רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני ציפר

שוטרים בריטים ויהודים בתל אביב, 1947. התיאורים של תקופת המנדט צמודים למציאות ההיסטורית והגיאוגרפית

"עד שנולדתי": איתמר לוי מסביר את פשר משיכתו לעניינים אנכרוניסטיים

ספרו של איתמר לוי מגולל את הסאגה של משפחתו בסגנון הריאליזם הקסום, שכבר נשחק מרוב שימוש. למרות זאת, זהו רומן חינני שאינו לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי ויש בו אורחים בלתי צפויים כמו ישו, טשרניחובסקי ואפילו משפחת שוקן

בילגה קרסו

ההיסטוריה של ההומוסקסואלים מתחילה להיכתב רק עכשיו. ממש בימים אלה

בילגה קרסו היה סופר חדשני, מתרגם ואיטלקטואל טורקי יהודי והומוסקסואל שחי רוב חייו בהסתרה של שתי זהויותיו. ביומן הסודי שהשאיר אחריו ושהתפרסם לא מכבר בפאריס כתב על השפה החשאית של ההומואים, על העלבונות ובעיקר על האי הבנה הרווחת, שאתה לא נעשה הומו אלא "מגלה זאת בתוכך כשאתה מתעורר"

קרדינלים בוותיקן, כולם לובשי אדום

מסיבות סקס וסמים, נערי ליווי, הטרדות מיניות: העיתונאי שכתב על חייו בוותיקן ספר

ארבע שנים חי פרדריק מרטל בוותיקן, אסף נתונים, ריאיין מאות אנשים והצליב עובדות. התוצאה: הספר "סדום: תחקיר בתוככי הוותיקן", הפורש תמונה מרתקת ומעוררת חלחלה, עם מסיבות סקס וסמים במעון האפיפיור, נערי ליווי, הטרדות מיניות ופדופיליה. לבני ציפר, שריאיין אותו בפריז, הוא מספר על מה שחווה ומסביר מדוע לדעתו ההידרדרות המוסרית של הכנסייה מתחילה בהומוסקסואליות המוצפנת של כוהני הדת הקתוליים

פרנסואה־רנה דה שטובריאן. איור: ערן וולקובסקי

מי חשוב יותר, שטובריאן הסופר או אדולף הסַפּר

פגישה עם אדריאן גץ, שספרו "הסַפּר של שטובריאן" עוסק בסופר והמדינאי הגדול־בשעתו שטובריאן, כפי שמתאר אותו מי שהיה הסַפּר שלו והמעריץ שלו, אדולף פּאק. אט אט מתברר ששטובריאן אינו אלא דימוי ריק מתוכן. מי שמחזיק באמת לאמיתה הוא מי שמסדר לו את תסרוקתו ומטאטא בקפידה את שאריות קווצותיו

איוואן אייווזובסקי, "קונסטנטינופול, מסגד טופחאנה", 1884. משחק בין עליבות ממשית לגדולה דמיונית

החתן מאיסטנבול: "יוסף פרץ" הוא גרסה מזרחית לסיפורי מנדלי ושלום עליכם

אחרי יותר מ–90 שנה נגאל עתה מהשיכחה ספרו של אברהם אלבר נבון על חניכתו של נער יהודי עני מאיסטנבול. אף שהוא נאיבי וקיטשי בחלקו, הרומן מציע מעין גרסה מזרחית לסיפורי העיירה היהודית המזרח־אירופית ומעניק ייצוג לחוויה הלבנטינית, החסרה כל כך בקנון של הספרות העברית

מישל וולבק. איור: ערן וולקובסקי

רב־אמן בנגינה על מקלדת הנפש הצרפתית

פלוראן־קלוד, גיבורו של רומאן המופת החדש שכתב מישל וולבק, לא שמע ולא רוצה לשמוע על הכללים החדשים של ההתנהגות הגלובלית האמורה להתחשב ב"אחר". הוא מתעקש להישאר צרפתי טיפוסי מהסוג הקלאסי, כלומר שונא זרים, הומופוב, שטוף זימה, שתיין מעבר למידה, אגוצנטרי ולא היגייני במיוחד. אבל להבדיל מן הפאשיסט הצרפתי המצוי, הוא חסר כל אנרגיה לממש דבר בחייו מפני שהוא חי על תרופות נגד דיכאון

רונית מטלון, 2009. חוזה לא כתוב בינה ובין ההגמוניה התרבותית המקומית

"עד ארגיעה" של רונית מטלון: הכוהנת הגדולה של דת התקינות הפוליטית

רונית מטלון היתה סופרת ברוכת כישרון שנזהרה מהפרזות ומרדיקליות ביצירות הפרוזה שלה. אבל בקובץ הרשימות שלה, שכונסו לאחר מותה, מתגלים בעיקר מנייריזם כתיבתי, הפנמה מוגזמת של מושגים מתורת הספרות ואשרור של הבון טון התרבותי

א"ב יהושע. כוח המספר שלו לא זו בלבד שלא דעך אלא השתכלל

"המנהרה": חרף הנושא המדכא, ספרו של א"ב יהושע מקרין אופטימיות סוחפת

הרומן החדש של א"ב יהושע, שבמרכזו מהנדס דרכים הלוקה בדמנציה, מגלה כי דווקא אובדן הזיכרון מאפשר שחרור של הרוח מהשעבוד למוסכמות. בכתיבה מרגשת ופיוטית יהושע מראה כי המציאות הישראלית היא סוריאליסטית וכאוטית לא פחות מהכאוס שבראשו של הגיבור

ציור של ז'אן פרנסואה דה טרוא המתאר סלון ספרותי בצרפת, 1728 לערך. הפלגה אסוציאטיבית למחוזות התרבות

"ממלא מקום עצמי": ספרו של מיכאל הנדלזלץ חותם תקופה בעיתונות התרבות

טוריו של מיכאל הנדלזלץ ב"הארץ", שקובצו בספר חדש, נענים לדרישות המסורתיות של ז'אנר הפליטון ומשלבים להטוטנות מחשבתית ונימה מבודחת. ברשימות המרגשות יותר מופיעה דמותו מלאת התוגה של הכותב, אך בלי לגלוש להשתפכויות

חיים באר יושב על מדרגות

לא הייתם ראויים שאקדיש את חיי לכתיבת ספרים בשבילכם

באחד העמודים הראשונים ברומאן של חיים באר "בחזרה מעמק רפאים" שתל הסופר מחמאה נסתרת ואירונית על "תרבות וספרות" ועל עורכו, באיזו הערת ביניים שנאמרת בעת הלווייתו של הסופר שעל עזבונו הספרותי ועל שימור זכרו סובבת העלילה

המלך פארוק בכרכרה בקהיר, 1937. מועדון המכוניות שבו הוא מבלה הוא בית כלא עטוף בנייר צלופן

"מועדון המכוניות של מצרים": ממתק נוסטלגי שמאיר את קריסת המהפכה

אחרי הצלחת "בית יעקוביאן", עלאא אל־אסוואני שוב שולח מבט נוקב בחברה המצרית: ספרו החדש והנפלא מתרחש בשלהי שלטונו הדקדנטי של המלך פארוק, אבל תובנותיו מלמדות על התפוגגות התקוות שנטעה מהפכת "האביב הערבי"

מושל נפת דמשק באימפריה העותמאנית, ג'זאר פאשה, לצד איש הכספים היהודי שלו, חיים פרחי (בגלימה אדומה). עיבוד לציור מ-1800: תמר הירדני

הגבירים היהודים שחיו באימפריה העותמאנית בין הפטיש לסולטן

ספרו של ירון צור על גבירים יהודים באימפריה העותמאנית אינו ספר היסטוריה שגרתי, אלא יצירה בעלת מבנה ספרותי. הוא מראה כי הסובלנות שרווחה באימפריה איפשרה ליהודיה לפתח קשרי גומלין תרבותיים עם מוסלמים, מבלי שנדרשו להתבולל