אבי שניידר
אבי שניידר

ברחוב גורדון בפ"ת עומד צריף משוחזר בין מאה שנה. זהו בית פסילוב, שהיה בעבר ביתו של הסופר י. ח. ברנר במושב הפועלים  הראשון בארץ, עין גנים. לעין גנים היה את כל הסיבות הנכונות להיכנס להיסטוריה: לצד ברנר גרו בו גם א.ד. גורדון, דוד בן גוריון וקופיקו, כוכב ספריה הקנוניים של תמר לזר בורנשטין. אבל מעין גנים נותר רק צריפו של הסופר  י.ח. ברנר, באמצע העיר. את סיבת החורבן אפשר למצוא על הבית עצמו. במקום שלט באותיות קידוש לבנה "בית ברנר" יש עליו שלט HOME"  בית של נדל"ן".

בית י.ח ברנר בעין גנים, רחוב גורדון בפתח תקווה
בית י.ח ברנר בעין גנים, רחוב גורדון בפתח תקווהצילום: אבי שניידר

בדרכי הביתה ראיתי רכב חונה בשולי הדרך. האטתי על מנת לבדוק שמא מישהו זקוק לעזרה. מדובר היה בחתן וכלה שבדרך לחופתם עצרו להצטלם במטע הנקטרינות. חייכתי והמשכתי לדרכי. בית הקפה השכונתי שלי בקיבוץ עינת מופקע מדי שבת לאלפי רוכבי אופניים כאילו ניתנה הפקודה "רוכבי כל העולם התאחדו". הטיול השנתי בגן של בתי יצא בשנה שעברה לצפות במלאכת רדיית הדבש במשק דבורים במושב שכן. ביחד איתה ביקרו באותו המשק גם ילדי גנים ובתי ספר מערים שונות באזור המרכז.
את הכיתות של בניי אני מקפיד לקחת לבקר בעמדת השומר שהוקמה על גג בית בכפר סירקין זו על מנת ללמד ולהזכיר שכפר סירקין, אשר הותקף אין ספור פעמים בימי המרד הערבי הגדול, כמו מדינתנו כולה, לא ניתנו לנו על מגש של כסף.  אלישמע, גני עם, ירחיב, חגור, כפר מלל, ועוד ישובים רבים אחרים – לא זכו באור מן ההפקר. כולם היו יישובי ספר, כולם חייו על חרבם, כולם סימנו בגופם את גבולות המדינה. לכולם יש סיפור היסטורי מרתק ללמד אותנו. וכולם נמחקו או בתהליך מחיקה מהנוף הישראלי.

נקודת התפנית הייתה בשנת 2011, אז המשק הישראלי שם את כל יהבו על פתרון בעיית הדיור. המטרה המבורכת הייתה להגיע למצב בו כל משפחה תוכל לראות בבית משלה חלום בר השגה. עד כאן הכל טוב ויפה. אך הדרך בה מצאו לנכון גופי התכנון ליישם את חזון זה היה במחיקת המרחב הכפרי מאזורי הביקוש, כלומר ההפקעה של כל שדה ורגב אדמה שהגופים המתכננים הצליחו לשים עליהם את ידם. דא עקא, אין פותרים בעיה אחת ביצירת בעיה אחרת. נדמה כי התחדשות עירונית פסה מן העולם וכי פירוק המרחב הכפרי - זהו הטרנד הנוכחי.

המרחב הכפרי אוצר בתוכו ערכי טבע ותרבות המשמשים את החברה הישראלית כולה: זה המקום בו הזוג עוצר להצטלם, בו רוכבי האופניים נפגשים, בו גני הילדים זוכים בטיוליהם להכיר את הטבע והיסטוריה. המרחב הכפרי הוא מוצר ציבורי ושימורו הוא אינטרס לאומי.

התכנון הנוכחי מביא לבליעת המרחב הכפרי בתוך ערי גוש דן וחותר להפיכת חלקים ניכרים מהמרחב הזה במרכז לרבי קומות. הגישה הזו עלולה ליצור מצב שמלבד פקקים על הכבישים בימות השבוע, נחזה בימי החופש שלנו בפקקי תנועה של רוכבי אופניים במטע היחידי ששרד, בשיירה של ילדי גן הצובאים על פתחו של המשק החקלאי האחרון בשרון - וזוגות נישאים הממתינים בתור להצטלם עם עץ הנקטרינה הנדיר שיוותר לאחר הבניה הגדולה.

וינסטון צ'רציל אמר כי אין ערובה שההיסטוריה תחזור על עצמה - אך מי שלא ילמד אותה ייענש בחזרתה. סיפורו של המושב הנשכח עין גנים הוא הלקח שעל כולונו לזכור. כולי תקווה שקברניטיה של החברה הישראלית יתעשתו ושעין גנים לא יהיה לסמל המלמד על עתידו של המרחב הכפרי. שימורו של המרחב הכפרי הוא אינטרס של המדינה כולה על מנת שכל אזרחי מדינת ישראל יזכו ליהנות מערכי המורשת התרבות הנוף והטבע של מרחב זה.

ד"ר אבי שניידר הוא סגן דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למנהל העוסק בחקר המרחב הכפרי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ