משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות - סביבה ובעלי חיים - הארץ

משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות

חום שיא באוקיינוס הארקטי, שריפות וגל סופות - ההתחממות הגלובלית כבר כאן. שורת תחזיות ונתונים ממחישים מדוע רוב מוחץ של מדענים קושרים בין פעילות האדם למשבר האקלים. ברחבי העולם כבר הפכה הסוגיה לנושא הפוליטי החם ביותר, בישראל היא עדיין לא חלק מסדר היום

המסת קרחונים באנטרקטיקה
קרחונים באנטרקטיקהצילום: Steve Morgan, Greenpeace

חודש אחד בלבד הפריד בין אידאי לקנת, שתי סופות שהכו בחוזקה במוזמביק שבמזרח אפריקה, שכתוצאה מהן מאות נהרגו ומאות אלפים איבדו את בתיהם. היתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה המתועדת של המדינה ששתי סופות בעוצמה כזו מכות באותה עונה. שבועות ספורים חלפו מאז ובמהלכם נרשמו ברחבי העולם עוד מספר רב של אירועי אקלים חריגים: באוקיינוס הארקטי, בצפון־מערב רוסיה, נמדדו 29 מעלות - 17 מעל לממוצע בקיץ הארקטי; בדרום הודו הכתה סופת ציקלון; בבריטניה פרצו שריפות יער, אף כי הקיץ שם טרם החל; בעיר האמריקאית יוסטון היו הצפות ענק, שגרמו לעשרות אלפי הפסקות חשמל וגם לבריחתו של תנין גדול, שתמונותיו כיכבו בדיווחי החדשות. וזה לא הסוף. רק בשבוע שעבר נרשמו ביפן ובדרום מזרח ארה"ב גלי חום שוברי שיאים לחודש מאי, בו בזמן שבצפון־מרכז ארה"ב הכו שוב ושוב סופות טורנדו; גם באוסטרליה נרשמו סופות חריגות לעונה; וגם בצד הכי מוכר של הכדור, בישראל, נרשמו בשבוע שעבר שיאי חום חריגים לחודש מאי. בשילוב עם היובש ול"ג בעומר נוצרו תנאים אידיאליים להתפשטות שריפות שכילו עשרות בתים במבוא מודיעים ובהראל.

הדמיה של שינויי הטמפרטורות בעולם ביחס לטמפרטורה הממוצעת

הקונצנזוס המדעי קובע כי אירועי אקלים קיצוניים מעין אלו ימשיכו ויחריפו בשנים ובעשורים הבאים, ומגוון הדרכים שבהן אלה יבואו לידי ביטוי, רחב. למשל עליית פני הים. לפני כשבועיים התפרסם בבריטניה דו"ח המזהיר מפני הצורך לפנות עיירות שלמות בשל כך. ולפי דו"ח אחר, שפורסם בקליפורניה, עליית מי הים בשילוב עם התגברות הסופות ימיטו אסון על המדינה שבחוף המערבי של ארה"ב, שיהיה חמור יותר מרעידת אדמה קשה. זאת ועוד, מחקר עדכני שנערך בארה"ב ופורסם בשבוע שעבר העריך כי עד סוף המאה עשוי מפלס פני הים לעלות בעוד כשני מטרים. המשמעות: כ-187 מיליוני בני אדם יאלצו לעקור מבתיהם.

העלייה במפלס מי הים
צילום: none

גם הרחק מהחוף לא חסרות צרות. דו"ח מקיף של האו"ם קבע כי מיליון מינים של בעלי חיים עומדים בפני סכנת הכחדה, בשל ניצול משאבי כדור הארץ. בנוסף, מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת אוקספורד מחזק את הקשר בין שינויי טמפרטורה עולמיים וגורמים כמו פעילות האדם והתפרצויות של הרי געש. "אין גורמים נסתרים המשפיעים על שינויי הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ", אמר ד"ר פרדריק אוטו, אחד השותפים במחקר. "השינויים שבהם אנו מבחינים הם בגלל הגורמים שאנחנו מכירים. זה נשמע משעמם, אבל לפעמים תוצאות ממש משעממות הן באמת חשובות".

מה חושבים המדענים
צילום: none

כאילו כדי לאושש את המגמות האלו, לפני שבועיים גם נמדדה הרמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה האנושית של ריכוז הפחמן הדו־חמצני (CO2), גז החממה העיקרי באטמוספרה: 415 חלקים למיליון. המדענים מעריכים כי רמה שכזו לא נמדדה באטמוספרה של כדור הארץ לפחות במשך 800 אלף השנים האחרונות.

CO2 וטמפרטורות
צילום: none

השורה התחתונה היא שאין באמת ויכוח; הקונצנזוס המדעי על תופעת שינויי האקלים והקשר שלה לפעילות האנושית הוא כמעט מוחלט. בכל שנה נאספים מיליוני נתוני אקלים: טמפרטורות, משקעים, אירועי מזג אוויר חריגים, שינויים בהרכב הכימי של האוקיינוסים, היעלמות קרחונים ועוד. זה כמה עשורים שהמגמה ברורה: האקלים בכדור הארץ משתנה במהירות שלא היתה כמוה מאז שחר האנושות. הטמפרטורה הממוצעת עולה, הקרחונים מתכווצים, מספר אירועי האקלים החריגים ועוצמתם גדלים, האוקיינוסים הופכים חומציים יותר, פני הים עולים וכן הלאה. הנתונים גם מראים על התגברות של כל התופעות הללו בשנים האחרונות.

גם הצד השני של המשוואה כבר אינו שנוי במחלוקת. רוב מוחץ (97% על פי הערכה שמרנית) מקרב מדעני האקלים בעולם סבורים שיש קשר בין הפעילות האנושית לבין שינויי האקלים. תמצית הבעיה היא שהאנושות פיתחה ב-200 השנים האחרונות תלות באנרגיה שמקורה בדלקי מאובנים - נפט, פחם וגז. שריפת הדלקים האלו בתחנות כוח ובמנועי בעירה פנימית של כלי רכב משחררת לאטמוספרה גזים שיוצרים את אפקט החממה. אלה נפלטים גם מתעשיית הבשר ומהתפרקות אשפה, ומשנים לאט אבל בהתמדה את האטמוספרה של כדור הארץ ואת האקלים שבו. תוצאות הניסוי העצום הזה בלתי ניתנות לשיעור.

מסת הקרח באנטרקטיקה
צילום: none
המסת קרח חדשה בגרינלנד, יוני 2014 לעומת יוני 2016
המסת קרח חדשה בגרינלנד, יוני 2014 לעומת יוני 2016

הראשונות לזהות

ואולם, למרות ההסכמה המדעית הנרחבת, ישנם מי שמכחישים את שינוי האקלים או את הקשר בין השינויים לפעילות האנושית. מחנה המכחישים מורכב ממיעוט זניח של מדענים, וכן מתאגידים ויחידים שיש להם מה להפסיד מהרפורמות הדרושות לעצירת שינויי האקלים. ביניהם חברות נפט וגז, יצרני רכב ויצרני אנרגיה; פוליטיקאים ועיתונאים פופוליסטיים מהימין; בעלי תיאוריות קונספירציה, בורים והמוני בני אדם שמדחיקים את המציאות או מסרבים להתמודד איתה.

המסת האוקיינוס הארקטי, 1984-2012
ע

על רקע זה יש להבין את הדיון בשינויי אקלים כפוליטי וכלכלי, ולא רק מדעי. כל אותם גורמים שיש להם עניין להנציח את המערכת הכלכלית־חברתית הקיימת, ובראשם יצרני הנפט, ימשיכו בניסיונותיהם לערער על קביעות המדענים והערכותיהם בכל הנוגע לעצם קיומם של שינויי אקלים, מידת חומרתם והדרכים למניעתם.

ההכרה המדעית בקשר הסיבתי בין ההתחממות העולמית ופעולות אנושיות - כמו שריפת דלקים, יצירת פסולת וגידול חיות משק - התפתחה בהדרגתיות. אין זה מפתיע שעם הראשונים שהיו מודעים לקשר זה נמנו דווקא יצרניות הנפט, שיש להן גם מידע וגם את האמצעים הדרושים לקידום מחקרים בנושא. חלקן זיהו את הקשר הזה והסתירו אותו, בדומה למה שניסו לעשות יצרניות החומרים שגרמו לדילול שכבת האוזון.

העלייה בטמפרטורות
צילום: none

מאז הלך והעמיק המחקר, ותועדו תופעות הקשורות באופן מובהק בפליטת גזי חממה. ואולם, לצד עדויות מצטברות על התהליך ומשמעותו, התגלתה גם מורכבותו - המקשה לעתים להעביר את המסרים הנכונים לציבור הרחב, ומקילה על מי שמבקש לעורר ספקות בציבור בקשר שבין הכלכלה לשינויי האקלים.

כך למשל, ההשלכות של שינויי אקלים אינן אחידות ומשתנות בין אזורים שונים. בחלקם יהיה תהליך של התמעטות משקעים והתייבשות, ולעומתם יהיו אזורים שכמות המשקעים בהם תגדל בעקבות עלייה בעוצמת אירועי גשם. בחלק מאזורי העולם המערכת האקולוגית תהיה עמידה יותר, ותוכל לקלוט מינים שיימלטו משטחים בעייתיים יותר. באזורים אחרים יהיו מינים רבים שלא יוכלו להתקיים עוד.

מדף הקרח ברנט באנטרקטיקה, ינואר 1986 לעומת ינואר 2019

מה שמסבך את התמונה עוד יותר הוא מנגנונים מורכבים של היזון חוזר (פידבק), הקיימים במערכת האקלים ומושפעים מהפעילות האנושית. למשל, זיהום אוויר יוצר כיסוי של חלקיקים באוויר, אלו מפחיתים את עוצמת קרינת השמש המגיעה לפני כדור הארץ - ובכך יוצרים אפקט של קירור.

גם המדענים לא תמיד עוזרים בהעברת מסרים. אצל חלקם קיימת נטייה לייחס את השפעת שינויי האקלים למגוון רחב של תופעות סביבתיות, שיכולות להיות להן הסברים נוספים. כמו כן, יש לזכור כי בכל מה שקשור להשפעה העתידית של שינויי אקלים, ההערכה המדעית עדיין מתבססת במידה רבה על מודלים שרמת הדיוק שלהם טעונה הוכחה.

יש מי שמנצל את המורכבות המדעית הזו כדי ללעוג למדענים ולטעת ספקות בציבור. בראשם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שבגל הקור האחרון (והחריג מאוד) כתב: "מה לעזאזל קורה עם ההתחממות הגלובלית? אנא חזרי, אנחנו צריכים אותך".

השינוי במספר אירועי האקלים החריגים
צילום: none

יש מה לעשות

המתנגדים לשינויי מדיניות ואורחות חיים כאמצעי להתמודדות עם שינויי אקלים טוענים כי המחיר הכלכלי שלהם גבוה מדי. טענה זו כבר הופרכה על ידי כלכלנים רבים, שהראו כי ניתן לבצע שינויים כאלה תוך כדי פגיעה מזערית. כלכלנים ומומחי סביבה אחרים מסכימים שאמנם יש צורך בשינויים כלכליים מרחיקי לכת, אבל מציינים שהתוצאה תהיה עולם חסין בפני האסון האקלימי, וצודק יותר בחלוקה ובניצול של משאבי הסביבה. כלומר, שווה לשלם את המחיר.

טענה נוספת של מתנגדי השינויים היא שפתרונות טכנולוגיים עתידיים יאפשרו להתמודד עם שינויי האקלים, ולכן אין צורך לזעזע את הכלכלה העולמית כעת. הבעיה בטיעון הזה היא שהאופטימיות הטכנולוגית היא שהובילה את המין האנושי למצב שבו הוא נמצא כיום. הטכנולוגיה היא כמובן תנאי הכרחי להתמודדות עתידית עם שינויי האקלים, אבל היא אינה תנאי מספיק, וממילא איש אינו מבטיח שהטכנולוגיה הנכונה תימצא ברגע הנכון בשביל להציל את המצב. איש גם אינו יודע לחזות מה יהיו ההשלכות של שימוש באותה טכנולוגיה עתידית.

בד בבד עם הצטברות אירועי האקלים הקיצוניים והראיות המדאיגות החלה לצמוח תנועה פוליטית וציבורית גלובלית שקוראת להתעוררות הממשלות. ביום שישי האחרון הפגינה התנועה הזו את כוחה כאשר מאות אלפים בכ–1,800 ערים ב-110 מדינות מסביב לעולם יצאו למחות בדרישה לפעול באופן נמרץ יותר נגד שינויי האקלים.

הנערה השוודית, גרטה תונברג, היא הפנים של המחאה הזו. "העתיד שלנו נמכר כדי שקומץ אנשים יוכלו להרוויח הון לא יתואר", היא נזפה לפני כחודש בחברי הפרלמנט הבריטי. "הוא נגנב מאיתנו בכל פעם שאמרתם לנו שהשמיים הם הגבול ושחיים רק פעם אחת". בעקבות הנאום שלה והפגנות ענק בלונדון של תנועת "מרד ההכחדה" (Extinction Rebellion), קיבל הפרלמנט הבריטי החלטה תקדימית להכריז על "מצב חירום אקלימי". לאחר מכן אומצה החלטה דומה גם בפרלמנט האירי, ובארה"ב נהפך ה"גרין ניו דיל" - תוכנית כלכלית של השמאל לצמצום פליטות והיערכות לשינויי האקלים - למונח הפוליטי החשוב של התקופה.

המסת קרחון מויר באלסקה, אוגוסט 1941 לעומת אוגוסט 2014
המסת קרחון מויר באלסקה, אוגוסט 1941 לעומת אוגוסט 2014

שוליה של המחאה הזו הגיעו גם לישראל, ביום שלישי שעבר הפגינו כמה מאות בני נוער מול הכנסת בדרישה לאמץ מדיניות אקלים אחראית גם כאן. אבל מלבד אותם בני נוער נראה שהנושא כלל אינו נמצא על סדר היום בארץ. מערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה לא עסקה בנושאים סביבתיים גלובליים ובנושאי סביבה בכלל. החורף האחרון בישראל, שהיה גשום וקר מהרגיל, עורר גם כאן מכחישים למיניהם. אולי סדרת הגרפים והנתונים המוצגים כאן - שהם רק חלק קטן מאוד מהנתונים שמעידים על הדרמה המתרחשת בכל פינה בכדור הארץ - תגרום להם לחשוב שוב, ואולי גם לתהות מה עליהם לעשות כדי להבטיח שילדיהם לא יחיו בתוך אסון אקלימי מתגלגל.

מפת הדרכים לשינוי

בשעה שהדו"חות והמחקרים הולכים ונערמים, רבים באקדמיה ובתקשורת העולמית עוסקים בשאלה מדוע הבשורות הרעות על משבר האקלים מתקבלות בציבור באדישות, לפחות יחסית. וזאת, אף על פי שאין כמעט ספק שחייו של כמעט כל ילד שחי היום יושפעו, קרוב לוודאי לרעה, משינויי האקלים. ייתכן, שהאדישות הזו נובעת מתחושת חוסר אונים אל מול התהליכים העצומים שמשנים את הפלנטה.

ואולם, כל דו"חות הפאנל הבין־ממשלתי של האו"ם (IPCC), המאגד מדענים מכל העולם, קובעים כי עדיין אפשר לבלום את האסון, או לפחות את החלקים הקשים ביותר שלו. על פי הדו"ח האחרון, האנושות צריכה לעשות כל מאמץ לבלום את ההתחממות לפני שתגיע לעלייה של שתי מעלות בטמפרטורה הממוצעת ביחס לתקופה הטרום־תעשייתית (עד היום עלתה הטמפרטורה הממוצעת במעלה אחת), ורצוי לפעול - כבר בשנים הקרובות - להשגת יעד נמוך יותר, של 1.5 מעלות.

התסריט האופטימי והתסריט הפסימי
צילום: none

מפת הדרכים לשינוי כבר שורטטה, ויש בידי האנושות את הטכנולוגיות והמשאבים הדרושים לשם הקטנה מהירה ודרסטית בשחרור גזי החממה ואף לכידה של חלק מהם בחזרה כדי להפוך את המגמה: כבר היום מתחרה האנרגיה הסולרית בהצלחה באנרגיית המאובנים; מדינות כמו הודו וסין מפנות משאבי ענק לאנרגיה מתחדשת; באירופה מצליחים לייצר עשרות אחוזים מתצרוכת החשמל ממקורות מתחדשים כמו תחנות סולאריות, הידרו־אלקטריות ורוח; וקוסטה ריקה שבמרכז אמריקה מייצרת כבר עתה כמעט את כל תצרוכת החשמל שלה ממקורות מתחדשים.

גם בתחום התחבורה כבר ניתן לראות את השינוי: כלי הרכב החשמליים מהווים תחרות של ממש לכלי הרכב בעלי מנוע הבערה הפנימי הבזבזני בשריפת דלקים. בעיה ללא פתרון נראה לעין כיום הן הפליטות כתוצאה מטיסות.

גם בתחום צריכת הבשר, אחת התעשיות המזהמות ביותר, הפתרון עדיין רחוק. למרות גל הטבעונות, ברמה העולמית לא ניכרת הפחתה בצריכת בשר. אבל באופק אולי תהיה בשורה בדמות בשר מעבדה, שיביא להפחתה חדה בפליטת גזי החממה בתעשייה זו. במקביל יהיה צורך לשמר ולעודד אזורי יערות שילכדו פחמן ואף להשתמש בטכנולוגיות הנדסת אקלים לתפיסת גזי חממה מהאטמוספרה או אפילו לחסימת קרינת השמש באמצעות עננות מלאכותית או אמצעים אחרים. טכנולוגיות אלו, יש לציין, עדיין שנויות במחלוקת מאחר שעשויות להיות להן גם השלכות סביבתיות שליליות.

ערים ומדינות בעולם כבר פונות לכיוון הזה ורבות מהן מתכננות הפחתה דרמטית בפליטת גזי החממה עד 2030 ואיפוס הפליטות ב-2050. מדיניות כזו דורשת מהפכות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת ונתקלות בהתנגדות מצד פוליטיקאים שמרנים. למרות זאת, נראה שהמהפכה הכלכלית והאקולוגית הזו תתרחש בסופו של דבר, השאלה היא אם תספיק למנוע את האסון.

תגובות