קיבוץ עין גב חויב להסיר את הגדרות החוסמות את המעבר לחופי הכנרת - סביבה ובעלי חיים - הארץ

קיבוץ עין גב חויב להסיר את הגדרות החוסמות את המעבר לחופי הכנרת

בית המשפט העליון דחה את בקשת הקיבוץ להגיש ערעור על החלטת המחוזי. השופט אלרון: "השאיפה לשמירת הסביבה החופית מגלמת בחובה את הרצון לשמור על אוצרות ומשאבי הטבע בארץ"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הגדר הצפונית של קיבוץ עין גב, שבית המשפט הורה על הסרתה
הגדר הצפונית של קיבוץ עין גב, שבית המשפט הורה על הסרתהצילום: אלי גבאי

בית המשפט העליון הורה לקיבוץ עין גב להסיר גדרות ליד כפר הנופש הנמצא בבעלותו, שחוסמות את המעבר בחוף. אתמול (שני) דחה בית המשפט בקשה של הקיבוץ לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת שלא לבטל צו להסרת הגדרות שהוצא לפני כארבע שנים. ההחלטה מעניקה גיבוי משפטי למדיניות של הסרת גדרות בחופים.

המשרד להגנת הסביבה הטיל על הקיבוץ צו להסרת פגיעה בסביבה החופית לפני כארבע שנים, לפי חוק שמירת הסביבה החופית. במשרד טענו אז שהקיבוץ הציב מכשולים שונים בכפר הנופש המופעל על ידו במרחק של כשמונה מטרים מקו החוף, ללא היתר בנייה. בין היתר נדרש הקיבוץ להסיר גדרות ומבנה המשמש כמסעדה, אשר מנעו מעבר חופשי לציבור לאורך כשני קילומטרים מרצועת החוף. מאז הסיר הקיבוץ חלק מהחסימות, אבל המשיך לטעון שיש לו זכות להשאיר את הגדרות מסביב לכפר הנופש.

בעבר הגיש הקיבוץ לבית משפט השלום בעפולה בקשה לביטול הצו, אך היא נדחתה. בהמשך נדחה גם הערעור שהגיש הקיבוץ לבית המשפט המחוזי בנצרת. בהמשך הגיש הקיבוץ בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שנדחתה כעת. טענתו המרכזית של הקיבוץ בבקשה היתה כי הגדרות נמצאות על קרקע אותה הוא חוכר מהמדינה, בין היתר לצרכי כפר הנופש, וכי התוכניות הרלוונטיות מאפשרות את גידור כפר הנופש. כמו כן, טען הקיבוץ כי זכות הקניין שלו גוברת על זכות הציבור למעבר חופשי.

מנגד טענה המדינה כי לקיבוץ אין זכות קניינית או תכנונית המאפשרת לו לחסום את הגישה לחוף באופן שיאפשר את הגישה אליו לאורחי כפר הנופש בלבד. המדינה הוסיפה כי "חופי הכנרת הם משאב מוגבל, ויש לשמור עליהם ככל שניתן מפגיעה ומחסימה. חופי הכנרת צריכים להיות פתוחים לשימוש ולרווחת הציבור".

הגדר הדרומית של קיבוץ עין גב, שבית המשפט הורה על הסרתה
הגדר הדרומית של קיבוץ עין גב, שבית המשפט הורה על הסרתהצילום: אלי גבאי

שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון, שדחה את הבקשה, קבע שבקשה מסוג זה תאושר רק במקרים חריגים שבמסגרתם מועלית סוגיה עקרונית. אולם במקרה הזה, קשורה הבקשה לעניין פרטי של הקיבוץ. לאחר מכן הוסיף השופט וכתב: "השאיפה לשמירת הסביבה החופית, כפי שזאת מוגשמת באמצעות החוק, מגלמת בחובה את הרצון לשמור על אוצרות ומשאבי הטבע ברחבי הארץ, למען יושבי הארץ ולמען הדורות הבאים. אכיפה קפדנית של הוראות החוק, בין היתר על הפרות אשר מועד תחילתן קדם למועד החקיקה, היא ראויה ורצויה ויש לברך על מאמצי רשויות האכיפה בהקשר זה".

תגובת עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן ויושב ראש איגוד ערים כנרת: "צר לנו שבמהלך בירור הסוגיה של הגידור בחופי כנרת, לא נלקחה בחשבון העובדה כי מסביב לה פועלים מזה שנים רבות אתרי נופש שהמשטרה מחייבת אותם בהסדרי אבטחה נאותים לצורך קבלת רישיון עסק, ובהם גידור ובקרה על הנכנסים והיוצאים. פגיעה באתרים אלו היא מכה קשה לתיירות מסביב לכנרת. כמי שחיים מסביב לאגם ושומרים עליו, אנו מצפים שהממשלה תיתן מענה לפגיעה הקשה במקור פרנסתם של עשרות בעלי משפחות באזור, ולפגיעה באיכות החיים של תושבים המתגוררים לחוף האגם עוד מהימים שלפני קום המדינה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ