יונתן אייקנבאום
יונתן אייקנבאום
משתתף בטקס הנצחת הקרחון שאבד בעקבות משבר האקלים, השבוע באיסלנד
משתתף בטקס הנצחת הקרחון שאבד בעקבות משבר האקלים, השבוע באיסלנדצילום: AFP
יונתן אייקנבאום
יונתן אייקנבאום

מסורת הכחשת השפעת על האקלים היא מסורת ארוכת שנים והיא לרוב מדיפה ריח חריף של נפט. כך חברת אקסון גזנה כבר לפני ארבעים שנה דו"חות אשר מוכיחים את השפעתם של שריפת דלקים פוסילים על האקלים; בשנה שעברה ניסו סעודיה, רוסיה, ארה"ב וכווית לטרפד את ועידת האקלים בקטוביץ תוך הכחשת הבסיס המדעי של שינוי האקלים ולפני ארבע שנים בערך, חשפו אנשי גרינפיס בריטניה כיצד חברות הנפט יכולות לרכוש חוות דעת אשר מפקפקות במדע האקלים.  

שם המשחק זו הטלת ספק. באותה רוח, מאמרו של פרופ' יונתן דובי לא מבקש להוכיח לציבור הקוראים של הארץ שאין קשר בין פעילות האדם לשינוי אקלים אלא רק לגרום לו לפקפק בכך. השיטה ידועה ומוכחת: מתוך החומר המדעי הרב שהצטבר במאה ועשרים השנים האחרונות (השפעת האדם על האקלים הוכחה לראשונה ב-1896 על ידי הכימאי השוודי סוונטה ארהניוס), הוא אוסף רק את הממצאים שמתאימים להשקפותיו - החץ כבר נתקע בעץ והמטרה תורכב עליו.

התעשייה המזהמת והממשלות שמשרתות אותן משפשפות ידיים לנוכח אותן תיאוריות. יחסי הכוחות במאבק הוא  שרק מי שרוצה שינוי מדיניות צריך להוכיח שיש בעיה. כל אותם גורמים המעוניינים בהנצחת המצב הקיים, יכולים להסתפק בהרבה פחות: לפקפק, לפקפק ועוד פעם לפקפק. כך מקבלי ההחלטות יכולים להצטדק ולומר כי "עד שלא יהיו ראיות מוצקות, נמשיך בעסקים כרגיל. כך פועלת התעשייה הפטרוכימית שמרוויחה זמן אחרי שהרעילה את סביבתה, כמו למשל בחיפה, וכך פועלים טייקוני הגז, הנפט והפחם וממשלות שמצדדות בהרס יערות כמו בברזיל.

להוכיח שלאדם אין השפעה על האקלים, זה כמו להוכיח שכדור הארץ שטוח. בואו לא נתבלבל: 97% מהקהילה המדעית סבורה שהאדם משפיע על האקלים, אבל לא זאת הוכחה. למעשה, 97% מהקהילה המדעית סבורה שלאדם יש השפעה משמעותית על האקלים משום שיש לכך ראיות מדעיות מוצקות. הוכח כי גזי החממה שאנו פולטים הם המקור לעליה של יותר מ-30% בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. כמו, כן, הוכח הקשר הסיבתי בין ריכוז הפחמן הדו-חמצני לבין הטמפרטורה.

הקשר כל כך ברור וקל להמחשה שכל מורה למדעים בבית ספר יסודי יכול לערוך עם התלמידים שלו את הניסוי פשוט הבא: לוקחים שני בלונים בשתי קפסלות זכוכיות, באחת מהן מוסיפים פחמן דו-חמצני וחושפים אותן למקור חום זהה. התלמידים יראו שככל שמכניסים יותר פחמן דו-חמצני כך הטמפרטורה עולה יותר. כך, אפשר להמחיש לכל ילד בן 8 איך שכשהאדם מעלה את ריכוז הפחמן דו-חמצני באטמוספירה בעשרות אחוזים תוך מאה חמישים שנה, זה לא מבשר טובות.

תפקיד המדע הוא להוכיח ולהפריך ולכן אין שום דבר פסול בכך שמדענים ינסו להוכיח שהאדם לא משפיע על האקלים, אבל לא בכל צורה ולא מעל כל במה. לכן, על מנת למנוע בלבול והטעייה של הציבור ראוי שאת התיאוריות שלהם, המדענים ייפרסמו בראש ובראשונה בכתבי עת מדעיים. לאחר שעמדו במבחן ״המדעי״ ראוי שהתיאוריה של המדען תקבל ביטוי בזירות ציבוריות. בארץ רק פרופ' ניר שביב מהאוניברסיטה העברית עושה זאת ותיאוריה שלו לפיה קרני השמש הם הגורם העיקרי לשינויי אקלים לא התקבלה בקהילה המדעית.

הרעיון מאחורי מאמרים כמו זה של פרופ' דובי מחייב תיאוריית קונספירציה: קיים קשר שתיקה בקהילה המדעית, ומי שאומר דעה אחרת, משתיקים אותו. אולם, בפועל, ה-97% של הקהילה המדעית לא בעלי דעה אחידה. קיימים וויכוחים מדעים ערים על כיצד פליטות גזי החממה מעצבות את האקלים, והאם השפעת האדם על האקלים היא חמורה מאוד או האם היא חמורה ביותר. במציאות, מסתבר שהקהילה המדעית הייתה מדי שמרנית והתחזיות המחמירות ביותר הן אלו שמתממשות: בבואם להציג עובדות בפני מקבלי החלטות, מדעני אקלים נוטים להיות שמרנים ולרכך את המסקנות שלהם כדי למנוע בהלת שווא או לתת לפוליטיקאים תרוץ כדי לא לעשות כלום.

אי לכך, ראוי ביותר שהקהילה המדעית תמשיך לחקור ולהתווכח על כל דבר שעולה בדעתה, במסגרת השיח המדעי. באשר לנו: הציבור, מקבלי ההחלטות, החברות המסחריות, לא יעלה על הדעת שנמשיך בוויכוחים עקרים כשהבית בוער. יש גישה מדעית רווחת בנושא שינוי אקלים והיא חלק מהבסיס של השיח הסביבתי אשר בראש ובראשונה עוסק בנושא ערכי ומתמודד עם אחריות האדם על המשך מרקם החיים על כדור הארץ. ראוי ביותר שנתעניין במדע וננסה להבין אותו לעומק. יש מי שעושה זאת עשרות שנים ומבין את גודל השעה ואת הצורך החיוני בהתפכחות. מי שבוחר בשוליים זו החלטת פרטית שלו. היא לא צריכה לבוא על חשבון האחריות שמוטלת על כולנו לא על חשבון כדור הארץ שלנו ולא על חשבון הדורות הבאים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ