האם מוצאו של חד הקרן האגדי הוא כאן בארץ ישראל?

אמונה רווחת קושרת בין חד הקרן - היצור המיתולוגי, האצילי והעדין - לבין חיה שבית גידולה הטבעי נמצא בנגב, ושמה מופיע לראשונה כבר בתנ"ך

עמית נאור, הספרייה הלאומית
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חד קרן בארץ ישראל?
חד קרן בארץ ישראל?צילום: מתוך הספר Viaggio da Venetia al Santo Sepolcro, et al monte Sina מאת הנזיר נואה ביאנקו, המאה ה-16
עמית נאור, הספרייה הלאומית

חדי קרן ריתקו את הנפש האנושית במשך אלפי שנים. דורות של כותבים תיארו חיה גדולה בעלת קרן אחת, שמאפייניה שונים ממקום למקום, אך על גבה נבנו מיתוסים נכבדים שתופסים מקום גם בתרבות הפופולרית של היום. לא תמיד חד הקרן נראה כמו שאנחנו מדמיינים אותו היום – סוס לבן עם קרן גדולה. לפעמים הוא דמה יותר לעז, לחמור, או לשילוב של כמה חיות. ולפעמים לא היה כלל סוס: חד הקרן מופיע למרבה הפלא בתיאורים מכל העולם, ופסלונים סיניים מתארים למשל דרקון בעל קרן בודדת. בכל מקום היה סיפור על חד קרן – רק שבמקרה חד הקרן הזה תמיד נמצא דווקא במקום אחר.

האם יכול להיות שמיתוס החד קרן מגיע מכאן, מארץ ישראל? זאת רק אחת הסברות. בעוד תיאורים קדומים ממקמים את חד הקרן בעמק האינדוס שבהודו, על פי דעות אחרות תיאורי החיה מבוססים על קרנפים מאפריקה או על לוויתנים חדי שן מהאוקיינוס הארקטי. לצד כל אלה, אמונה רווחת קושרת בין סיפורי חד הקרן לבין חיה שבית גידולה הטבעי נמצא גם כאן בנגב, ושמה מופיע לראשונה כבר בתנ"ך – הראם.

ראמים בגן החיות התנ"כי בירושלים
ראמים בגן החיות התנ"כי בירושליםצילום: קובי גדעון

החיה שאנו מכנים כיום ראם היא סוג של אנטילופה גדולה, שלה כמה מינים החיים ברחבי אפריקה והמזרח התיכון. ספציפית, בארץ ישראל ובמדינות ערב הסובבות אותה חי הראם הלבן, או הראם הערבי, שצבעו השולט לבן ולו שתי קרניים ישרות וארוכות.

רגע, שתי קרניים? אנחנו מדברים על היצור המסתורי והחמקמק ששמו מעיד עליו שיש לו קרן אחת בלבד ואתם מביאים לי אנטילופה?

ייתכן שהבלבול בין הראם לחד הקרן החל מסוגיית תרגום: תרגומי התנ"ך הקדומים ליוונית (תרגום השבעים) וללטינית (הוולגטה) פירשו את המילה העברית "ראם" כ"חד קרן" (Monoceros / unicornis). הראם מופיע בלא מעט פסוקים בתנ"ך. יוחסו לו סגולות של כוח ועוצמה והוא גם אחד מסמליו של שבט אפרים. המקורות העבריים חשבו בכלל שהתחש המוזכר בתנ"ך הוא הוא חד הקרן שאנחנו מדמיינים. מאוחר יותר המילה "תחש" עברה עוד שורת גלגולים מרתקים בעצמה.

חד קרן בעיטור מתוך תנ"ך הדוכס מססקס מן המאה ה-14
חד קרן בעיטור מתוך תנ"ך הדוכס מססקס מן המאה ה-14צילום: מתוך תנ"ך הדוכס מססקס, British Library

אבל אפשר שהקשר בין הראם לבין מיתוס החד קרן נוצר גם בשטח ממש. ארץ הקודש היתה מאז ומתמיד יעד מבוקש לצליינים ולתיירים שבאו לפסוע בשבילים בהם צעד ישוע. את הדרך ניצלו חלק מהמבקרים, בהם נזירים, כדי לתאר במילותיהם את חווית הנסיעה הקשה, ואת הגיאוגרפיה, הבוטניקה והזואולוגיה של האזור. בתיאורים אלה, בעיקר מן העת החדשה המוקדמת, אנחנו נתקלים לעתים בתיאורים - לפעמים מאוירים - של חד קרן מסתורי.

עיטור חד קרן בחתימתו של סופרצילום: מתוך חומש גרשום בר אליעזר, ספריית הבודליאנה, אוניברסיטת אוקספורד

כך, למשל, באחד מהספרים הראשונים שהודפסו על מסע לארץ הקודש (בניגוד לכתבי יד), ספר שחיבר הנוסע הגרמני ברנרד מבריידנבאך, מופיע איור ובו חיות שבהן צפה בארץ הקודש ובסביבותיה. הספר, שנמצא באוספי הספרייה הלאומית, יצא לאור במאה ה-15, ונכתב בין 1484 ל-1486. בריידנבאך הגיע מוונציה ליפו, ביקר בירושלים ומשם המשיך למדבר סיני. באיור מופיעות מספר חיות אקזוטיות כדוגמת גמל, תנין, עז, סלמנדרה וגם – חד קרן. בריידנבאך כותב כי ראה אחד בחטף במדבר סיני. האם זהו הראם, שאזור מחייתו הטבעי הוא הנגב ואזורי המדבר?

מתוך ספר המסעות של ברנרד מבריידנבאך Peregrinatio in Terram Sanctam, המאה ה-15
מתוך ספר המסעות של ברנרד מבריידנבאך Peregrinatio in Terram Sanctam, המאה ה-15

תיאור מפורט של חד קרן נתן גם הנזיר הדומיניקני פליקס פאברי, שביקר בארץ ישראל באותו הזמן. גם הוא ראה חד קרן במדבר סיני ותיאר אותו בפרוטרוט כחיה אצילית, בעלת עוצמה שאין דומה לה, עם קרן שאורכה יותר ממטר. הוא מסר מפי המקומיים שכמעט בלתי אפשרי לצוד את חד הקרן, אך מצטט מפי מחברים קדומים יותר את האמונה שנערה בתולה יכולה להרגיע את החיה שבלתי ניתנת לאילוף.

במאה ה-16 ביקר כאן גם הנזיר הפרנציסקני נואה ביאנקו וכתב כמובן ספר מסעות ובו תיאר את הנסיעה. הוא חזר על מסלול הצליינות שתואר כבר לעיל, מוונציה לירושלים ולהר סיני. בספרו מופיע תחריט שמזכיר את זה שליווה את ספרו של בריידנבאך, ובו מתוארות מספר חיות אקזוטיות שצפה בהן במהלך המסע. כאן מופיע גם בבון לצדו של חד הקרן שהפעם דומה יותר לעז גדולה.

מתוך הספר Viaggio da Venetia al Santo Sepolcro, et al monte Sina מאת הנזיר נואה ביאנקו, המאה ה-16
מתוך הספר Viaggio da Venetia al Santo Sepolcro, et al monte Sina מאת הנזיר נואה ביאנקו, המאה ה-16

איך אפשר להסביר את התצפיות האלו? על פי התיאוריה המבססת את סיפורי חד הקרן על הראמים המקומיים, במבט מן הצד קרניהם הישרות והארוכות של הראמים עשויות להתלכד ולהיראות כקרן אחת. יתכן שבמבט חטוף מן הזווית הזאת אפשר לדמות כי מדובר בסוס גדול בעל קרן בודדת. עם זאת, ברור שהמקומיים שצדו את החיה הגדולה הזו ידעו שיש לה שתי קרניים. על כן מעלים גם סברה נוספת, שלפיה הסיפורים מתבססים על ראמים שקרן אחת אבדה להם במהלך חייהם, משום שקרני הראם לא צומחות מחדש.

מי היו, אם כן, חדי הקרן שהופיעו בכתביהם של המבקרים בארץ? האם הם אכן הראמים האציליים והגדולים שלעסו את עלי העצים באיטיות תוך כדי בהייה בצופים המרוגשים? האם באמת נתקלו הנוסעים בסוסים שנכנעו למגע ידן של נערות צעירות? או שמדובר בדמיון וסיפורים ששמעו מסביב למדורה? כנראה שלעולם לא נדע בוודאות. למרבה המזל אפשר לנסות ולחפש את חדי הקרן האלה גם היום: אם תרצו לנסות לשחזר את חוויותיהם של הנזירים שסיירו כאן, תוכלו לנסוע לערבה. שם, הודות למבצע השבה לטבע של חי־בר יטבתה שהחל ב-1978, מסתובבים כ-200 פרטים של החיה שאנחנו, בספרייה הלאומית, מעדיפים לקרוא לה חד קרן.

עוד כתבות מרתקות מחכות לכם ב"ספרנים" - בלוג הספרייה הלאומית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ