טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צילומים נדירים: כשמשה דיין חשף את היהירות האמריקאית בווייטנאם

לכתבה
שר החקלאות לשעבר בג'ונגלים של וייטנאםאוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

רגע לפני שהתמנה לשר הביטחון ערב מלחמת ששת הימים, ביקר הרמטכ"ל לשעבר משה דיין בשדה הקרב של וייטנאם. הרבה ממה שלמד בביצות של המזרח הרחוק כדאי ללמוד גם בביצה הפרובינציאלית שלנו

תגובות

מעורפל מעייפות ומחוויות היום הארוך שעבר תיאר משה דיין את המכשולים העומדים בפני שינה בבסיס בלב ג'ונגל וייטנאמי: "בלילה מרחתי את עצמי בנוזל נגד יתושים בשכבה כפולה. בעיית השינה מורכבת משניים: יתושים ותותחים. התותחים בתוך הפרימטר של המחנה מזעזעים את הקרקע והקירות בכל יריה (בעיקר תותחי ה-175 מ"מ).

חוץ מזה צריך להיות ערים להבחנה בין פגזים 'יוצאים' – תותחים שיורים החוצה – לבין 'נכנסים' – פגזים של הווייטקונג, המתפוצצים בתוך המחנה" (22 באוגוסט 1966, "יומן וייטנאם" מאת משה דיין).

מוטסים אל שדה הקרב
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

שר החקלאות מחפש הרפתקה במזרח

לאחר כחמש שנים בתפקיד שר החקלאות, מצא עצמו הרמטכ"ל המפורסם בתולדות המדינה מנהל קריירה פוליטית מדשדשת. בשנת 1965, הצטרף למפלגת רפ"י של פטרונו הוותיק, דוד בן-גוריון. הניסיון הזה כשל: המפלגה שהתיימרה להחליף את מפלגת השלטון זכתה בעשרה מנדטים בלבד. משר חקלאות הפך לחבר כנסת אופוזיציוני וזוטר. דיין היה זקוק נואשות לחוויה חדשה, כזאת שתסייע לו להגשים את פסגת שאיפותיו: תיק הביטחון.

צולח נהר עם החיילים
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

שנה לאחר מכן, קיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה: הזמנה מעיתון "מעריב" לטוס לדרום וייטנאם ולהצטרף אל הכוחות האמריקאים בשטח בתור כתב. מכל כיוון אפשרי נמתחה ביקורת על החלטתו של דיין לצאת אל המדינה שסועת המלחמה: חבריו למפלגה ראו בכך צעד שגוי וח"כ שמואל מיקוניס מהמפלגה הקומוניסטית (מק"י) תקף את נסיעתו הצפויה וטען שנוכחותה של אישיות ישראלית מוכרת כל כך באמצע של מלחמה שנויה במחלוקת תפגע בנייטרליות הישראלית. שר החוץ אבא אבן אמנם ביטל טענה זו אך לא שכח להביע תמיהה על מה שראה כצעד פזיז: הוא ביקש להבין מדוע דיין לא נועץ כלל בממשלה טרם יציאתו. דיון סוער בשאלת נסיעתו לווייטנאם התקיים בכנסת, אך הביקורת לא הזיזה את דיין מהחלטתו.

אמריקניזציה של המלחמה

ב-25 ביולי נחת דיין בסייגון, בירת דרום וייטנאם. אחרי עשרות שיחות ותדריכים, ארוחות ערב חגיגיות ומפגשים לא לציטוט, עייף דיין ממלים וממפות ודרש לצאת לשטח. את היום הבא העביר דיין במה שכינה "נייריזאציה". הוא ביקש וקיבל שלוש תעודות עיתונאי שונות: אמריקנית, דרום וייטנאמית וישראלית; הצטייד בבגדים צבאיים מתאימים ועבר תדרוך צבאי לא מרשים בעליל, מסמל שלא היסס להדגיש בכל פעם שנתקל בשאלה "שהוא בסך הכל איש יחסי ציבור". בתום היום הארוך הזה קיבל דיין את מבוקשו: הוא יצא לראות את המלחמה בעצמו.

גלח"צ בג'ונגל
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

כבר בפטרול (הימי) הראשון שהשתתף בו לא הצליח דיין לשמור את דעותיו המקצועיות לעצמו: הוא טען באוזני החיילים והקצינים שפגש כי הסיורים האמריקאים המוגברים בנהרות הדלתא לא ימנעו מכוחות האויב להבריח נשק ותחמושת בהסתר. מבלי לעצור כל סירה, לערוך עליה חיפוש רציני ובכך לשתק את המסחר באזור, הרושם שנוצר אצל התושבים הוא שהווייטקונג חזק כל כך שיש צורך בכוחות תגבור המצוידים במיטב הנשק כדי לגבור עליו. הוא הציע במקום זאת הפחתה משמעותית של הכוחות האמריקאיים "ובמקומות מסוימים לקיים תגבורת ים ואוויר, שאפשר להזעיק על-ידי קריאה באלחוט" (27 ביולי 1966, "יומן וייטנאם").

אחרי הסיור הימי שכלל לינה על נושאת מטוסים הסתפח דיין תחילה אל פלוגה ז' בגדוד השני של אוגדת הנחתים הראשונה ולאחר מכן אל "הכומתות הירוקות" – המובחרת שביחידות האנטי-גרילה של ארצות הברית.

משה דיין תופס תנומה על הקרקע
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

על אף גילו המתקדם (51 באותה תקופה), הבינו מלוויו האמריקאים שהעיתונאי שתום-העין ראה כבר קרב או שניים בחייו. הוא לא חשש להתקרב אל הגבולות הנעים תדיר בין האויב לכוחות ארה"ב, לשכב במארבים, לצלוח נהרות או להתלכלך מבוץ ומזיעה. "הוא נע כתולעת באפר חם" הגדיר זאת קצין אמריקאי אחד. אין זה אומר שהבוץ הווייטנאמי לא השאיר עליו רושם עמוק: "כבר ראיתי בוץ בחיי; בשנים הראשונות של נהלל טבענו עד לברכיים, אולם בוץ כזה - עוד לא ראיתי. בעיקר 'הודות' לטנקים, שטוחנים את האדמה הרטובה מגשמי המונסונים שאינם חדלים" (13 באוגוסט 1966, "יומן וייטנאם").

מכל כיוון הזדקרו לפניו העוצמה והיהירות האמריקאית: נושאות מטוסים הנלחמות בסירות עץ, טנקים התוקפים בקתות עץ והליקופטרים הרודפים עד חורמה אחרי שני לוחמי גרילה מצוידים ברישול. מכל שיחותיו התרשם דיין מאופיים של החיילים והקצינים שפגש: "ליברליים, מנומסים, נעימים ונוחים. בתור פרטים - הם 'זהב'. אולם הכל עד לנקודה אחת: עד 'הזלזול' בכוחה של ארה"ב. בעניין זה, אפילו בשיחה, אין הם מגלים שום גמישות" (29 ביולי 1966, "יומן וייטנאם").

רחצה בלי רטייה
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

מה שראה שכנע אותו כי המלחמה בווייטנאם היא מלחמת תדמית שבה משלמים הצפון וייטנאמים ביוקר על הניסיון להמרות את פיה של המעצמה מטעם עצמה: "הרושם שלי, שאין הם נלחמים כרגע לא נגד הסתננות לדרום, לא מלחמת גרילה ואף לא מלחמה בהו-שי-מין (מפקד הכוחות של צפון וייטנאם) אלא מלחמה אמריקאית נגד כל העולם. להפגין לעיני כול (לרבות אנגליה, צרפת, ברה"מ) את כוחם ואת עקיבות החלטתם, למען ידעו: כאשר האמריקאים נכנסים למערכה - אין לעמוד בפניהם" (29 ביולי 1966, "יומן וייטנאם").

אולם לא רק את ההווי הצבאי ואת הקרבות ראה ותיעד דיין: בניגוד לרבים מהחיילים והקצינים שפגש, הוא התעקש לנסות ולהבין כיצד תיראה המדינה החצויה בסיום המערכה הצבאית - בהנחה שזאת תסתיים לשביעות רצונם של האמריקאים. הוא ראיין חיילים שעסקו בפיתוח אזרחי: סייעו בחקלאות, בבניית תשתיות לבתי ספר ולמערכת הבריאות. מהם שמע את ההערכה הרווחת בצבא האמריקאי: יידרשו עשרות שנים עד שיוכלו התושבים להקים בעצמם "מינהל מקומי שיקבל את העבודה לידיו" (3 באוגוסט 1966, "יומן וייטנאם").

כביסה
אוסף דן הדני הספרייה הלאומית

גם באוזני הבכירים שבקצינים לא חסך דיין את ביקורתו: הוא סירב לקבל את טענת הגנרל וסטמורלנד שמטרת הצבא היא לסייע לעם הווייטנאמי. בשלב זה של הלחימה מטרת ארה"ב היא מלחמת חורמה בווייטקונג. "לא עזרה לווייטנאם ולא שום דבר אחר: פשוט, מלחמה של ארה"ב בווייטקונג. לא חשוב איך הגיעו לכך - מתוך רצון כן לעזור לווייטנאמים, לשמור על הסכם ז'נבה או בגלל כל סיבה אחרת. הם לא יפסיקו עתה את המלחמה, גם אם טובת וייטנאם (ומי יקבע?) תדרוש זאת".

בביצות וייטנאם
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית
בג'ונגל הווייטנאמי
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

לא היתה זו פליטת פה פציפיסטית, דיין תמך בזכותה של אימפריה צבאית אדירה כארה"ב לירות "בכל צלף אויב במטח ארטילרי". עם זאת, התנגד עמוקות למה שכינה ה"אמריקניזציה של השלום. הרופאים, המורים, האדמיניסטרציה, הרצון (הנובע ממקורות חיוביים) ללמד את הילדים כאן 'בייזבול', לעשות 'צופים' - כל זה אין לו שחר. וייטנאם - ככל מדינה - יכולה לקבל עזרה מבחוץ, אבל לא פטרונות; התקדמותה צריכה להיות אורגנית ועצמאית - על-ידי ייעוץ ועזרה אבל לא הכתבה ואילוף" (4 באוגוסט 1966, "יומן וייטנאם").

תובנות להביא הביתה

לקראת סוף שהותו בווייטנאם, השתכנע דיין כי המלחמה - שוודאי תימשך עוד זמן רב - אבודה. הוא העריך שבכוחו של הצבא האמריקאי להשמיד את הווייטקונג, אך לעולם לא יוכל לעקור מליבה של מרבית תושבי הארץ את התמיכה והאהדה במאבק העצמאות של הצפון באמריקאים.

אוכל תירס בחברת משפחה מקומית
אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

ההרפתקה הווייטנאמית של דיין העניקה חיים מחודשים לאחת הקלישאות השכוחות ביותר שחזרו והעלו מייסדי המדינה: ההכרח של מדינת ישראל להתמודד בעצמה עם אתגריה. "אגב - בישראל, כשמדברים על 'ערובות אמריקאיות', צריך לדעת מה פירוש 'עזרה אמריקאית צבאית': זו לא העמדת הצי השביעי בפיקוד של צה"ל אלא להפך, העברת הסוברניות הישראלית לידי הכוחות האמריקנים. כדי לשמור על עצמאותו של בעל ברית - קודם כל הם נוטלים אותה ממנו לפיקדון" (29 ביולי 1966, "יומן וייטנאם").

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות