רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתן גלס

יהודייה בבית כנסת במוסקבה, 1990. מאבק הישרדות באינספור חזיתות

"אנשים מיותרים": לא רק היהדות והטירוף הסובייטי עומדים בפני הגיבור

גיבור ספרה של אליס ביאלסקי מנסה להיאבק בטירוף השיטה הסובייטית ולהסיר את המכשולים שניצבים בדרכו בשל יהדותו. למרות כישרון הכתיבה של הסופרת, עריכה הדוקה יותר היתה יכולה לסייע להפוך את ספרה לרומן, במקום להשאיר אותו כיצור כלאיים שכולל ספר זיכרונות משפחתי ואוסף של תמונות מחיי יהודי ברית המועצות

חסר בית בברוקלין, ניו יורק, 2013. ציורי הנוף הניו־יורקיים חוזרים על עצמם בשלל וריאציות בספר

"נתן": לעדי שורק יש עין חדה ורגישות רבה, אך משהו התפספס בספרה

עדי שורק מתארת ב"נתן" יזם ישראלי המתכונן לפגישה גורלית עם איל הון אמריקאי. הסופרת ניחנה ביכולת תיאור רגישה מאוד, אבל אותה יכולת נדחקת הפעם לשוליים בגלל מניירות צורניות ואסתטיות שמונעות פיתוח עלילה מהודקת

יערה שחורי. כדי לשחות נגד הזרם צריך אומץ

"שנות העשרים": יערה שחורי לא הולכת עד הסוף עם החשיפה הרגשית

יערה שחורי כתבה ממואר על שנות ה-20 של חייה, המתרחש בקיבוץ שבו גדלה ובתל אביב. אלא שמסע ההתבגרות שלה במרכז הסצינה התרבותית של ישראל בעשור מסוים נשען על זיכרונות שלא נאספו לציר אחד ממוקד ופועם, וניכר שהכותבת לא צללה אל התהום של הדמות הכתובה

אילנה ברנשטיין. ההרחבה והריגוש נולדים מהצמצום, מההידוק ומהצניעות

"מחר ניסע ללונה פארק" של אילנה ברנשטיין: ספר שהוא רכבת הרים רגשית

ספרה החדש של אילנה ברנשטיין, המתמקד בתלאותיה של אם יחידנית שנאבקת כדי לשרוד, הוא יצירה וירטואוזית. בכנות ובתעוזה יוצאות דופן, היא ממוטטת את כל המושגים המוסכמים של האמהות

רועי חסן. פריזמה של פוסט בפייסבוק

"אין זיכרון אחר": רועי חסן עשה לעצמו הנחה בשם המניפסט והאג'נדה

ספר הפרוזה הראשון של רועי חסן כולל סיפור אחד לא רע ועוד שמונה טיוטות שיכלו להיות סיפורים. מה שחסר כדי להופכן מפלקט לספרות הוא שכבות עומק, כנות ישירה ואותו הילוך זהיר של יוצר היודע שמאחורי כל אמת חבויה עוד אמת

ססר איירה, 1994. כותב במקצב פסיכדלי של התקף פסיכוטי כלשהו

"השיש" ו"וראמו": שני ספריו של ססר איירה הם תרגילים בהולכת שולל

הסופר הארגנטינאי ססר איירה זוכה לכתרים רבים ומוצג כיוצר חדשני וחתרני, אבל קריאת שני ספריו שתורגמו לעברית מעוררת אכזבה גדולה: קשה להבין מה מתרחש בהם, הם אינם מצליחים לעורר רגש בקורא והאמירה שלהם הולכת לאיבוד בין שלל אפקטים טרחניים

נזים חיכמת, 1960. נשיכת הכלב מערערת את עולמו הפנימי של גיבור הספר

"החיים יפים, אחי": הפרוזה של נזים חיכמת אינה מטלטלת כמו שירתו

אחמט, חבר תא מהפכני קומוניסטי בטורקיה הכמאליסטית, מסמן בקווים את הימים שחלפו מאז ננשך על ידי כלב, מחשש כי לקה בכלבת. כל קו מסמן תחנה בחייו והעלילה זורמת ביניהן בטכניקה מתוחכמת, אבל הרומן מותיר את הקורא משועמם

ליל הסדר. אין הצדקה לספר את העלילה מפי נציגות של שלושה דורות במשפחה

"בתוך הבטן של הדג": פוליטיקת זהויות על שולחן הסדר המשפחתי

הכתיבה בלשון יום־יומית מרעננת ואירועים ומפגשים מתוארים באופן מהנה, אבל ברומן של טלי כהן צדק, המתאר את ליל הסדר במשפחה ירושלמית בשנות ה–70, אין דרמה של ממש והוא אינו מצליח לספר משהו חדש על "ישראל הישנה"