את ספרו של שמעון בלס "חורף אחרון" קראתי בעניין מיוחד, משום שזיהיתי שתיים מדמויות המשנה שבו. הגיבור, אנדרה סורל, הוא בן־דמותו של הקומוניסט היהודי־מצרי אנרי קוריאל, שנרצח בפאריס במאי 1978. רבים מקווי דמותו של אחד מחבריו לקוחים מחייו של אלי לבל, חברי מ"מצפן", שייסד בפאריס עם הלבנונית לילה קאדי את כתב העת הסוציאליסטי־מהפכני "חמסין"
העמידה מול עורך מעבירה אותך כמה שלבים של התפכחות, בדומה לשלבים העוברים על הנגמלים מהתמכרות: התגברות על הפגיעה באגו, הכרה בבעיה, השלמה עם הצורך בעזרה, נכונות לקבל את הביקורת ואת העצות
בארה"ב העריכו בתחילת שנות ה-60 שמספר הקורבנות במלחמה גרעינית נגד בריה"מ וסין יהיה 600 מיליון בני אדם. דניאל אלסברג, מחבר "מכונת יום הדין", שאל לפני 20 שנה שאלה דומה על המזרח התיכון
למרות שמו, "התשה" עוסק בהרחבה במאמציה של ישראל לתרגם את הישגי מלחמת ששת הימים למציאות מדינית חדשה ודן בפחות פירוט במהלכים צבאיים ובשגרה של החיילים שלחמו באותן שנים בסיני
אהוד עין־גיל מספר על פגישות עם אינטלקטואלים מהפכנים ערבים שהקדישו את חייהם לביקורת נוקבת של החברה הערבית וחולייה
אלוף הפיקוד לחץ, בן־גוריון התלהב ובג"ץ אישר את הפקעת האדמות: כך נולדה נצרת עילית כדי לפתור את הבעיה הביטחונית שמהווה נצרת ולייהד את הגליל
לפני 20 שנה פרסם "הארץ" סדרת כתבות תחקיר על תעלומת היעלמם של יותר מאלף תינוקות בשנים הראשונות למדינה. האם ילדי תימן נחטפו ונמסרו לאימוץ? האם מתו ונקברו בלי ידיעת הוריהם? ואולי ישנה אפשרות שלישית?
לפני 20 שנה פרסם "הארץ" סדרת כתבות תחקיר על תעלומת היעלמם של יותר מאלף תינוקות בשנים הראשונות למדינה. האם ילדי תימן נחטפו ונמסרו לאימוץ? האם מתו ונקברו בלי ידיעת הוריהם? ואולי ישנה אפשרות שלישית?
צִיּוֹן לֹא שָׁאֲלָה לִשְׁלוֹם / הָאָסִיר / שֶׁמָּא הַמֶּלֶךְ שׁוּב לֹא / יַתִּיר. / עֲצוּמוֹת לֹא חִבְּרוּ / סִיסְמָאוֹת לֹא קָרְאוּ / לְהַפְגָּנָה לֹא יָצְאוּ / אַבְרָהָם צָרְפָתִי, /מַהְפְּכָן יְהוּדִי
הערבים דחו אותה מיד ופתחו בלחימה, היהודים חגגו אותה אבל קבעו במהירות עובדות אחרות בשטח. לקראת כ"ט בנובמבר סוקר אהוד עין־גיל את מקומה של תוכנית החלוקה של האו"ם בהיסטוריה של ישראל ובודק עד כמה היא עדיין נוכחת, למרות הכל, בפיזור האוכלוסייה שבין הים לירדן
