כאשר ראש העיר השתגע וכולנו אמרנו תודה

און ארד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
און ארד

אני גר באחת מערי השפלה, ולפני מספר שבועות קרה לי דבר בלתי צפוי. בבוקר, כשניגשתי לרכב על מנת להתחיל את המסע הרגיל והמייגע לעבודה בתל אביב, קלטתי בזווית העין התרחשות בלתי שגרתית: בתחנת האוטובוס עמדו שתי מוניות שירות ואספו את הנוסעים מהתחנה. עוד אני חושב על המראה החריג הזה, וכבר ראיתי מונית נוספת מתקרבת.

תחבורה ציבורית
נתיב תחבורה ציבורית בת"אצילום: דודו בכר

הסתקרנתי. ניגשתי לאחד מנהגי המוניות, ושאלתי אותו "תגיד לי מה הולך כאן?"  "כנס", הוא חצי פקד עלי, "לא שמעת על הניסוי של ראש העיר?", "לא" השבתי, והוא בינתיים מסמן לי בחוסר סבלנות לעלות למונית.

טיפסתי לרכב, והנהג המשיך להסביר: "ראש העיר החליט לגייס את כל מוניות השירות באזור לניסוי של יום אחד. עלינו הוטל לאסוף את הנוסעים מכל תחנות האוטובוס בשכונות, ולהסיע אותם בדרך הכי קצרה לתחנת הרכבת ולרחוב הראשי. כל כמה דקות מגיעה מונית. בנוסף סגרו היום לכלי רכב הפרטיים מסלול אחד בציר המרכזי לכיוון תל אביב, כך שרק אנחנו והאוטובוסים יכולים להשתמש בו".

הייתי המום. תוך דקות ספורות הגענו למרכז העיר. רק ירדתי מהמונית בתחנה לתל אביב,  ותוך שתי דקות כבר הגיע אוטובוס. במהלך הנסיעה האוטובוס חלף על פני הרכבים הרבים המצטופפים וזוחלים ביתר מסלולי הנסיעה. הגעתי לעבודה מוקדם מתמיד, בלי פקקים, בלי לחפש חניה, ובלי עצבים – פשוט מדהים.

החלטתי לבדוק את הנושא מעט יותר לעומק. אחר הצהרים  יצאתי מוקדם מהעבודה, נסעתי לעירייה ועליתי ישירות ללשכת ראש העיר. כבר מרחוק היה ברור שגם כאן ההתנהלות אינה שגרתית כלל ועיקר. דלת הלשכה הייתה פתוחה לרווחה, ובפנים ראש העיר יושב ליד שולחנו וצוחק בכל רם. צוחק ולא מפסיק. הצוות שבחדר הקדמי נראה נבוך. שאלתי את צוות הלשכה, האם הכול כשורה וביקשתי להיכנס לראש העיר. הם רק הנהנו בראשם, אז נכנסתי ופניתי לראש העיר בשאלה: "תגיד לי מה קרה, למה אתה צוחק? תשמע, באתי לומר לך שהניסוי שלך היום עם התחבורה הציבורית היה ממש פגז".

ראש העיר הנהן בראשו. "כן, החלטתי לעשות משהו למען התושבים שלי, בלי לדפוק חשבון לאף אחד. אבל התקשרו אלי ממשרד התחבורה, צעקו עלי, אמרו שירדתי מהפסים ושאין לי סמכות לערוך ניסוי כזה. הם אף טענו שעברתי עבירה פלילית ושהם הולכים להגיש נגדי תלונה במשטרה", ושוב, הוא חוזר וצוחק בכל רם.

באותו רגע צלצל הטלפון הנייד של ראש העיר, אבל הוא רק המשיך לצחוק. עוצמת הצלצול גברה והצחוק נחלש. אז אני מבין שזהו לא הנייד של ראש העיר – זה שעון המעורר שלי. כיביתי את השעון, קמתי מהמיטה ונזכרתי בפקק שמחכה לי בדרך לעבודה. "טוב" נחמתי את עצמי, "אמנם אין שינוי במצב התחבורה, אבל לפחות ראש העיר שלי לא השתגע".

ד"ר און ארד, חבר בהנהגת קבוצת הפעילים  "נחלצים מהפקקים"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ