אלון עידן: איך אני קובע מי יכתוב דעות ב"הארץ"
הארץ
14/05/2014 | 15:53
עורך הדעות של "הארץ" ענה לגולשים על ריבוי מאמרים על טבעונות, האם עמד בצפירה, מה רע במיינסטרים ומדוע כתב על פליטת הפה של הנשיא

אלון עידן, עורך הדעות של "הארץ" וכותב הטורים "המילה" ו"בעיני המתבונן" התארח בצהריים למפגש ה-13 בסדרה בו אתם מוזמנים להפנות לעיתונאים ודמויות ציבוריות נוספות שאלות על כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם או יכולתם לשאול. שאלתם אותו על השיקולים בבחירת כותבי הדעות, ריבוי המאמרים על טבעונות, דעתו על טוקבקים מגדפים, אהבתו לרוג'ר פדרר, הסתירות שבכתיבתו ועוד. כל השאלות והתשובות - כאן.

שמואל שואל: בטוריך אתה יוצא נגד התנהגות עדרית/חוסר מחשבה/הליכה בתלם/צביעות. האם חשבת פעם מה יקרה אם כולם יפעלו לפי דרכך (נניח לא לעמוד בצפירה, להגיד רק אמת וכו'...) אתה לא חושב שמנגנוני הצביעות הם בעלי חשיבות בשימור חברה מתפקדת

אלון עידן: אני מאמין שאם כולם יפעלו לפי דרכי, אז אצא נגד התנהגות לא עדרית ונגד התנהגות מחושבת ונגד אמירת אמת מוחלטת. כלומר, מה שחשוב בעיני זה לאזן את הסטטוס השליט, להחליש את הכוח באשר הוא כוח. מיינסטרים הוא בעיניי כוח מנוון שצריך להיבחן על בסיס קבוע.

צילום: דודו בכר

יונתן שואל: מדוע בחרת להיות עיתונאי ומה היתה דרכך בעיתונות? האם אתה חושב שתישאר בעיתונות, או שיש לך מחשבות לעבור מתישהו לתחום אחר? ואם כן, לאיזה תחום?

אלון עידן: בחרתי להיות עיתונאי כי קראתי טקסטים ב"העיר" של שנות ה-90 ומיד הבנתי ששם אני רוצה להיות. התחלתי במקומון "שתי ערים", שהיה שייך לרשת שוקן ובינתיים נסגר. משם עברתי למקומונים אחרים של הרשת ("ערים", "כלבו" וכו') ובהמשך "העיר" כסגן עורך ואף עורך. זה נכון, גם "העיר" נסגר. וכן, אני מבחין בסדרתיות הזאת. יש לי מחשבות לכתוב דברים לא בהכרח עיתונאיים: ספר, אולי סדרה. אבל אני לא בטוח שאני מסוגל.

שלום שואל: האם יש משהו מסוים שכתבת שאתה גאה בו במיוחד, ועל איזה טור אם בכלל אתה מצטער.

אלון עידן: אני אוהב את הטור שבו ניסיתי להבין למה אנשים עומדים בצפירה כשהם לבד בבית. בעיקר כי הוא גרם להרבה אנשים להתרגז ולכן לחשוב על פעולה אוטומטית שהם עושים. בכל פעם שאני כותב משהו לא טוב על רפאל נדאל, אני מרגיש עם זה לא טוב אחר כך. אני מבין ששוב נפלתי קורבן לאהבה שלא מוסברת שלי לפדרר.

יואב שואל: מה עשית בזמן הצפירות השנה ביום השואה ויום הזיכרון?

אלון עידן: מה שאני תמיד עושה: כשהייתי לבד במשרד, ישבתי; כשהייתי ברחוב, עמדתי.

אבנר שואל: מה עלה בגורלו של דוד בטור המופתי שכתבת על מחלת הסרטן?

אלון עידן: כתבתי את הטקסט ביום שלישי, דוד מת ביום חמישי, המוסף התפרסם ביום שישי

יונתן שואל: מי הם העיתונאים, הפילוסופים או דמויות אחרות שמהווים לך השראה, או שלמדת מהם במיוחד, או שאתה מרגיש שהשפיעו עליך?

אלון עידן: אני אוהב את קירקגור וניטשה, את פרויד ודונלד ויניקוט, את פדרר ואוסליבן, את טולסטוי ובורחס, את מילן קונדרה וקורט ונגוט. אני לא יודע בדיוק מה כל אחד מהם תרם לי, אני גם לא מנסה לבדוק את זה. אני מאמין שאדם הוא קצת כמו גוגל - הוא קולט אינספור רשמים, שמתערבבים אצלו באופן שהוא לא יכול ממש להבין ואז נפלטים כתגובה למציאות. 

מודרניסט שואל: מה פשר הפיכת מדור הדעות בעריכתך לפריק שואו - בכיכובם של טיפוסים הזויים?  אינך חושש מהפיכת "הארץ" מעיתון מכובד לפשקוויל פסיכוטי נוסח "הגדה השמאלית", מעורר גיחוך וזעם, והרבה טוקבקים - אך נטול השפעה ציבורית, מקורות רציניים (הרי כבר לא משיבים לפניותיכם!), או ערך עיתונאי כלשהו

אלון עידן: באופן כללי יש לי בעיה עם אנשים שמשתמשים במלה "הזויים", בטח כדי להגדיר אנשים אחרים. כך שיכול להיות שמה שנראה לך "הזוי" אינו אלא השתקפות שלך.

איציק שואל: בהנחה ואין לך זמן בלתי מוגבל, איך אתה מצליח לראות כל כך הרבה ספורט. גלה לי את הסוד שלך (או תדבר עם אשתי). וגם, אתה לא מיואש מלצפות באיכות הכדורגל והתרבות הספורטיבית בישראל

אלון עידן: הסוד שלי מחולק לשניים: החלק הראשון הוא בת זוגי, הילה. החלק השני הוא שוויתרתי באופן מוחלט על צפייה בכל דבר שהוא אינו ספורט. אני לא מיואש מהכדורגל הישראלי, כי יש לי נטייה לאהוב גם דברים רעים במיוחד.

גולש שואל: קודם כל, אני רוצה לומר שהטורים שלך (גם בספורט וגם בכלל) כמעט תמיד מעוררי מחשבה אצלי, מעניינים וחכמים. רציתי לשאול, מאחר שראיתי שאתה לא מפרסם דבר בעמוד הפייסבוק שלך, מדוע זה ככה? האם יש איזו תפיסה מאחורי זה?

אלון עידן: יש בי אינסטינקט שמתנגד להעלות דברים בפייסבוק. אני לא בטוח מה מקורו. יכול להיות שאני מזהה את הפייסבוק כזירה לא מוגנת מספיק, ואולי אני חושש להיכנס למקום שבו כולם נמצאים. אני מניח שכשפייסבוק יתרסק, אז אתחיל להעלות שם סטטוסים.

ברטה שואלת: האם יש יד מכוונת לכותבים במדור הדעות? והאם שילוב נשים בא ממקום של אפליה מתקנת . בסוגריים - רוית הכט וקרולינה לנדסמן הן הברקה.

אלון עידן: אני מאמין בחופש, אבל לא בהפקרות. ההגדרה שלי לחופש היא מאוד רחבה, ומבחינתי אין נושא או עמדה שלא ראויים לבחינה או ביקורת. אני גם מאמין שחופש מאפשר לכותבים טובים לבטא עמדות או רעיונות שנמצאים במעמקי תודעתם, מה שלא מתאפשר כשיש עורך ש"יודע בדיוק מה הוא רוצה בעמוד".

שילוב נשים הוא סוגיה מורכבת: אני לא מחסידי עקרון האפליה המתקנת, כי אני מאמין שהשינוי צריך להיעשות מהיסוד. כלומר: הייתי רוצה שבסופו של דבר יישלחו אליי 52% מאמרים שנכתבו בידי נשים ושלא איאלץ להכניס טקסטים פחות טובים רק משום שהם נכתבו על ידי נשים. אבל אני כן מודע למשמעות של "תמונת המראה" שנשקפת מעמודי הדעות ומבין שכשאדם לא רואה את עצמו בעמוד, הוא עלול לחשוב שאין לו שם מקום. לכן אני כן מתאמץ לשבץ נשים. המקרה של רוית הכט וקרולינה לנדסמן הוא בעיני לא אפליה מתקנת. שתיהן פשוט כותבות מצוינות.

נמרוד דרור שואל: האם אתה נוטה לבחור את טורי הדעות שיופיעו במדור לפי כיוון השיח הציבורי, או לפי איכות הטור המועמד הספציפי, בין אם הוא רלוונטי לשיח הציבורי האקטואלי ובין אם לאו? מה מידת ההשפעה שאתה מרגיש שיש לך על השיח הישראלי?

אלון עידן: השיח הציבורי חשוב, אבל בעיני איכות הטור הוא הקריטריון העליון. זה נכון שלא תמיד אני מצליח לאתר כמות מספיקה של טורים איכותיים, אבל המאמץ העיקרי נעשה בכיוון הזה. אני גם אוהב שלא תמיד אנחנו מגיבים מהר בעמודי הדעות. יש משהו במהירות התגובה שמרדד באופן עקרוני את השיח. לפעמים תגובה איכותית שמגיעה באיחור של יומיים שווה הרבה יותר מטקסטים מיידיים שהם בעצם צורה אחרת של טוקבק ארוך.

נטע שואלת: מה הרקע האקדמי שלך? ניכר כי אתה פסיכולוג מתוסכל

אלון עידן: למדתי ספרות ופילוסופיה לתואר ראשון. אני נמנה על קבוצה מובחרת בתקשורת הישראלית שצריכים עדיין להשלים שני סמינריונים כדי לקבל את התעודה. בעניין הפסיכולוגיה: קראתי ואני עדיין קורא המון ספרים וזה תחום שמעניין אותי. אבל אין בי תסכול שאני לא עוסק במקצוע. בעיניי פסיכולוגיה היא לא מקצוע, משום שבעולם אידיאלי שיחה בין שני אנשים שמטרתה לעזור לבנאדם סובל, לא יכולה להיות מקצוע..

גולש שואל: למה מדור הדעות של עיתון הארץ הפך לשופר של הפלשתינים ומר״צ?

אלון עידן: הוא לא הפך לכזה.

אסף שואל על הטור על פליטת הפה של פרס: במקום לכתוב טור על התבלבלות אקראית של אדם בן 90 בהברה אחת, לא יכולת להגיד לעורך "אני מצטער, השבוע אני מרוקן, אין לי כלום, תן לי בבקשה שבוע מנוחה"? אתה לא חושב שזו אופציה עדיפה

אלון עידן: לא. אני חושב שזאת היתה הזדמנות מצוינת להכניס קצת תוכן אל תוך סמל אולטימטיבי של התרוקנות מתוכן. פרס אולי לא חשב את הדברים שייחסתי לו, אבל אני כן חשבתי את הדברים. ובסופו של דבר זה טור שלי, ולכן פרס היה רק פלטפורמה עבורי.

אלון שואל: מה עושה אותך מאושר

אלון עידן: אני לא מאושר. אני מסתפק בלא לסבול.

גולש שואל: האם פסיכולוגיה נראית לך כמקצוע מיותר? האם אין הגיון, עד גבול מסוים כמובן, במחיר שהם גובים לאחר 10-11 שנים של לימודים וסטאז'? שאלה אחרת: יש לך דעה כזו או אחרת על הפועל קטמון? מאוד אוהב את הטור שלך, תודה.

אלון עידן: פסיכולוגיה היא בוודאי לא מקצוע מיותר ומנקודת המבט של מי שלמד הרבה שנים פסיכולוגיה, יש היגיון במחירים הגבוהים שנגבים. אבל אותי פחות מעניינת נקודת המבט של הפסיכולוגים, ויותר נקודת המבט של האדם הסובל. אני מתקשה לקבל את הקונספט שבו אדם סובל צריך לשלם כסף כדי להרגיש טוב. יש משהו מאוד בעייתי במישור העקרוני בהפיכת סבל של אדם לחלק משוק קפיטליסטי.

מאיה שואלת: איך אתה מחליט על איזה מילה לכתוב, יש לך עוד מלאי גדול? והאם אתה מוצא את עצמך לעתים עומד בפני מחסום כתיבה ומוציא טורים שהיית מוותר עליהם

אלון עידן: החלק הכי קשה הוא באמת למצוא רעיון לכתיבה. בגדול אני פשוט מסתובב בעולם ומקווה שייפול עליי משהו ושאבחין בו. לא תמיד זה קורה. וזה נכון: השילוב בין טור קבוע לבין העובדה שלא תמיד יש משהו מובהק לכתוב עליו, גורם לפעמים לכתיבת טורים לא מספיק טובים. אבל בעיניי זו לא טרגדיה: החיים עצמם מלאים בימים לא טובים, אפורים, בינוניים, סתמיים. כך שלפחות זה משקף את המציאות.

הפוסט ציוני האחרון שואל: אתה מרבה לכתוב עלינו, הישראלים ועל השגרה שלנו בשכונה הלא קלה שבה אנחנו חיים. אתה מצטיין בהבחנות ואבחנות וניכר שיש בך דואליות כלפי מושג ה"ישראליות". מעניין אותי לדעת, "מה ישראלי בעיניך?"

אלון עידן: אני חושב שהפכנו לעם די מעצבן, כזה שמשתמש ביכולות שלו בצורה מעוררת אנטגוניזם. אין לנו פאסון ואין לנו ביטחון עצמי. זה נראה שמתחת ל"ישראליות" לא מונח יסוד מספיק יציב, חסרה תשתית מוצקה, ולכן ההתנהגות הופכת באופן קבוע לתגובה הישרדותית, שבאה על חשבון אחרים.  

אייל שואל: מה המילה המועדפת עליך ולמה אתה פלצן

אלון עידן: המלה המועדפת עליי היא "סתם". גם את המלה "ככה" אני מחבב. אני לא חושב שאני פלצן.

גלעד שואל: מה יחסך למצב הקטטוני של עיתונות הספורט בארץ? פובליציסטים מבריקים כמוך וכמו משגב יש עדין, וגם דה-באזר על כותביה זו שמורה מוגנת, אבל די ברור שענף התקשורת הנ"ל, לפחות בצד הדיווחי-אינפורטיבי שלו מורכב במלואו מאינטרסנטים ומלחכי פינכה, ומי יודע עוד כמה פרשות פנאן הימורים ומכירות משחקים לא ידווחו לנו לעולם?

אלון עידן: עיתונות הספורט היא כמו חדר השירותים של התרבות. אם אתה רוצה לדעת מה המצב התרבותי של מדינה, לך לשירותים ציבוריים ברחוב ותראה מה מצב התחזוקה שלהם. ההתעקשות של "פרנסי תקשורת הספורט" להתחנף לקהל כדי לגרוף רייטינג וכסף מלמדת על ייאוש ועל חוסר בתרבות. העובדה שניגודי אינטרסים, עמדות רדודות וצעקנות ריקה זוכים לפופולריות, מלמדת על המקום שבו אנו חיים. מהבחינה הזאת יש להם מקום.

גולש שואל: אתה מצד אחד מצטייר בעיני כאדם סופר רציונלי ומצד שני ניכר כי ניצחון חשוב של מכבי תל אביב בכדורסל עלול לשבור אותך. איך אתה מסביר לעצמך את הפער הזה

אלון עידן: אני חושב שכל דבר שהוא "סופר", מעיד על היפוך: למשל, סופר-רציונליות הוא היפוך של סופר-רגישות. זה גם ההסבר לשאלה על מכבי תל אביב כדורסל. כשמכבי תל אביב מנצחת, אני מרגיש כאילו ממוטה - ששמה "המון" - דרכה עליי.

הכופר שואל: האם אתה מאמין באלוהים? והאם לדעתך יש לפעול כדי למגר את אמונת האדם באלוהים/בודהה/ניו אייג' אנרגיות וכדומה

אלון עידן: אני לא מאמין באלוהים, אבל אני גם מפקפק בהסברים אבולוציוניים (בכלל, בתורה הדרוויניסטית המכונה "המתאים שורד", יש אלמנטים פילוסופיים של "הנחת המבוקש". מי שרד? זה שהתאים לשרוד!). אני חושב שאלוהים הוא בסך הכל החלפה פרימיטיבית של הצימוד "לא יודע". הבעיה עם "לא יודע" היא שאם אתה מוכן להשתמש בו, אני נחשף לפחד, וחרדה, ואימה, וחוסר משמעות. אני חושב שאם בנאדם מסוגל להתמודד עם כל אלו, אין לו צורך באמונה. ואם לבנאדם קשה לחיות עם כל כך הרבה חששות ופחדים, אז שיאמין. 

נמרוד דרור שואל: מתי התאהבת לראשונה בטניס של רוג׳ר פדרר? כיצד אתה צופה שתחוש כלפי טניס כשפדרר יפרוש?

אלון עידן: בהתחלה דווקא לא החזקתי מפדרר. חשבתי שהוא בסדר גמור, אבל שהיריבים שלו לא מספיק טובים (יואיט היה מספר 1 באותה תקופה!). אבל חברי יואב בורוביץ' כל הזמן היה אומר לי לשים לב אליו, כי מדובר בכישרון על. אז עשיתי כדברו ולאט לאט הבנתי על מה הוא מדבר. כשפדרר יפרוש אני חושש מהגרוע מכל: שענף שלם שאני מאוד אוהב יזוז הצידה ויחכה בפינה עד לבואו של הפדרר הבא

קורא מנוי שואל: איך אתה מתייחס לטוקבקים שיש בהם גידופים ושפת ביבים ולמה לא מסננים אותם 

 אלון עידן: אני חושב שצריך לסנן אותם. בעיני טוקבקים מגדפים משולים לאדם שמקלל באמצע הרצאה. אני חושב ש"הארץ" צריך להיות האתר הראשון בישראל שמתייחס לטוקבקיסטים כאל בני אדם ממשיים, וזה אומר: לסנן קללות, התייחסויות אישיות, סגירת חשבונות וכו'. זה מעליב גם את הכותב וגם את הפלטפורמה.

פחמימה סוכרתית שואלת: מדוע הארץ דוחף עוד ועוד טורים על טבעונות? 

אלון עידן: כי היחס של בני האדם לחיות הוא נושא חשוב במיוחד. אני מניח שאם היית חיה היית מסכימה איתי.

ליאור דוד שואלת: מה בעינייך הופך טור דעה למוצלח?

אלון עידן: בגדול, טור טוב מביע עמדה מקורית, אמיצה, מנומקת, שכתובה בכישרון. אני מסתפק הרבה פעמים גם בפחות מכך.

אבי שואל: הרבה פעמים אני מתיישב וכותב דברים מעולים, אבל אני חושש מאוד מההשלכות בפרסומם. למשל איך הסביבה שלי תגיב או האם אני לא אצטייר כפלצן? האם עלו בך חששות דומים? אם כן, כיצד התמודדת איתם?

אלון עידן: כשאני כותב, אני לא מתחשב ב"עולם". מבחינתי האנשים לא קיימים, לא אלה שאני מכיר ולא אלה שאני לא מכיר. יש משהו בכתיבה שקשור לבגידה: כשאתה כותב באמת, לא סתם בשביל הפסאדה, אתה בוגד בעולם. אתה בעצם אומר לו: עכשיו מותר לי לכתוב הכל עליך, עכשיו זה אני, רק אני. לכן גם יש יסוד נרקיסיסטי עמוק בכתיבה.

כותב בקפה שואל: מה קריטריון המינימום הנדרש לצורך קבלה ופירסום של מאמר? האם היותו של הכותב בעל תואר או תפקיד כלשהו מהווה גורם מקדם?

אלון עידן: יש משמעות לתואר ולתפקיד של הכותב, לפחות בכל הקשור לנושא המאמר. יש ערך גדול יותר כשהיסטוריון כותב על היסטוריה וכשכלכלן מנתח מצב כלכלי. זה לא אומר שאין מקום לכותבי דעות לא טכנוקרטים, אבל זה כן אומר שהם צריכים לספק נקודת מבט מאוד ייחודית כדי שהמאמרים יתפרסמו.

קראו את כל טורי "המילה" של אלון עידן

קראו את כל טורי "בעיני המתבונן" של אלון עידן

 

לכל המפגשים הקודמים עם עיתונאים ודמויות ציבוריות

118
 
הוספת תגובה

תודה!

תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת

אנא המתן...