"חלק מההיסטוריה של המדינה מגיע לסיומו כאן" |

סוף עידן: מכרה הפחם האחרון בגרמניה נסגר

מאז 1998 קיבלו מכרות הפחם, שהיו הבסיס להבראת הכלכלה אחרי מלחמת העולם השנייה, כספי תמיכה בסכום של יותר מ–40 מיליארד דולר. לכורים הובטחו מענקי פרישה וסיוע בלימוד תחום אחר

לוגו אי-פי
אי-פי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הכורים עם גוש הפחם האחרון שהוצא מהמכרה, שלשום
לוגו אי-פי
אי-פי

קסדותיהם וסרבליהם הלבנים לשעבר של שבעת הכורים היו מכוסים באבק כשהם יצאו ביום שישי מכלוב הפלדה ואיתם גוש הפחם האחרון שהועלה מעומק אלף מטרים מטרים. הכורים עצמם כמעט לא הצליחו לעצור את דמעותיהם. הטקס שהתקיים ליד מכרה פרוספר־האנייל שבחבל הרוהר סימל את סופו של מפעל, שהיה הבסיס למהפכה התעשייתית של גרמניה והבראת כלכלתה אחרי מלחמת העולם השנייה.

הכורים שיצאו מהמכרה מסרו את גוש הפחם, שגודלו כגודל כדורגל, לידי נשיא גרמניה פרנק ולטר שטיינמאייר ואמרו: Glueck Auf – "בהצלחה" – ברכת הכורים העתיקה המשקפת את חוסר הביטחון בחיים ובעבודה עמוק מתחת לפני השטח. "חלק מההיסטוריה של גרמניה מגיע לסיומו כאן", אמר שטיינמאייר לכורים. "בלעדיו, אי אפשר היה להעלות על הדעת את התפתחות המדינה שלנו ב–200 השנים האחרונות".

מכרה פרוספר־האנייל, השוכן ליד העיר בוטרופ שבמערב גרמניה, ומכרה נוסף באיבנבוירן במרחק של כ–100 ק"מ צפונית ממנו, היו השרידים האחרונים של התעשיה שבעבר שלטה באזור, ושבשיאה בשנות ה–50 של המאה הקודמת עבדו בה כחצי מיליון בני אדם. מכרות כאלה הזינו את מפעלי הפלדה של עמק הרוהר, עד שייבוא פחם זול יותר ממדינות אחרות גרם לאיבוד זוהרו של הזהב השחור הגרמני.

במשך עשרות שנים המשיכו מכרות הפחם להתקיים הודות לסובסידיות נדיבות, אך ב–2007 התקבלה החלטה ממשלתית להפסיק את פעילותם בהדרגה, ולכורים הובטחו מענקי פרישה נדיבים או סיוע בלימוד מקצועות אחרים. לפי המספרים הרשמיים, קיבלו מכרות הפחם כספים פדרליים בסכום של יותר מ–40 מיליארד אירו מאז 1998, והם אמורים לקבל עוד 2.7 מיליארד עד 2022. חלק מהכספים נחוץ לתחזוק המכרות וניקוי הסביבה, כולל מניעת שקיעתם של חלקים מחבל הרוהר בגלל קריסתן של מנהרות רבות. סכומים אדירים הוצאו בשנים האחרונות לשיקום ההתפתחות הכלכלית של האזור, כולל הקמת אוניברסיטאות, מכוני מחקר וחברות סטארט אפ.

שטיינמאייר אמר לכורים ולבני משפחותיהם לצפות אל העתיד, אך גם להתגאות בפתיחות ובתרבות האירוח ששררו במקום. חבל הרוהר היה כור היתוך מאז המאה ה–19, כשבאו לאזור גלי מהגרים מפולין, איטליה וטורקיה בחיפוש אחר עבודה משתלמת במכרות. סגירת המכרות העמוקים נתפסת כמבחן גם לסגירתם של מכרות הליגניט – הפחם החום – שעדיין פועלים בגרמניה. כ–40% מהחשמל בגרמניה מיוצרים משריפת פחם, מצב שלדעת מדענים לא יכול להימשך אם רצון המדינה לצמצם את פליטות גזי החממה שלה. ליגניט נחשב למזוהם אפילו יותר מהפחם השחור, אך עדיין זול יחסית לכרות אותו, אפילו בגרמניה.

גורל דומה לזה של המכרות הגרמניים מצפה ליותר מ–400 אזורי מכרות ברחבי העולם, הנאלצים להתמודד עם לחצים לסגור אותם בשנים הבאות בשל המאמצים הבינלאומיים לצמצם את התחממות כדור הארץ. רבים בגרמניה חוששים כי מקורות אנרגיה אחרים – ובעיקר אנרגיה מתחדשת – אולי לא יספיקו לה בעיקר מאחר שהיא מתכננת לסגור עד 2022 גם את תחנות הכוח הגרעיניות שלה.

לפני סוף הטקס חלקו הכורים כבוד אחרון לחבריהם שנספו מתחת לפני האדמה. האחרונים עד כה הם פועל בן 29 שנספה ביום שני כשנמחץ למוות על ידי דלת פלדה במכרה איבנבוירן, ו–13 כורים שנהרגו ביום שישי בפיצוץ במכרה בצ'כיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ