דרכו המיתית של רפש הביצות אל לב הציונות

סיפורו של "הכבול הציוני", שהיה למחלוקת מרכזית בייבוש עמק החולה, עבר כמה גלגולים בעשרות השנים האחרונות. מאז, הספיקה הציונות לייבש את האגם ואף להציף את חלקו בחזרה כך שיהפוך להישג חקלאי-תיירותי – אך החוקרים עדיין חלוקים לגבי אופן קבלת ההחלטות על הקרקע החידתית עם קום המדינה

נעה שפיגל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חסידות באגמון החולה, מארס
נעה שפיגל

"לקראת ייבושו של אגם החולה, הובא לכאן לבדוק ולייעץ מומחה הולנדי שלא התלהב במיוחד מרעיון הייבוש, וגרס שאין לטפח ציפיות מוגזמות בנוגע לקרקע הכבול שנמצאת תחת האגם. אזי קם אחד המומחים שלנו, חבט בשולחן והרעים בקולו: 'הכבול שלנו הוא כבול טוב, הכבול שלנו כבול ציוני!' אם המעשייה הזו היתה מסופרת על טיפש אחר, היינו צוחקים. מכיוון שהיא מסופרת על טיפש שלנו, אין לנו אלא לקונן עליו, עלינו, על אגם החולה שגווע".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ