הגיע הזמן לדבר על ״ניו דיל ירוק״, בארה"ב זה כבר קורה

מתן קמינר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתן קמינר

כאשר הכריזה הכוכבת העולה של השמאל האמריקאי, חברת הקונגרס הטרייה אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, כי ״סוף העולם יגיע תוך 12 שנה״, אם האנושות לא תתגייס להתמודדות עם שינוי האקלים, היא זכתה לקיתונות של בוז משופרי הימין. אלא שמבחינה מדעית גרידא אוקסיו-קורטז צודקת: הציוויליזציה האנושית לא תוכל לשרוד בקלות עלייה של יותר מ-2 מעלות מעל לממוצע הקדם-תעשייתי. עלייה כזו תהיה בלתי נמנעת אם לא נעצור במהירות את פליטות הפחמן ונעבור למקורות אנרגיה מתחדשים. אולי משום כך זוכה היוזמה שמקדמת אוקסיו-קורטז, ה״ניו דיל הירוק״ לאהדה ציבורית סוחפת ואף לתמיכה של כל המועמדים הדמוקרטים לנשיאות - כולל אלו שעמדותיהם הכלכליות רחוקות משל אוקסיו-קורטז הסוציאליסטית.

התובנה הבסיסית שבבסיס היוזמה היא כי השוק החופשי נכשל במניעת ההתחממות הגלובלית, ומועד להיכשל גם בהתמודדות עמה. הכותרת ׳ניו דיל׳ והפנייה של אוקסיו-קורטז ואחרים בשמאל האמריקאי החדש אל מורשתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט, מצביעים על התקדים ההיסטורי, שבו ארצות הברית נחלצה מהשפל הכלכלי הגדול באמצעות השקעות עצומות של כספי ציבור. השקעות אלו חיסלו את האבטלה והרעב שהיכו במיליונים בראשית שנות השלושים, הצעידו את ארצות הברית ובעלות בריתה לניצחון על גרמניה הנאצית, והניחו את היסודות למדינת הרווחה וחברת השפע שבאו לאחר המלחמה.

מהו הניו דיל הירוקקרדיט: וושינגטון פוסט

ההתמודדות עם משבר האקלים, לדברי מצדדי הניו דיל הירוק, תצריך התגייסות חברתית בקנה מידה דומה: כביר ונועז, אך לא בלתי אפשרי. כמו במקרה של הניו דיל הראשון וההתגייסות למלחמה, גם כאן תבוא ההתגייסות לידי ביטוי בהשקעה ציבורית שתמומן ממיסוי כבד על העשירים וממדינות מוניטרית מתירנית – גישה כלכלית שמהווה סדין אדום לא רק בעיני המפלגה הרפובליקנית אלא גם בקרב דמוקרטים שמרנים. התכנית החדשה שמה דגש על יצירתם של מקומות עבודה טובים בשכר הגון. בניגוד לניו דיל המקורי, שפירותיו לא התחלקו בשוויוניות, כאן יש גם דאגה לפריסה גזעית, מגדרית ואזורית הוגנת של פירות התכנית, וגם לשיתוף פעולה בין-לאומי – רכיב הכרחי לאור העובדה שכל פליטה, בכל מקום, מחריפה את ההתחממות בעולם כולו.

הצעת ההחלטה שהניחה אוקסיו-קורטז על שולחן הקונגרס בשבוע שעבר מפרטת את היעדים שאליהם יש להגיע תוך עשור. בין היעדים: החלפה מוחלטת של דלקי מאובנים במקורות אנרגיה מתחדשים והקמת רשת חשמל ״חכמה״; בנייה של מערכות הגנה בפני הצפות, שריפות ואסונות אחרים הנובעים משינוי האקלים; שדרוג כל הבניינים בארה״ב, הקיימים והחדשים, לתקן אנרגיה חסכני; הקמה יש מאין של תשתית תחבורה חסכנית, הכוללת כלי רכב נקיים, תחבורה ציבורית ורכבות מהירות; ייעור ושמירה על מערכות אקולוגיות קיימות; סיוע נדיב לפרויקטים דומים במדינות אחרות, ועוד.

ההצעות נשמעות אוטופיות. אך כדי לנער את האליטות הפוליטיות מהשאננות המופרעת שבה הן מתייחסות לקטסטרופה המתרגשת על האנושות נדמה שיידרש קורטוב של אוטופיזם, כמו גם התגייסות של תנועת מחאה המונית. בינתיים, יש חשש כי ההתחייבות של המועמדים הדמוקרטים (מלבד ברני סנדרס, בעל בריתה הסוציאליסט של אוקסיו-קורטז) היא על הנייר בלבד. כמובן שגם הניצחון ב-2020 על טראמפ, מכחיש ההתחממות, אינו מובטח. אך החיבור שמייצר ה״ניו דיל הירוק״ בין הישרדות סביבתית קולקטיבית לבין פרנסה ואיכות חיים למי שזקוקים להם יותר מכל, מעלה את הפוטנציאל להקמת קואליציה ״אדומה-ירוקה״ שתכבוש את השלטון, לא רק בארצות הברית אלא גם בבריטניה ובמקומות אחרים.

בישראל, בינתיים, שינוי אקלים אינו נמצא על סדר היום הפוליטי כלל. זה לא מכיוון שאין לנו מה לדאוג: כמי שחיים קרוב לשפת הים ועל סף המדבר, צפויה לנו בקרוב התמודדות בו-זמנית עם הצפות, חום קיצוני והידלדלות מקורות מים. הסיסמא של מחאת 2011, ״צדק חברתי״, הלכה קצת לאיבוד מאז. אבל דבריה של אוקסיו-קורטז נכונים גם לנו: אם לא תקום גם פה בקרוב זעקה למען צדק חברתי-סביבתי, זה יהיה – ללא הגזמה – סוף העולם.

מתן קמינר הוא דוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת מישיגן ופעיל שמאל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ