בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמהות 2012

בכירה בממשל אובמה עזבה את הקריירה לטובת הילדים: נשים לא יכולות גם וגם

אן-מארי סלוטר עזבה עבודה חלומית בממשל האמריקאי והסבירה במאמר שפרסמה למה נשים לא יכולות לנהל קריירה ולהיות אמהות, ומה צריך להשתנות

30תגובות

אן-מארי סלוטר היא אשה מצליחה. בגיל 54, היא פרופסור לפוליטיקה ויחסים בין לאומיים באוניברסיטת פרינסטון, שמילאה תפקידים ניהוליים מכריעים באקדמיה ובפוליטיקה האמריקאית. היא החזיקה במשרות בכירות בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, עמדה בראש מרכז וודרו ווילסון ליחסים בינלאומיים בפרינסטון, וב-2009 היתה לאשה הראשונה שהתמנתה למנהלת תכנון מדיניות במשרד החוץ האמריקאי. היא זכתה בפרסים על עבודתה.

אן-מארי סלוטר היא גם אמא לשני בנים, נערים; ולפי הודאתה במאמרה שמתפרסם כעת בגיליון יולי-אוגוסט של המגזין "אטלנטיק", כשנה וחצי אחרי שהתמנתה ל"ג'וב החלומי" להגדרתה במשרד החוץ מצאה את עצמה בקבלת פנים נוצצת שאירחו בני הזוג אובמה במוזיאון האמריקאי לטבע, לוגמת שמפניה ועושה מינגלינג עם מנהיגי העולם כולו, אבל הראש שלה היה במקום אחר. "לא יכולתי להפסיק לחשוב על בני בן ה-14, שהתחיל את לימודיו בכתה ח' שלושה שבועות קודם לכן וכבר הספיק לחזור אל מה שהיה לתבנית אצלו: לא מכין שיעורי בית, מפריע בשיעורים, נכשל במתמטיקה ודוחה מעליו כל מבוגר שניסה להגיע אליו". בשנה וחצי שחלפו, היא בקושי ראתה את משפחתה, שנשארה בפרינסטון שבניו ג'רזי, מרחק כמה שעות נסיעה מוושינגטון. בן זוגה, פרופסור בפרינסטון, היה עם הילדים במהלך השבוע בזמן שהיא נשארה בבירה האמריקאית.

"למה נשים עדיין לא יכולות לזכות בכל", שכתבה סלוטר מצטרף לקורפוס של טקסטים, רובם בגוף ראשון, שנכתבו על ידי נשים שבוחנות את ניסיונן האישי והאינטימי כנגד סיסמאות המגדר של התקופה. אבל סלוטר אינה כרוב הנשים: שלא כמו ג'יימי גרומט שהופיעה על שער טיים מניקה את בנה, שלא כמו האמא הנמרה איימי צ'ואה, שלא כמו דארה-לין וייס שכתבה ב"ווג" על הדיאטה השנויה במחלוקת שהשיתה על בתה, סלוטר היא אשה שמילאה תפקיד פוליטי כל כך בכיר, שהיא כמעט על תקן גבר. גברים מילאו את התפקיד לפניה, ובתום שנתיים בשירות המדינה, כאשר סלוטר עזבה את עבודתה החלומית בוושינגטון וחזרה לחיי האקדמיה הגמישים בפרינסטון כדי להיות מעורבת יותר בחיי ילדיה – גבר נכנס לתפקיד במקומה.

אין בזה לומר שהיא עולה במשהו על נשים אחרות, אבל העמדה של אשה שעבדה תחת הילרי קלינטון נותנת תוקף מיוחד לטיעון העיקרי שלה: נשים כיום לא יכולות גם וגם. הן לא יכולות לגדל משפחה ולהחזיק בתפקידי מפתח בתחומים שבאופן מסורתי נשלטו בידי גברים. הן לא יכולות, ולא משום שהן שאפתניות פחות מגברים – אלא מפני שדרישותיהן מעצמן, גבוהות ככל שיהיו, נתקלות שוב ושוב במציאות של עולם עבודה שמקדש לילות במשרד ומקל ראש בערכי משפחה, ומדדי ההצלחה המקובלים בו מאלצים נשים לבחור. מה שמכונה "פער האמביציה" בין גברים ונשים אינו אלא התנפצות הסטנדרט הפמיניסטי על חופי המציאות, עם מושגיה הנוקשים על עבודה והצלחה שגם פמיניסטיות מטפחות:

"נשים מהדור שלי דבקו בקרדו הפמיניסטי שעליו גדלנו, אפילו כששורותינו הידלדלו והלכו בקביעות בשל מתחים בלתי ניתנים להתרה בין משפחה לקריירה, משום שהיינו נחושות לשאת את הדגל למען הדור הבא. אבל ברגע שכל כך הרבה מבנות הדור הצעיר הפסיקו לשמוע בקולנו באומרן שהקביעה 'את יכולה לעשות גם וגם' אינה אלא הסוואה של המציאות, הגיע הזמן לדבר". הגיע הזמן שנשים בתפקידי הנהגה יכירו בכך שלמרות שאנחנו חורכות את הקרקע ומנפצות תקרות זכוכיות, הרבה מאיתנו מזינות את התרמית שלפיה 'להיות מסוגלת לעשות הכול' זה יותר מכל עניין של החלטה אישית".

סלוטר מייחסת סיסמאות של העצמה והתעלמות עיקשת מתרבות עבודה בלתי אפשרית לנשים, למנכ"לית התפעול של פייסבוק שריל סנדברג בנאומה למחזור 2011 של בארנרד קולג' לנשים בניו יורק ובטד. לדבריה, סנדברג "ביכתה את מיעוט הנשים בצמרת וייעצה לנשים צעירות 'לא לפרוש לפני שפרשתן'. כשאשה מתחילה לחשוב על להיכנס להריון, אומרת סנדברג, 'היא מפסיקה להתבלט... היא מתחילה להישען לאחור'. על אף שהוא מנוסח כדברי עידוד, בדרבון של סנדברג יש יותר מקורטוב של גערה. אנחנו שטיפסנו לצמרת, או נאבקות להגיע לשם, אומרות לנשים מהדור הצעיר: 'מה לא בסדר איתכן?'"

הכול בסדר איתנו, למעט אמונה בעליונות הדיכוטומיה בין עבודה ומשפחה ובהנחה השקטה שהראשונה עולה בחשיבותו על השנייה, או שזה לפחות מה שהבוס מצפה מאיתנו לבטא. סלוטר מציעה תוכנית לשינוי שדורשת שינויים עמוקים במחשבה על משחק, פנאי, עבודה ומשפחה. אלה הצעות מעניינות, רובן אינן חדשות. אבל הן מגיעות הפעם מפיה של אשת קריירה ואמא שאי אפשר להאשים בהיעדר אמביציה.

 1. שעות עבודה גמישות, שימוש בטכנולוגיה כדי לאפשר לנשים לעבוד מהבית, ולהפריך את ההאדרה של שעות העבודה הארוכות, שנתפשות כיום כתנאי הכרחי להצלחה וסימן לרצינות.

2. להעריך מחדש את ערכי המשפחה: לשנות את התפישה הרווחת בקרב מעסיקים בעמדות כוח שהעבודה קודמת למשפחה – ולהעריך את המאמץ העז הכרוך בהתקדמות מקצועית תוך כדי גידול ילדים.

3. להגדיר מחדש את עקומת ההצלחה בקריירה: במקום קריירה שמגיעה לשיאה בגילאי 45-55, כפי שמקובל היה במחצית המאה ה-20 – תפיסה חדשה שתתאים לתוחלת החיים המתארכת ותאפשר לנשים ולגברים גמישות בעליות וירידות של מסלול הקריירה שלהם, כך שיותאמו עם חיי המשפחה.

4. לגלות מחדש את החיפוש אחר האושר: לפרק את המחיצה בין קריירה למשפחה, ולהודות בלי בושה בכך שהטיפול במשפחה והשהות עמה הוא חלק בלתי נפרד מהרצונות שלנו. לחיות את החיים לפי רצוננו, לא בהתאם לציפיות של אחרים.

5. להכיר, כמו "גוגל", בחשיבות העצומה שיש לפנאי ולמשחק (במקרה הזה, בחיק המשפחה) בעידוד יצירתיות ואפקטיביות במהלך העבודה.

6. לגייס גברים: לעודד את המגמה לאיזון בין משפחה לעבודה גם אצל גברים – כמו וויליאם לין, משנה לשר ההגנה, וג'יימס סטיינברג, משנה למזכיר המדינה, שפרשו אחרי שנתיים בממשל אובמה כדי לבלות יותר זמן עם משפחותיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו