מומי דהן
דילרית בקזינו
למצולמת אין קשר לנאמר בכתבהצילום: בלומברג
מומי דהן

ניתן ללמוד הרבה משמו של ארגון. בחירת שם לארגון אינה נעשית כלאחר יד, וכך היה גם במקרה של מפעל הפיס. מייסדיו בחרו בשם "מפעל הפיס" כדי להשיג אהדה ציבורית לפעילות בלתי־אהודה בעליל.

בשנות ה–50, וגם לאחר מכן, המלה "מפעל" היתה בעלת הילה מיוחדת השמורה לארגון יצרני. מיותר לציין שאין, ולא היה, שום דבר יצרני בין כותלי מפעל הפיס, אבל יש יצירתיות תעמולתית.

הבחירה במלה "פיס" מקוממת אף יותר. המשנה מספרת לנו כי "פיס" היתה הדרך שבה פתרו אבותינו את בעיית עודף הביקוש למצוות. היצע הכוהנים בבית המקדש היה גדול ממספר המצוות והיה צורך לגשר על הפער. תחילה ערכו תחרות ריצה למזבח, והכוהן שהגיע ראשון זכה במצווה. אבל התחרות העזה על המצוות הביאה כוהנים להשיג יתרון תחרותי באמצעות פגיעה בלתי־כשרה במתחרה.

כדי לפתור את הבעיה בדרך של שלום ופיוס בין הכוהנים הוחלט לערוך הגרלה — או "פיס" בלשון המשנה — כדי להכריע מיהו הכוהן שיזכה במצווה: "מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ, (וְנָפַל) וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִס" (מסכת יומא, ב', ב').

המדיטק בחולון
המדיטק בחולון. בנייתו מומנה בשיתף מפעל הפיסצילום: אסף עברון

קדושה ותחרות על מצוות אינן הביזנס של מפעל הפיס, אבל זה לא הפריע לאמץ את המלה "פיס".

מהמרים כפייתיים מזיקים לסביבתם

השימוש בתעמולה הוא אחד מעקרונות הפעולה של סוכני ההימורים החוקיים בישראל גם כיום. ללא הבנת תפקיד התעמולה, לא ניתן להבין כיצד מאפשר הציבור למפעל הפיס והטוטו להטיל מס בשיעור כבד על האוכלוסייה החלשה ולחולל הרס רב בקרב עשרות אלפי משפחות ישראליות עקב הימורים כפייתיים, תופעה הנפוצה יותר בשכונות מצוקה. בסקירה מקיפה שנעשתה עבור משרד הבריאות הקנדי, נמצא כי שכיחות תופעת המהמרים הפתולוגיים משתנה ממחקר למחקר וממקום למקום, ונעה בין 0.5% ל–7.6% מהאוכלוסייה הבוגרת. לפי סקירה זו, גם אם נאמץ אומדן נמוך במיוחד, שלפיו רק 1% מהאוכלוסייה הבוגרת הם מהמרים כפייתיים — נמצא כי עשרות אלפי ישראלים מכורים להימורים. אומדן זה שמרני, במיוחד בצל סקר שערכה ד"ר בל גבריאל־פריד מאוניברסיטת תל אביב, שמצא כי שיעור המהמרים הבעייתיים באוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל הוא 3.7%.

הניסיון בעולם מלמד כי המהמרים הכפייתיים גורמים לעצמם ולסביבתם נזקים מסוגים שונים, שהשכיח בהם הוא הידרדרות כלכלית — המסתיימת לעתים בפשיטת רגל ולעתים בפשיעה כלכלית שנועדה לממן את המשך ההימורים. הבריאות הנפשית והפיזית של המהמרים ניזוקה, משפחות מתפרקות, ובמקרים קיצוניים זה עלול גם להסתיים בהתאבדות. בלאס וגאס מתאבדים יותר אנשים (יחסית לאוכלוסייה) מאשר מכל מקום אחד בארה"ב, ומחקרים הראו שהתופעה קשורה לזמינות ההימורים.

התעמולה של מפעל הפיס והטוטו מורכבת משני ראשים. הראשון הוא שההימורים החוקיים הם תחליף להימורים בלתי־חוקיים, שידונו במאמר הבא בסדרה; השני הוא שהכסף אולי "מזוהם", כדבריו של שר האוצר, משה כחלון, אבל משמש למטרות נעלות.

דרך בלתי־יעילה לגביית מסים

מפעל הפיס והטוטו אכן מעבירים את רווחיהם לטובת הקמת מבני חינוך וספורט וליעדים חברתיים נוספים, אבל אין זה אומר בהכרח שההשקעה גדלה במלוא הסכום המועבר. מחקרים שנערכו בארה"ב הראו כי בעקבות העברת רווחי ההימורים למטרות חברתיות כמו חינוך, הממשלה מצמצמת את ההשקעה בחינוך שהיתה נעשית במסגרת התקציב הממשלתי. דו"ח חופש המידע של מפעל הפיס ל–2014 מראה בבירור מנגנון פעולה כזה גם בישראל. הנימוק שמציג מפעל הפיס להוספת שיפוץ מוסדות חינוך למגוון יעדי הסיוע, הוא הקיצוץ שנעשה בסעיף זה בתקציב המדינה. כך יוצא שרווחי ההימורים משמשים את הממשלה להפחית את מס ההכנסה ומסים אחרים שנדרשו לממן את ההשקעה בחינוך. במלים אחרות, רווחי ההימורים יוצרים שינוי בהרכב המס לטובת החזקים, שנדרשים לשלם פחות מסים רגילים, כמו מס הכנסה, כדי לממן את ההוצאה לבניית כיתות, ולרעתן של השכבות החלשות, שנושאות יותר בנטל דרך הפסדי ההימורים.

לא רק שרווחי ההימורים משנים את זהות הנושאים בנטל, אלא שזאת גם דרך בלתי־יעילה לממן הוצאה ציבורית. סימון רווחי ההימורים מראש ליעדים ספציפיים צפוי להביא לחוסר יעילות בהקצאת המשאבים הציבוריים. הזיקה בין ההשקעה בחינוך, בתרבות ובספורט לרווחי מפעל הפיס והטוטו גוררת בעקבותיה חוסר יעילות כלכלית מובנה, המתבטא בכך שההשקעה בחינוך, למשל, משתנה לפי גודל הפרס הגדול בטוטו או בלוטו — ולא בהתאם לצורכי החינוך. צורכי החינוך אינם גדלים עם עליית רווחי ההימורים, והם אינם פוחתים עם ירידתם. הזיקה בין ההשקעה בחינוך להפסדי המהמרים היא חסרת היגיון כלכלי, בדיוק כמו במקרה שהממשלה היתה קובעת שההשקעה בחינוך תגדל או תקטן בהתאם לכמות המשקעים בחורף.

שיעור המהמרים הפתולוגיים בארה"ב, לפי הרמה הכלכלית של השכונה

הימורים הם גם דרך בלתי־יעילה לגבות מסים מהציבור. רווחי ההימורים הם ההפרש בין הפסדי המהמרים, שאותם ניתן לראות כמס לכל דבר ועניין, לבין הוצאות התפעול של מפעל הפיס והטוטו, שאותן יש לראות כעלויות הגבייה של מס זה. ב–2015 הפסדי המהמרים הסתכמו בכ–2.9 מיליארד שקל, ואילו הוצאות התפעול של מפעל הפיס היו כ–1.7 מיליארד שקל. במלים אחרות, גבייה של 100 שקל עלתה למפעל הפיס 60 שקל. אלה עלויות גבייה יוצאות דופן. לשם השוואה, העלות הכרוכה בגביית 100 שקל במסים רגילים (שכרם של עובדי רשות המסים) היא פחות משקל אחד.

כסף מזוהם בחסות תעמולה

הכסף מרווחי ההימורים מזוהם בשברן של עשרות אלפי משפחות מפורקות, אינו תורם בהכרח להגדלת ההשקעה בחינוך, בתרבות ובספורט, וכדי לגבות אותו נדרשות עלויות גבייה חריגות. ואולם התעמולה גוברת על כל אלה.

אני מסתכן בהשערה שהזוכים המאושרים של פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס אינם מודעים לכאב שנגרם כדי לממן את כספי הפרס. מקור הפרס בילדים שנגרעו מהם הצרכים הבסיסים ביותר. הסטודנטים השמחים שמקבלים מלגות ממפעל הפיס אינם ערים ליגון של המשפחות שהתפרקו אחרי שאיבדו את כספן בהימורים. הם אינם רואים את ההרס, מפני שהוא מוסתר בערמומיות של פרסומת יקרה שמשדר מפעל הפיס ב"דקה ל–20:00", המאדירה את פועלו לטובת החברה בלי להזכיר את המקור של הכסף.

התעמולה נועדה ליצור תנאים נוחים לכך שמפעל הפיס והטוטו ימשיכו ללא הפרעה לשדל את אזרחי ישראל להמר באמצעות פרסום אגרסיבי במיוחד — במקום להסתפק בכך שיאפשרו את ההימורים. האירוניה היא שהפסדי המהמרים הם אלה שמממנים גם את הפרסומות — שמטרתן להגדיל את הכנסות מפעל הפיס והטוטו ולהרחיב את מעגל הניזוקים.

איני מציע לסגור את מפעל הפיס והטוטו, אבל שני ארגונים אלה חייבים לעבור שינוי תרבותי עמוק כדי שיחדלו משידול להימורים ויתמקדו באפשור ההימורים. יש להפסיק את התעמולה להאדרת מיזמי מפעל הפיס והטוטו ואת הפרסום המשדל להימורים. אפשר לשקול סדק צר למודעות פרסום, אבל רק לאחר שיקבלו את אישורו של הרגולטור, תוך הקפדה שאין בהן פנייה סמויה לשכבות החלשות. הן חלשות מכדי לספוג את הנזקים של הימורים. יש לסובב את ההגה בכיוון ההפוך ולהשתמש בשיעור מסוים מהפסדי ההימורים כדי לממן מסע הסברה קבוע שיציג את הסיכויים הקלושים לזכות בפרס, יפריך מיתוסים ויבליט את הסכנה של התמכרות להימורים ונזקיה.

פרופ' דהן הוא כלכלן ונמנה עם סגל בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ