מה נשתנה? הבנו שאין תחליף לבית הספר

ראשית שנת הקורונה הביאה עמה בשורה: הוראה מרחוק, נוצצת וקורצת. בדיעבד התברר שילדים זקוקים למורים וחברים כדי ללמוד. השנה הזו גם הדגימה היטב את הפערים בין מערכות החינוך השונות בישראל מי בראש הסולם, ומי מגרד את תחתיתו ■ מה נשתנה, פרויקט מיוחד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור לקשתי
צילום: אהרון ארליך
אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי

באמצע חודש מארס אשתקד נסגרה בפעם הראשונה מערכת החינוך. כעבור שבועיים יצאו התלמידים היהודים לחופש פסח (ושבוע אחר כך הצטרפו אליהם עמיתיהם הערבים, לחופשת האביב). שברי המציאות החינוכית שהתבררו מאז, דוקרים את התלמידים והולמים בהוריהם. ואולם, לא מדובר בקריסה מפתיעה, שנחתה מהשמיים ללא שום התראה מוקדמת, אלא במסקנה מתבקשת מהעניין הממשלתי הנמוך בחינוך: חינוך לכשעצמו, לא כזה המאפשר להורים לעבוד או מכשיר את דור החיילים הבא. ההפתעה אם כך היא לכל היותר סימן נוסף ליכולת ההדחקה הישראלית, המוכרת מתחומי חיים אחרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ