ללא חיזוק מהמשרד להגנת הסביבה, חיפה תמשיך לחיות בצל המפעלים והארובות
דו"ח מבקר המדינה על הכשלים במניעת הזיהום במפרץ חיפה חושף את מגבלות הכוח של המשרד מול האינטרסים של התעשייה והמדינה. בתקופת הבחירות המתמשכת, אין מי שיקשיב להמלצות
הדו"ח על פעולות הממשלה בנושא זיהומים במפרץ חיפה, שפורסם היום (שני), הוא המקיף ביותר שכתב מבקר המדינה על נושאי סביבה ומהמעמיקים שבהם. המבקר מתאר בדו"ח כשלים רבים בפעילות למניעת זיהום, אך תהיה זו טעות להתייחס אליו בפשטנות ולהסיק שכל הסיפור במפרץ חיפה הוא של משרד ממשלתי שכשל בטיפול בבעיות זיהום.
הסיפור של מפרץ חיפה מורכב יותר: הוא חושף מגבלות יכולת של המשרד להגנת הסביבה מול תעשייה גדולה ותהליכי פיתוח עירוניים שאותם מכתיבים כוחות נוספים, בהם משרדי ממשלה עם אינטרסים שונים. אין מדובר בהיעדר מוחלט של השפעה ויכולת. לצד הביקורת הנוקבת, מציין הדו"ח שפעילות המשרד היא זו שהביאה בשנים האחרונות להפחתה בחומרת בעיית הזיהום, וזהו בהחלט הישג שאין לזלזל בו.
- חרף מגמת השיפור, המשרד להגנת הסביבה לא מצליח לעקוב אחר הזיהום במפרץ חיפה
- מתחם בז"ן חרג מהזיהום המותר 49 פעמים ב-2018 - אך לא נקנס
- מפרץ חיפה לא יכול להמשיך להיות החצר האחורית של ישראל
את הדו"ח ניתן לחלק לכמה היבטים מרכזיים. אחד מהם, המתייחס לבעיות שקל יותר לפתור, נוגע לשיפור היכולת הטכנית והמקצועית של המשרד להגנת הסביבה במעקב אחר הזיהום במפרץ. תוספת כוח אדם ותקציב, דו-שיח עם גורמי מקצוע באקדמיה ופתיחות להערות ארגונים אזרחיים, יוכלו לשפר את המצב. תיקון הכשלים הוא חיוני לא רק כדי להשיג מעקב טוב יותר אחר הזיהום, אלא גם כדי לחזק את אמון הציבור במשרד להגנת הסביבה, שהוא תנאי הכרחי להצלחת המשרד.
הבעיה המורכבת יותר היא כיצד לחזק את המשרד במאזן הכוחות הקיים מול גורמים בעלי פוטנציאל לזיהום הסביבה. דו"ח המבקר מצביע על כשלים רבים ביכולת האכיפה מול מוקד הזיהום המשמעותי ביותר, זה של קבוצת בז"ן (שבבעלותה בתי הזיקוק ומפעלי הבת שלהם). המשרד גם נחשב כשחקן משני בהליכי התכנון הכוללים במפרץ, וכך נוצר מצב שתוכניות גדולות כמו זו של נמל חיפה מקודמות ללא התייחסות להיבטים סביבתיים הקשורים לתוכניות נוספות באזור. האחריות על שיפור מאזן הכוחות מוטלת לא רק על המשרד להגנת הסביבה, אלא גם על הממשלה כולה. אם שיקולים בריאותיים וסביבתיים לא יקבלו מקום חשוב יותר בהחלטות על עתיד חיפה, העיר תמשיך לחיות בצל מפעלים וארובות שלפעמים מתפקדים כמו שצריך, ובפעמים אחרות כושלים ומסכנים את בריאות הציבור.
באשר למשרד להגנת הסביבה, תמיכה של הדרג הפוליטי, שאותו מייצג השר זאב אלקין, היא חיונית במיוחד, ותקבע באיזו מידה מנהלי מחוזות או מנכ"ל יאכפו בתקיפות את החוק על כמה מהגופים החזקים במשק. במקרה אחד, זה של הפסקת פעילות מיכל האמוניה, המשרד כבר הוכיח כי הוא יכול לחולל שינוי.
עד לפני כמה שנים, השיח על העתקת מפעלים מחיפה נראה כנחלתם של קומץ פעילי סביבה. אבל לאחרונה נבחנה סוגיה זו על ידי רשות מקרקעי ישראל בתוכנית שעדיין לא פורסמה במלואה. המבקר נוקט צעד יוצא דופן ומציע להקים ועדה ציבורית שתמליץ על עתיד הפיתוח באזור המפרץ, ותתייחס לעתיד המפעלים, בראשם התשלובת הפטרוכימית של קבוצת בז"ן. במציאות הפוליטית של תקופת טרום הבחירות, אין מי שיקשיב להמלצה הזו. המשימה של הציבור בחיפה וארגוני הסביבה תהיה להזכיר את קיומה למקבלי ההחלטות.