אחרי ארבע שנים, הצלחה חלקית לתוכנית לטיפול בפסולת ביישובים ערביים
"ניו יורק טיימס" פירסם באחרונה כתבה על לבנון הטובעת בהררי פסולת שמושלכת בשטחים הפתוחים ולחופי הים. קורא ישראלי היה עלול להתבלבל מהתיאורים ולחשוב שמדובר בגליל, במערב הנגב או במקומות אחרים בישראל, שגם הם מוצפים בערימות פסולת.
הטיפול באשפה בעייתי במיוחד ביישובים ערביים, דרוזיים ובדואיים, הסובלים לא פעם ממחסור בתשתיות איסוף ומכשלי ניהול של רשויות מקומיות. התוצאה היא זיהום נרחב בתוך היישובים ומחוץ להם. כדי לשנות מציאות עגומה זו יזם המשרד להגנת הסביבה תוכנית ושמה "סביבה שווה", שנועדה לסייע בתכנון הטיפול בפסולת, הקמת התשתיות הנדרשות, אכיפה ופיקוח. התוכנית הופעלה לראשונה ב–2014 למשך שנתיים, ואז הוארכה בשנתיים נוספות. בתקופה הזאת הוצאו מהקרן לניקיון שבניהול המשרד להגנת הסביבה התחייבויות לטובת הרשויות בסך 241 מיליון שקל. במקביל גובשה תוכנית סיוע ייעודית ליישובים הבדואיים בנגב.
באחרונה פירסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת דו"ח על התקדמות "סביבה שווה". הנתונים מאכזבים; לא נרשם שיפור של ממש במצב של היישובים שצורפו לתוכנית. על פי הדו"ח, עד אוגוסט האחרון נוצלו רק 41% מכספי ההתחייבויות. בכמה יישובים נפרסו כלי איסוף ונוצרו התקשרויות עם קבלני פינוי, אולם מנתוני המשרד להגנת הסביבה אי אפשר לקבוע כיצד השפיעו צעדים אלה על היקף הפינוי לאתרי הטמנה מסודרים.
אחד מיעדי "סביבה שווה" היה שיקום מאות מפגעי פסולת שנוצרו במשך השנים. מדובר בדרך כלל בערימות ענק שזיהמו שטחים נרחבים. לפי המשרד להגנת הסביבה, במסגרת התוכנית טופלו מאות מפגעים, ובכמה רשויות הוקמו פארקים או טיילות כדי למנוע השלכה חוזרת לאתר. אולם גורמים בשלטון המקומי מסרו למרכז המידע והמחקר, שבמקומות רבים ששוקמו השלכת הפסולת נמשכה, והמצב חזר לקדמותו.
ביישובים הבדואיים בדרום נוצלו עד עכשיו רק 32% מכספי הסיוע. ביישובים אלו חסמים רבים להצלחת התוכנית. הואיל ואין בהם תשתיות מתאימות, מערכת דרכים ואמצעים לאיסוף, קשה להגיע לחתימה על הסכמי עבודה עם קבלני פינוי. הקבלנים דורשים מהרשויות המקומיות הבדואיות בנגב את התשלום הגבוה ביותר בארץ לפינוי של טונה פסולת, ולפעמים מסרבים לעבוד אִתן. כתוצאה אין פריסה מלאה של פחים או מתקני מיחזור ולא ניתנים שירותים מלאים וסדירים של פינוי.
- יהודים וערבים מסרבים לנשום אוויר מזוהם
- כמו בנחל מיסקע, פרויקטים לשיקום נחלים יכולים לקרב ערבים ויהודים
המשרד להגנת הסביבה ציין בתגובה, שדו"ח מרכז המידע מקובל עליו באופן כללי: "המשרד ישמח להתגייסות של כלל גורמי הממשלה, כפי שמצוין אף בדו"ח, כדי להמשיך לקדם את תוכנית 'סביבה שווה' בכל רחבי הארץ", נאמר. "אחת המטרות של התוכנית היא העצמת הרשויות המקומיות באמצעות ידע וכלים יישומיים לביצוע שינוי באיכות השירות בתחום הפסולת. התוכנית יצרה שינוי בשטח ובהתנהלות של חלק גדול מהרשויות".
בכל הנוגע לעבודה שנעשתה במועצות האזוריות הבדואיות בנגב המשרד סבור, שמדובר במהפך של ממש: "זהו מהלך נרחב, הדורש תיאום עם מערכות רבות נוספות כמו פריסת תשתיות תחבורתיות וכדומה. העבודה ברשויות אלה בוצעה למרות כל הקשיים האובייקטיביים, אך עדיין נחוץ זמן עבודה נוסף. לכן הדו"ח משקף פוטנציאל אדיר וסיכוי לא מבוטל ליצירת שינוי".
ממועד הגשת הדו"ח לכנסת ועד פרסומו הועברו עוד דרישות תשלום מהרשויות, כך שאחוזי הביצוע גבוהים יותר כיום. עד עתה הונפקו 54% מההתחייבויות (לעומת 51% בדו"ח), וברשויות הבדואיות השיעור עלה לכ–45% (לעומת 42% בדו"ח). עם זאת, ביישובים רבים האשפה מזהמת עדיין את הרחובות והשדות מסביב.
"כישלון התוכנית היה צפוי מראש", אומרת עו"ד ג'מילה הרדל־חכים, המנהלת את עמותת "אזרחים למען הסביבה". "המציאות של הניהול הסביבתי ברשויות הערביות היא הרבה יותר גרועה ממה שמתואר בדו"ח הזה או בדו"חות קודמים. למעשה ניהול כזה כמעט שלא קיים בחלק גדול מהרשויות. במקרה הטוב, הרשות מצליחה לאסוף באופן סדיר פסולת ביתית, ואולי גם גרוטאות וגזם, ובמקרה הרע, היישוב מלא במפגעי פסולת ושריפות פיראטיות. הפתרון של המדינה מגיע בצורה של תוכניות נקודתיות, חד־פעמיות, שלא מותאמות לבעיה.
"פתרון נוסף שמקדמת המדינה הוא ההתאגדות האזורית, באמצעות איגודים ויחידות אזוריות, ולאחרונה על ידי אשכולות של יישובים. התאגדות אזורית היא צעד מבורך ונדרש, אבל היא נעשית באופן וולונטרי, ללא חלוקת אחריות ברורה ושקופה ובלי לחזק את הרמה המקומית, שתוכל לפעול במקצועיות ויעילות עם האשכולות. כל הפתרונות והתוכניות האלה חייבים להיות משולבים בשינוי יסודי פנימי בתוך הרשויות, ובמלחמה אפקטיבית בגורמים העברייניים שהשתלטו על שוק הפסולת".