צמחים מים המלח שרדו ב"הכחדה הגדולה" לפני כ-252 מיליון שנה

בגדה המזרחית של ים המלח, בתוך סלעים בני 260 מיליון שנה, חוקרים מגרמניה וירדן מצאו עדויות לעמידות הרבה של מינים שונים של צמחים בפני אירועי הכחדה המונית. החוקרים מצאו מאובנים של מיני צמחים שמצביעים על כך שכמה ממשפחות הצמחים שקיימות היום התפתחו עוד לפני האירוע שזכה לכינוי "ההכחדה הגדולה", בה מתו לפי הערכות כ-90% ממיני בעלי החיים היבשתיים.

הממצאים החדשים, שהתפרסמו בשבוע שעבר בכתב העת המדעי Science, מעידים על העמידות הגדולה של מינים שונים של צמחים - בייחוד כאלה שרגילים לתנאי מחיה קשים ולבצורות עונתיות - ואת יכולתם לשרוד אסונות סביבתיים. הגילוי גם מקדים את לוח הזמנים של הופעת משפחות צמחים ומצייר מחדש את עץ המשפחה האבולוציוני של צמחים הנפוצים עד היום. החוקרים ממשיכים וטוענים כי הגילוי שלהם עשוי לשנות את התפיסה לגבי מה באמת התרחש בעת "ההכחדה הגדולה" לפני כ-252 מיליון שנה ועד כמה הרס סביבת החיים היבשתית היה מקיף כפי שסבורים מרבית החוקרים כיום.

• היכונו לשידור החוזר של ההכחדה ההמונית הנוראה של חיים בכדור הארץ
• מחקר: יתושים וקרציות העבירו את מחלת המלריה כבר בתקופת הדינוזאורים
• גוף של קרנף ומקור של צב: נמצא קרוב משפחה של היונקים מתקופת הדינוזאורים

פענוח האבולוציה של צמחים מאתגרת יותר מאבולוציה של בעלי חיים, בשל הקושי למצוא מאובני צמחים שמשמרים את הפרטים האנטומיים העדינים החיוניים לזיהוי מדויק של הצמח, כמו אברי הרבייה שלו ומאפיינים של האפידרמיס. אולם, פטריק בלומנקמפר מאוניברסיטת מונסטר בגרמניה ועמיתיו הצליחו לאתר מאובני צמחים משומרים באיכות יוצאת דופן בגדה המזרחית של ים המלח, שאיפשרו לחוקרים לזהות את הפרט הקדום ביותר שנמצא עד כה של צמח ממחלקת המחטניים של היום. המאובנים כוללים גם זרע קדום של הצמח Dicroidium, שההיסטוריה האבולוציונית שלו נתונה במחלוקת מדעית.

הצמח הקדום, שמאובנים שלו התגלו לראשונה בטסמניה ב-1845, נחשב במשך שנים לצמח שהתפתח אחרי ההכחדה הגדולה. אולם ב-2006 מצאו חוקרים מאובנים של Dicroidium שקדמו לאירוע ההרסני. הגילוי נחשב שנוי במחלוקת כי לפי חוקרים אחרים, המאובנים חסרו את אברי הרבייה של הצמח - שחיוניים לזיהויו הוודאי. הממצאים החדשים כוללים מבנים בצמח שאחראים לנשיאת הזרעים והאבקנים, ומאשרים את התגלית מהעשור הקודם, המצביעה על המוצא הקדום של הצמח.

החוקרת סידני לואי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שלא היתה מעורבת במחקר, אמרה לאתר החדשות של כתב העת Nature שהגילוי החדש יאפשר לחוקרים לכוונן מחדש את המודלים הקיימים של אבולוציית הצמחים. חשיבות נוספת של הממצאים היא שהם יאפשרו לחוקרים להבין טוב יותר כיצד צמחים מסוימים מצליחים לשרוד אירועי הכחדה בעוד שאחרים לא. במאמר עצמו מסבירים החוקרים כי ממצאיהם המפתיעים "יזיזו אחורה את הערכות הזמן להתפתחות שושלות מרכזיות" של מיני צמחים.

החוקרים כותבים עוד כי המחקר "מוסיף עוד שלוש קבוצות לפחות לרשימה המתארכת של שושלות צמחים מרכזיות שלא נעלמו בתום הפלאוזואיקון ומאשר כי צמחי היבשה - ואולי גם הביומה היבשתית כולה - הושפעו פחות ממשברים גלובליים מכפי שסברו בעבר. במקום אירוע הכחדה פתאומי וקטסטרופי שאחריו מתרחשת התאוששות של המערכות האקולוגיות בעזרת קבוצות חדשות לגמרי (של יצורים חיים - א"ר), שינויי הצמחייה של הגבול בין תור הפרם לטריאס (שני התורים ביניהם התרחשה "ההכחדה הגדולה" - א"ר) נראים יותר כמשקפים דעיכה הדרגתית של קבוצות מסוימות והשתלטות על המשאבים הפנויים בידי קבוצות אחרות, שהיו קיימות זמן רב קודם לכן, אבל בתנאים שלא התאימו להפיכתם למאובנים".