בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סערת המחזור-העצמי

כרוניקה של יומיים איומים בחייו של כתב המדע ג'ונה לרר

זה התחיל כשהבלוגר ג'ים רומנסקו הבחין שג'ונה לרר, כתב המדע החדש של הניו יורקר, חוזר על הכתבות שלו בדיוק באותן מלים. לא ברור איפה זה ייגמר

48תגובות

מי הוא ג'ונה לרר? ג'ונה לרר הוא עיתונאי מדעים וילד פלא, כותב בז'אנר "רעיונות גדולים" בתחום המוח והמחשבה והופעתם ביומיום של האדם המודרני: בקבלת החלטות, בעבודה, ביצירה. "הידע שלו במדע מאפיל על הידע של הרבה מדענים, והידע שלו בכתיבה מאפיל על הידע של הרבה מאוד כותבים", החמיא לו עיתונאי המדע מלקולם גלדוול. הוא מפרסם את מאמריו בכלי תקשורת מכובדים כמו ויירד, ניו יורק מגזין, הארץ, וול סטריט ג'ורנל והניו יורקר – שם התמנה בתחילת יוני 2012 לכותב מן המניין.

בגיל 31, יש מאחוריו שלושה ספרי מדע פופולארי מצליחים. "אימג'ן: איך עובדת יצירתיות" הוא ספר על יצירתיות אישית וקולקטיבית והסביבות הפיזיות והרעיוניות שבהן היא משגשגת או נובלת; "איך אנחנו מחליטים" מספר על קבלת החלטות מזווית פעולתם של נוירונים במוח ו"פרוסט היה מדען מוח" הוא ספר על אמנים וסופרים שתיארו במדויק את דרכיה הנסתרות של המחשבה, כמו פרוסט ועוגיית המדלן שלו. לרר הוא בוגר אוניברסיטת קולומביה עם תואר במדעי המוח, ולמד פילוסופיה באוקספורד על מלגת רודס היוקרתית. הוא מרצה מבוקש ומאמריו מתפרסמים בעיתונות ברחבי העולם.

מה הוא עשה לא בסדר? ג'ונה לרר מיחזר את המאמרים שלו, ככל הנראה בשיטתיות.

איך זה התגלה? ביום שלישי השבוע הבלוגר ג'ים רומנסקו שם לב שכתבה שפרסם לרר באתר הניו יורקר ב-12 ביוני, "למה אנשים חכמים הם טיפשים", דומה להפליא לכתבה שכתב לרר עבור הוול סטריט ג'ורנל באוקטובר 2011, "מדע האי רציונאליות". רומנסקו הרים טלפון לעורך אתר הניו יורקר ניקולס תומפסון ושאל אותו אם ידוע שהמאמר שפרסם הכתב החדש שלו הוא מחזור של מאמר קודם. תומפסון לא ידע. "זו טעות. אנחנו לא מרוצים. זה לא יקרה שוב", אמר.

twitter.com

אלא שעיתונאים ובלוגרים רבי תושייה חקרו את העניין לעומק. ג'ו קוסקרלי מהניו יורק מגזין, אדוארד צ'מפיון וג'ייקוב סילברמן שסרק את מאמריו של לרר מהשנים האחרונות ומצאו עשרות דוגמאות שמצביעות על כך שלרר ממחזר את חומריו באופן שיטתי. גם בספריו.

מה קרה אחר כך? התעורר דיון עז-רגש, בעיקר בזירת העיתונות והבלוגים של ניו יורק, על אודות לרר והאתיקה של מעשיו. "לרר השיג את אחת המשרות הנחשקות בעיתונות כולה, וכבר הוא מפשל. לרר? אתה מפשל", כתב המילטון נולן ב"גוקר", וחזה שספורים ימיו באולימפוס העיתונאי. למחרת הוסיף שלרר פשוט לא יודע איך להיות עיתונאי. "אם להיות נדיב, ג'ונה לרר מחזיק מעצמו אדם חושב ולא עיתונאי, והוא מתרכז ברעיונות עד להדרת כללי עיתונות בסיסיים של גילוי נאות וציטוט מקור ומקוריות והרבה דברים חשובים כאלה. אוקיי. אז למה הוא עובד באחד העיתונים הכי מאושררים בכל אמריקה? תורידו אותו לדרג נמוך יותר. כמה שנים של שכתוב הודעות לעיתונות בתחום המדע בטח יעשו לו רק טוב. אם הניו יורקר ימשיך להעסיק את לרר, במצב הזה קשה שלא לגחך לרעיון שהעיתון לוקח את כללי העיתונות הבסיסיים ברצינות. על שיט כזה היית עף גם ממקומון".

ג'וש לוין כתב בסלייט: "ייתכן שעבור כותב שופע כמו לרר, שימוש חוזר באותן פסקאות פה ושם הוא בלתי נמנע. אבל למה שכותב מצליח כמו לרר יהפך למכור של קופי/פייסט? זה בגלל שהוא חדל מלהיות כותב. עם הצלחת ספריו האחרונים (...) לרר עבר לעסקי הרעיונות. זה העולם של סרטוני טד והרצאות בחברות מסחריות, מציאות שבה המחשבות שלך הן התוצרים שלך".

קלי מקברייד מ"פוינטר" כתבה: "כשאת ניגשת לכתבה של לרר, בין אם בניו יורק או בווירד או בוול סטריט ג'ורנל, את עושה זאת מתוך הסכם לא כתוב: את מקדישה מזמנך היקר, והוא ייקח אותך ועוד כמה אלפים לחלל אינטלקטואלי חדש. אלא שעכשיו מתברר שהחלל הזה לא חדש בכלל (...) אתם יכולים לומר, "אני בסדר עם זה, זו היתה חווייה טובה בשבילי". אבל אילו רק אמר לך בפנים, "הי, הלכתי לשם עם הקוראים ההם ועכשיו אני רוצה לקחת אותך לאותו טיול", זה יכול היה להיות בסדר. אבל הוא לא אמר את זה. לא לקוראיו ולא לבוסים שלו. תחת זאת הוא נתן לנו להאמין שזו טריטוריה חדשה, רעיון טרי. עכשיו, במקום שנרגיש חכמים יותר אנחנו מרגישים מרומים".

וסלמון פליקס, בלוגר ברויטרס, הסתכל על העניין מכיוון אחר. "לרר עשה טעות קטגורית. הוא ניסה להשתמש בבלוג רגיל ככלי לסוג הכתיבה שלא צריכה להיעשות בפורמט של בלוג. לרר לא צריך לסגור את הבלוג שלו, הוא פשוט צריך לעשות ממנו בלוג אמיתי. ואם יעשה כן, סביר שיגלה שבלוגים הם כלי נהדר ליצירת רעיונות, ולא מקום שבו מלאי הרעיונות היקר שלך מתבזבז בתוך שניות". פליקס מציע פוסטים קצרים, תיקיית רעיונות במקום הרצאה מלומדת ומגובשת, תוך התייחסות מתמדת לתגובות קוראים.

איך הגיב לרר? התנצל. לג'ניפר שוסלר מהניו יורק טיימס אמר, "זה היה דבר מטופש לעשות ועצלני להדהים".

איך הגיב הניו יורקר? הניו יורקר הצמיד אזהרה לכל אחד מחמשת המאמרים שלרר פרסם מאז כניסתו לתפקיד לפני כשבועיים: "אנו מתנצלים על כפילות החומרים". תומפסון אמר ביום רביעי לניו יורק טיימס שלרר לא יפוטר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו