רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דן מירון

תמונה מן האופרה "רומיאו ויוליה" מאת שארל גונו. מוטיב הכפילות

פרק רביעי ואחרון כאילו התהום, מלה חדשה בבית, נפלטה מפיו ולא מפיה

בכמה מן הרומאנים שלו השתיל א"ב יהושע ביקור רב־משמעות באופרה, תוך הפיכת סיפור המעשה המלודרמטי להערה אירונית על גיבורי יצירתו. ב"המנהרה", האופרה הסימבולית היא "רומיאו ויוליה" של גונו שמשמעותה האקטואלית ואפילו הפוליטית ברורה — אהבה בלתי אפשרית בין שני נציגי מחנות אויבים, מעין האיבה בין ישראלים לפלסטינים, המסתיימת בטרגדיה נוראה בגלל משחק בהעמדת פנים. פרק רביעי ואחרון בסדרה על הרומאן החדש של א"ב יהושע

מנהרת הכרמל. עוד אחד מהמון ייצוגי המוח ה"מתכרסם" על ידי "חפרפרת" החודרת לתוכו באלימות

פרק שלישי בסדרה הכרה באחרותו של האחר ללא אידיאליזציה וללא דמוניזציה

מקור הליקוי שהביא לשיטיונו של גיבור "המנהרה" צבי לוריא, והוא עיקר הליקוי שעיוות את ישראל הישנה וה"טובה" של בן גוריון ובן צבי, הוא חוסר הרצון והיכולת להכיר בזהותו הייחודית של האחר והפיכת ההתעלמות הזאת לתורת חיים צדקנית. פרק שלישי בסדרה על הרומאן החדש של א"ב יהושע

א"ב יהושע. איור: ערן וולקובסקי

פרק ראשון בסדרה טרגיקומדיה אמפתית ומאופקת על מסעו של אדם אל ההתפוררות

ככל שבכתיבתו הפובליציסטית ניסה א"ב יהושע להצביע על "פתרונות" כמו־רציונליים של הקונפליקט הציוני־יהודי והפלסטיני־ישראלי, ברומאנים שלו הוא יודע שהנפש הלאומית הישראלית אינה מסוגלת להיחלץ מהתסבוכת, הנעשית במהירות למבוי סתום

תמונה מ-1910 המציגה מימין לשמאל: ח"נ ביאליק, בן־עמי, שלום־עליכם, מנדלי מוכר ספרים

מדוע צריך לתרגם מחדש את סיפורי מנדלה מוכר ספרים

ש"י אברמוביץ, ובכינויו הספרותי מנדלה מוכר ספרים, קיבל עליו להגשים פרויקט ספרותי־לאומי בלתי אפשרי: לכתוב בשתי שפות במקביל — עברית ויידיש. ואמנם תקופתו היתה בשלה לכך: עם עליית הלאומיות היהודית הופיע קהל קוראים עברי שלא היה כמותו לגודל עד כה

מטס יום העצמאות 2016

אני רואה כבר סיעת־אווירוני במחוג על פני הר הבית

אורי צבי גרינברג הגדיר את עצמו לא אחת כ"רואה", כלומר, מי שחוזה את העתיד בתמונות חיות, או לחילופין כ"איצטגנין", הרואה בפועל את הנעשה במרחקי החלל שהעין הבלתי מזוינת אינה חודרת אליהם, או כ"אספקלר", כראי המשקף בעקיפין, אך במלוא חיותה של התמונה הברורה, את הנסתר מן המבט הישיר. פרק אחרון על שירתו של אצ"ג, עם תום השנה המאה העשרים להולדתו

ספרי תורה מחוללים מובאים לקבורה אחרי פרעות קישינב

הנני דם מדמכם הזועק מבורות הדורות

לא היה באצ"ג קורט של זעם ציוני על היהודים החלשים שלא עמד בהם הכוח לקיים בחייהם את נורמת הגבורה שתבע מהם ביאליק החל ב"אכן חציר העם" ובעיקר ב"בעיר ההריגה". אדרבה, הוא הזדהה עם חולשתם, והעמיד את ההזדהות הזאת כבסיס לדיאלוג שלו עמהם. פרק שלישי על יצירתו של אורי צבי גרינברג עם תום השנה ה–120 להולדתו

אורי צבי גרינברג

לא במרום האולימפוס המנוגן, אלא בעמק האדם

בעוד שביאליק העיד על עצמו שהוא "נזיר אחיו" ושהאל משיח עמו בלשון בה "יתוודע לבחירי רוחו", אורי צבי גרינברג מעיד על עצמו שהיותו משורר הוא קללה ולא ברכה, או תוספת של פחד ורעדה המעיקה כחטוטרת על גב הקיום. פרק שני על שירת אצ"ג, לציון תום השנה ה-120 להולדתו

איור של אור צבי גרינברג מאת ערן וולקובסקי

אוכל אש שותה אש שר אש ואינו נוטש

כיורשו העיקרי של ביאליק קיבל אורי צבי גרינברג את מורשתו, אך תוך כך גם שינה אותה עד מאוד, מתח והרחיב את המודל הביאליקאי ועשה בו את השימוש הרדיקלי ביותר שניתן היה לעשות בו בתנאי העידן הפרה־ישראלי. הוא הקצין את הדיאלוג עם הקולקטיב היהודי, דיאלוג צולפני, זועם, מנחם, אוהב ובעיקר מחויב התחייבות ללא הגבלה. פרק ראשון במסה על שירתו של אצ"ג עם תום השנה ה—120 להולדתו