך להיות מנוהל ברמה כזאת של חובבנות
לא תהיה לנו ברירה אלא לשכור צבא קטן של מתמחים.

‫אלעד רוה: מה התחזית שלכם בנוגע לפייסבוק, האם הממשק הזה ימשיך להתקיים לאורך זמן?

עידו: הממשק הוא נגזרת של מכשירי הקצה. אלו משתנים בדרמטיות (למשל: גוגל גלאס), ועמם תשתנה גם הדרך שבה אנחנו מתקשרים עם פייסבוק (למשל: עדכון אוטומטי של מצב רוחנו לפי מדדים פיוזיולוגיים).

יבגני: הטאבלט החליף את הספר/מחשב. מה יחליף את הטאבלט?

עידו: אני מתלבט בין ממשק שמקרין ישר לתוך העיניים לבין משהו שעוקף את הקרנית ומשודר ישירות בגלי מוח.

צדיק ונון שואל: תנו לי סיבה אחת לא להצטרף למאגר הביומטרי. 1. יש לנו תעודת זהות מגוחכת כמה שקל לזייף אותה. 2. אין במאגר שום פרטים "מעניינים" עלי. 3. בפייסבוק יש הרבה יותר פרטים "מעניינים" עלי. 4. אם אני רוצה ויזה לארה"ב ממילא אני עושה תעודה ביומטרית, ועוד את האימא של התעודה הביומטרית.

ג'וני: הספין הכי מוצלח של אנשי המאגר הביומטרי הוא הטענה שהבעיה של המתנגדים היא עם עדכון אמצעי הזיהוי. זה לא נכון: הבעיה היא עם הקמה של מאגר מידע מרכזי שמחזיק את כל המידע הזה בסל אחד. אם המטרה היא למנוע גניבת זהות, כפי שטוענים בפרסומות, אין צורך במאגר מידע כזה - מספיקה תעודת זהות שעל גביה כל פרטי הזיהוי
הביומטריים. מאגר המידע הזה הרי הוקם כדי שהוא יוכל לשרת את גופי האכיפה
מאחורי הגב שלנו ועל חשבון הזכויות שלנו לפרטיות ולחופש מחיפוש בלתי חוקי.
דרך אגב, אם תשאל אותי, אין שום צורך בתעודת זהות ממשלתית. לממשלה אין זכות
לדעת עלינו את כל מה שהיא רוצה לדעת עלינו. את הביקורת שיש לי כלפי רשויות
אמריקאיות אני אשמור לעצמי, משום שאני רוצה לנסוע לארה"ב בקיץ.

‫‫יניב דויטש: האם אתם מנהלים חשבונות פייק ברשתות חברתיות ואם כן כמה ולמה?

עידו: יש מגוון סיבות להפעיל חשבונות פייק, ובהן: גישה לקבוצות סגורות שלא היו מכניסים אותנו אליהן אם היו יודעים את זהותנו, מעקב אחרי דברים שכותבים אנשים שחסמו אותנו, יצירת דמויות עם דמוגרפיה שונה משלנו כדי להיחשף לפיד ולפרסומות שאנחנו לא רואים בפרופילים האמיתיים שלנו.‬

ג'וני: כמו כן אלבומי תיאלנד

מארק צ. שואל: אתם כבר קברתם את פייסבוק, אבל בינתיים הם קנו את ווטסאפ ואת אינסטגרם. יש לכם עדכון לתחזית, או שאתם עדיין ממתינים לנפילתו של הצוקרברג?

עידו: הם קנו אותם בגלל הכתבה שלנו, שקוברת אותם.

ג'וני: קברנו את פייסבוק אחרי שהם קנו את אינסטגרם, לפני שהם קנו את ווטסאפ.
אנחנו מתכוונים לקבור אותם שוב מדי חצי שנה עד שהם ייכנעו ויקפלו את העסק.
וברצינות, אנחנו לא מאמינים שפייסבוק היא המילה האחרונה ברשת, ואנחנו
מאמינים שהניהול שלה, שמורכב מחלקים שווים של שלומיאליות והיבריס, יאפשר
למתחרה אחרת לעקוף אותם במירוץ להיות הפלטפורמה שמבזבזת כמה שיותר מהזמן
שלנו. איתי זיו חושב אחרת מאיתנו, והוא הסביר מדוע במאמר מעמיק ומרתק בעין
השביעית, שאנחנו ממליצים לכולם לקרוא.

עידו: אני חושב שהקריסה של פייסבוק מובנית בתוך המערכת. אף חברה טכנולוגית גדולה לא יכולה להתקיים לנצח כי אף חברה גדולה לא יכולה להמציא את הדבר הבא
שיהרוג אותה. בגלל זה חברות כמו פייסבוק רוכשות חברות קטנות וחכמות ממנה.
זו דרך טובה לדחות את הקץ, אבל זו רק דחייה.

‫תומר כהן: האם אתם חושבים שתוכן פרימיום בתשלום זה מודל פננסי שיצליח ברשת ויחליף את מודל התוכן האיכותי והכנסות באמצעות פרסומות לצד התוכן? ואיך עוקפים את חומת התשלום של הארץ?

ג'וני ועידו: זו שאלה מורכבת. כדי לענות עליה, צריך לקחת בחשבון... רוצים להמשיך לקרוא? הירשמו חינם לאתר באמצעות הטופס או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. כבר יש לכן מנוי? לחצו כאן כדי להתחבר לאתר‬.

דורה: פעם כתבתם יותר. האם התעייפתם?

ג'וני ועידו: מי שרוצה עוד מהניג'וסים שלנו יכול לקבל אותנו בשלל פלטפורמות וטעמים: עידו כותב במוסף פירמה ובאתר העין השביעית, ג'וני כתב סדרה על אינטרנט, ושנינו כותבים גם בחדר 404 המקורי האורגינל‬‎.

יוזפוב שואל: אתם כל הזמן מחפשים את הרע בטכנולוגיה. מה עם הצדדים החיוביים?

ג'וני ועידו: קל לראות שהרשת היא דבר נהדר (באותה מידה שקל לראות שפוליטיקה זה רע). אנחנו מרגישים גם שיש לטכנולוגיה מספיק עיתונאים ששרים את תהילתה; מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה ולהזהיר גם מהצדדים הפחות נעימים שלה. אבל בינינו, שנינו שונאים טכנולוגיה: עידוק הוא לודיט, שמאמין שתמיד צריך לחשוד בטכנולוגיסטים כדי שלא ישתלטו על העולם; ג'וני ריאקציונר, שהיה מאושר בימים שבהם מכונת כתיבה הייתה שיא הטכנולוגיה ואפשר היה לעשן מקטרת בראינוע.

איתי מוזס-חי נתנאל שואל: כמה קיבלת במבחן טיורינג האחרון שעשית?

עידוק: 6Gpz8JH

המפגשים הקודמים בסדרה: שרון שפורר: התשובה שאני יכולה לפרסם רק ב"הארץ" | יוסי שריד: המסקנה המייאשת שלי על העתיד | צפי סער: יכול להיות פורנו פמיניסטי | ברק רביד: עיתונאי לא יכול להיות אובייקטיבי | חמי שלו: יהדות אמריקה מתקשה יותר ויותר להבין את התנהגות ישראל | אורי משגב: מה חשבתי על הסטטוס שנפתלי בנט כתב עליי | חיים לוינסון: את מי מעריצים בני הנוער בהתנחלויות | יצחק הרצוג: "הקומבינה העלובה של ליברמן ולפיד

57
 
הוספת תגובה

תודה!

תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת

אנא המתן...