כרבע מחלקיקי זיהום האוויר הזעירים שנפלטים לאוויר בישראל מגיעים משריפת פסולת

לפי דו"ח של המשרד להגנת הסביבה, שריפות של פסולת חקלאית הפכו להיות אחד המטרדים הסביבתיים השכיחים ביותר באזורים רבים בישראל ומקור משמעותי לזיהום אוויר. במשרד מתכננים להטיל את האחריות לטיפול בפסולת על החקלאים

צפריר רינת
צפריר רינת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שריפת גזם באזור החולה
שריפת גזם באזור החולהצילום: ירון קמינסקי
צפריר רינת
צפריר רינת

שריפות של פסולת חקלאית הפכו להיות אחד המטרדים הסביבתיים השכיחים ביותר באזורים רבים בישראל ומקור משמעותי לזיהום אוויר - כך עולה מדו"ח של המשרד להגנת הסביבה שפורסם להערות הציבור. על פי ההערכה, 25%-20% מחלקיקי זיהום האוויר הזעירים הנפלטים לאוויר בישראל הם משריפת פסולת חקלאית. במשרד פרסמו את המסמך לקראת כתיבת תקנות שיטילו על החקלאים את האחריות לטפל בפסולת.

לפי הדו"ח החדש, נוצרת בישראל מדי שנה פסולת צמחית (גזם) במשקל 700 אלף טונות. בנוסף נוצרת פסולת פלסטיק, המורכבת בעיקר מיריעות ניילון, רשתות וציוד השקיה, במשקל של 25 אלף טונות. "עד היום אין מענה חוקי לטיפול בפסולת זו" אמר אלון זסק, סמנכ"ל במשרד להגנת הסביבה. "אנחנו רוצים ליצור נורמה חוקית שתחייב את החקלאים, ובאופן שגם יאפשר לנצל חלק מהפסולת. זאת בדומה למה שכבר קיים בכמה מדינות בעולם".

מאחר ובחלק מהמקרים אין לחקלאים פתרון זמין לפסולת, לעיתים קרובות הם שורפים ערימות של גזם ופלסטיק. בשנת 2017 התקבלו בשירותי הכבאות כחמשת אלפים תלונות של שריפות פסולת בשטחים פתוחים. חלק ניכר מהן היה ככל הנראה בשטחים חקלאיים.

שריפת הפלסטיק גורמת לשחרור חומרים רעילים. מדובר בחלקיקים המכילים סוגים שונים של חומרים ובגלל קוטרם הזעיר, הם חודרים למערכת הנשימה. הנזק הבריאותי הנגרם מכך עולה למדינה לפי ההערכה כ-415 מיליון שקלים בשנה - וככל הנראה מדובר בהערכת חסר.

כפר סולם, באוקטובר
כפר סולם, באוקטוברצילום: גיל אליהו

בשנים 2017-2015 נתנו על ידי משרד החקלאות כאלפיים היתרים לשריפת גזם. בבדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה ב-22 ערימות מיועדות לשריפה, נמצא שבעשר מהן היו גם חלקי פלסטיק, יריעות ניילון ועוד סוגים של פסולת. ארבע ערימות היו קרובות מדי לבתי מגורים. יש מקרים שבהם הגזם המיועד לשריפה נשאר באותו מקום זמן רב ואז מושלכת לאתר פסולת מסוגים נוספים.

במסגרת הכנת התקנות בחן המשרד להגנת הסביבה כמה חלופות לטיפול בפסולת. בין השאר נבחנה אפשרות להקים תאגידים שיהיו אחראים  מטעם יצרני פלסטיק על איסוף הפסולת, אולם היה חשש שמדובר במנגנון בירוקרטי מסובך מדי.

בסופו של דבר נבחרה החלופה הקובעת שעל החקלאי מוטלת חובת הפינוי. האפקטיביות של חלופה זו היא נמוכה יותר, בשל הקושי של המשרד לפקח על כל חקלאי. אבל לדעת המשרד להגנת הסביבה היא עדיפה על החלופות האחרות מבחינת ישימותה. "כמובן שגם הרשויות המקומיות יכולות להיות מעורבות", מציין זסק, "הן יכולות לקבוע חוקי עזר שיקבעו הסדרי פינוי ולהיות מעורבות בהקמת תשתיות".

המשרד להגנת הסביבה מקווה שכבר בשבועות הקרובים תתכנס ועדת הפנים והגנת הסביבה לאשר את התקנות החדשות. הן אוסרות על שריפת גזם ופלסטיק ומציעות כמה אפשרויות לטיפול בפסולת. אחת מהן היא לרסק את הגזם ולהשתמש בו לחיפוי או כיסוי השטח החקלאי. לדברי זסק, המשרד להגנת הסביבה כבר נתן מימון לרכישת 1,200 מכשירים לריסוק גזם.

חקלאים יכולים לפנות את הגזם לתחנות מעבר מיוחדות שמהן יועבר הגזם לשימוש נוסף הכולל תוספת ליצירת דשן חקלאי. באשר לפלסטיק, החקלאי יוכל להעביר פסולת זו למתקני מחזור. כמה מפעלים כבר קולטים כיום פלסטיק מפסולת חקלאית ומשתמשים בה לייצור צנרת או מייצאים אותה.

מעמותת "אזרחים למען אוויר נקי", הפועלת נגד תופעת השריפות בשטחים הפתוחים, נמסר בתגובה: "קביעת תקנות המסדירות את טיפול החקלאים בפסולת הכרחית. אולם כבר היום אוסר חוק שמירת הניקיון על הבערת פסולת, חקלאית או אחרת. הבעיה אינה בהעדר חוקים או תקנות אלא בהעדר פתרונות קצה לטיפול בפסולת ובהעדר אכיפה. אנו קוראים למשרדי הגנת הסביבה והחקלאות להגביר את האכיפה כנגד עברייני פסולת ולמשרד האוצר להקצות תקציבים ותקני כוח אדם כדי למגר את התופעה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ