צפריר רינת
צפריר רינת
נקבת הראם לצד העגל שלה, אתמול
נקבת הראם לצד העגל שלה, אתמולצילום: יהב צימרינג
צפריר רינת
צפריר רינת

על אף הימצאותם במשך שנים רבות בחי בר ביטבתה, הצליחו הראמים הלבנים לשמור בקנאות על פרטיותם. אירועי המלטה של בעלי חיים מרשימים אלו כמעט ולא תועדו, מאחר ונקבות הראם מתמקמות לרוב בנקודה מרוחקת יחסית. אתמול (רביעי) הצליח יהב צימרינג מרשות הטבע והגנים לתעד סיום המלטה של נקבת ראם ואת רגעיו הראשונים של העגל, בתום הריון שאורכו כ-260 יום.

הראם הלבן הוא בעל חיים מעלה גרה גדול מימדים שנעלם מנופי ישראל בסוף המאה ה-19 והוחזר לראשונה לטבע לפני כעשרים שנה. בזכות התאמתו לתנאי המדבר הקיצוניים, הוא יכול לשרוד ימים רבים מבלי לשתות מים. הוא תלוי במזונו בעצי השיטה וניזון מעלים, פרחים ותרמילים של העצים.

קרדיט: יהב צימרינג

מדובר בבעל חיים חברתי שחי בעדרים של עד עשרה פרטים, הכוללים זכר שליט, כמה נקבות דומיננטיות וצאצאיהם. בכל קבוצת ראמים, הנקבה הדומיננטית היא זו שמכוונת את העדר במשך היום ובמהלך חיפוש מזון. תפקידם של הזכר הדומיננטי ושאר הזכרים האחרים הוא להגן על העדר מפני טורפים.

בעבר היה הראם נפוץ במדבריות של חצי האי ערב אך הכניסה של נשק חם וכלי רכב ממונעים כמעט והובילה להכחדתו מהטבע בעולם ב-1972. כשהיה על סף הכחדה, נאספו מספר פרטים והוחזקו בגרעין רבייה על מנת שיוכלו לשוב בעתיד לטבע. גרעין הרבייה בישראל החל ב-1978 עם שמונה פרטים. כיום, מעריכים שישנם כ-100 ראמים המשוטטים בטבע בישראל. רובם שוחרר במספר השבות בשלושה אזורים שונים בנגב ובערבה וחלקם נולדו בטבע לפרטים בעדרים ששוחררו. כמו כן, כ-120 פרטים נוספים מצויים בגרעין רבייה בחי בר יוטבתה.

הראם שנולד, יחד עם אמו, אתמול
הראם שנולד, יחד עם אמו, אתמולצילום: יהב צימרינג

תוכנית השחרורים היתה בהקפאה במשך כעשר שנים כיוון שהשחרור האחרון לא צלח ולאחר פתיחת המכלאה חזר העדר לחי בר. כל שחרורי הראמים בעבר נעשו בשיטה המכונה "שחרור רך". בשיטה זו העבירו את הראמים מאתר הרבייה למכלאת אקלום המאפשרת מעבר הדרגתי אל הטבע. היתרון בשיטה זו מצוי ביכולתם של בעלי החיים להכיר את סביבתם החדשה ולהגדיל את הסיכוי שהם ישארו נאמנים לסביבה זו גם לאחר השחרור. יחד עם זאת, השיטה יקרה ודורשת השקעה של כוח אדם וזמן רב. בדרך כלל מדובר בשחרור של פרטים מעטים יחסית היכול להסתיים בכישלון.  

בשנתיים האחרונות נעשה שימוש בשיטת "השחרור הקשה" שבה משיבים בכל פעם עד שלושה פרטים. בשיטה זו מתבצעת העברה ישירה מאתר הרבייה, ללא זמן התאקלמות או שהייה במכלאה מוגנת. השחרור הקשה דורש פחות משאבים ומאפשר שחרור מהיר ורציף של מספר רב יחסית של פרטים לאורך השנה.

נקבת הראם. לרוב, קנאית לפרטיותה, אתמול
נקבת הראם. לרוב, קנאית לפרטיותה, אתמולצילום: יהב צימרינג

האתגר של אנשי רשות הטבע והגנים הוא המעקב אחר הראמים בטבע. מדובר במספר לא גדול של פרטים הנעים בעדרים קטנים ומפוזרים על פני שטח גדול. לפקחים אין גישה לחלק ניכר ממרחב המחייה של הראמים, מאחר והוא משמש לפעילות צבאית במשך השבוע. כמו כן, למרות שכל הפרטים ששוחררו לטבע מקורם מהחי בר, שם לא נרתעו מבני אדם, לאחר השחרור הם חוששים להתקרב. 

הראם הלבן, רגעים ספורים אחרי שנולד, אתמול
הראם הלבן, רגעים ספורים אחרי שנולד, אתמולצילום: יהב צימרינג

לפרטים ששוחררו בשחרור קשה הוצמד משדר GPS המספק מידע על מיקומם לאורך היממה במשך כמה חודשים וזאת כדי לוודא שהם נקלטים היטב בטבע. לא מכבר, נערך מבצע להורדת קולר מנקבת ראם ששוחררה באוקטובר 2017. במהלך המבצע שכלל חיפוש מוטס, היא אותרה לצד זכר ועגל צעיר כבן חודשיים. ברשות הטבע והגנים רואים זאת כהוכחה להצלחת השחרור כיוון שהנקבה לא רק שרדה אלא התחברה לפרט מהבר והתרבתה. רשות הטבע והגנים מתכננת להשיב לטבע בשנתיים הקרובות עוד 30 ראמים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ