"השיטה רקובה, לא המזון": צוללי האשפה שמוצאים בזבל הירושלמי אוצרות

אחרי שמצליחים להתגבר על מחסום הגועל והבושה, מגלים צוללי האשפה עולם של אוכל טעים בחינם, התרגשות ותובנות חברתיות שמסתתרות בעומקם של פחי הזבל. וזה עוד לפני שמדברים על התרומה לסביבה ופריצת המנגנון הקפטיליסטי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עפרי דג מלקטת מזון בפחי ירושלים
עפרי דג מלקטת מזון בפחי ירושליםצילום: אמיל סלמן
ניר חסון
ניר חסון
ניר חסון
ניר חסון

הפעם הראשונה לא קלה, אבל כשהמחסום נשבר אפשר למצוא אוצרות. כך מתארים זאת מי שבחרו לוותר על מערכת המזון המקובלת, ולבסס את התזונה שלהם על פריטים שהם מצילים מפחי אשפה. למצילי המזון, או צוללי האשפה (dumpster diving) יש לרוב תורה אידיאולוגית סדורה – כלכלית, חברתית ואקולוגית. אבל בפעם הראשונה כשניגשים אל פח האשפה ומרימים את המכסה יש כמה מחסומים עליהם צריך להתגבר: מחסום הגועל ומחסום הבושה החברתית הם השניים הגבוהים ביותר. אבל מהצד השני שלהם מחכה עולם מופלא של אוכל טעים בחינם, וגם של התרגשות שדומה במקצת לזו של מהמרים בקזינו, בכל פעם שמרימים את המכסה. בירושלים החלה להתגבש, לראשונה, מערכת מסודרת שמעבירה מזון מוצל למי שבאמת צריך אותו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ