בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2012

אביב הנשים

עוד לפני המחאה בהודו - הרפובליקאים למדו שנשים נוקמות בקלפי על פגיעה בזכויותיהן ובטליבאן למדו שגם יריות לא משתיקות ילדה שרוצה ללמוד

13תגובות

אחד האירועים הבולטים של סוף השנה הזאת בעולם הוא אירוע מזוויע שעם זאת גם גלומה בו תקווה. אלפים רבים של הודיות והודים יוצאים לרחובות בימים אלה, שוב ושוב, בהפגנות ותהלוכות מחאה. גם צווי משטרה האוסרים זאת אינם מרתיעים אותם. הסיבה היא לא מחיר הקוטג' וגם לא זה של הדאל. המפגינות והמפגינים מוחים על התעלמות השלטונות מהאלימות נגד נשים בהודו, שלפני כשבועיים רשמה שיא באונס קבוצתי של אשה בידי שישה גברים באוטובוס בניו דלהי.

האירוע הזה הוציא לאור את הזעם הגדול על חיים בחברה שבה נשים מוטרדות מינית ללא הרף ובאין מעצור, רבות מאוד נאנסות, גופן וחייהן הפקר. התפרצות הזעם הזאת מבורכת: ההודיות וההודים, כך נראה, אומרים לממשלתם: עד כאן. זו בעיה ענקית שמצריכה טיפול יסודי, רחב היקף ובעל תוצאות נראות לעין.

במדינות רבות נרמסות זכויותיהן של נשים בלי שהדבר מעורר תגובה ציבורית כזאת. לחלופין, הדיכוי בהן יעיל יותר. כך, ברוסיה נכלאו השנה שתיים מחברות "פוסי ריוט", קולקטיב המחאה הפאנקיסטי הפמיניסטי, שחברותיו מחו בהופעות רחוב נגד העריצות של משטר פוטין, ונגד אפליית נשים והומופוביה.

בראיון ל"הארץ" בחורף שעבר אמרה אחת מנשות הקבוצה, כי משפטן של חברותיה הוא משפט פוליטי. פוטין ספג ביקורת גם בארצו על העונש החמור לפעילות הפוליטיות, שנשלחו לשנתיים מאסר ומוחזקות בתנאי כליאה קשים ובקור עז. הפרשה הזאת הבהירה היטב עד כמה צר חופש הביטוי והמחאה ברוסיה.

פוטין אמנם מצליח לשמור על שלטונו, אבל בארצות הברית התברר בחודש שעבר כי הכרזת מלחמה על נשים וזכויותיהן אינה נושאת תועלת פוליטית. כך נוכחו הרפובליקאים, שמערכת הבחירות שלהם היתה רצופה בהתבטאויות נגד הזכות להפלה מלאכותית ועוד עמדות ריאקציוניות. מיט רומני אמנם ניסה לגייס לטובתו "תיקיות מלאות בנשים", כאמירתו המגוחכת בעימות עם ברק אובמה, אבל האמריקאיות לא השתכנעו: 55% מהן הצביעו לאובמה, לעומת 45% מהגברים.עוד לפני מערכת הבחירות ניטשו באמריקה במלוא עוזן מלחמות האמהות, ובתוכן קרבות הקריירה-משפחה והתנגשויות בזירת ההנקה.

את הלהבה הגדולה הראשונה הצית שער המגזין "טיים" בחודש מאי: ג'יימי לין גרומיט, אמריקאית בת 26, נראתה בו מניקה את בנה, ילד כבן שלוש שצולם בבגדים דמויי מדי צבא ונראה כאילו עוד רגע הוא מתגייס למארינס. הכתבה בתוך הגיליון עסקה בכלל בד"ר ביל סירס, שהגה שיטה בשם "הורות מקרבת" (אטצ'מנט פרנטינג), הדומה לעקרון הרצף; אבל את מלוא תשומת הלב משך השער, שספג ביקורת מכל הכיוונים וגם אינספור פארודיות ברשת. התמונה הזאת, הפרובוקטיבית בעליל, גילמה שתיים מהמגמות הבולטות של תגובת-הנגד לפמיניזם: מיתוס היופי וטרור ההנקה. כלומר, על פי הדגם של גרומיט, אשה אמורה להיות גם חטובה ומטופחת להפליא וגם להניק את הילד שלה עד דלא ידע.

אבל זו היתה רק ההתחלה. את הפצצה הבאה, מבחינת הציבור המבולבל, הטילה מריסה מאייר. מאייר, בת 37, מונתה ביולי למנכ"לית יאהו, בעודה בחודש השביעי להריונה. הסערה היתה גדולה, השטעטל האמריקאי היה כמרקחה, וגם החלטתה של מאייר, שילדה בן בספטמבר, לצאת לחופשת לידה קצרה של שבוע-שבועיים, עוררה ביקורת. בקיצור, כנהוג, לכל אחד ואחת היתה דעה על מה צריכה מאייר לעשות עם הילד שלה, הגוף שלה, הזמן שלה והחיים שלה באופן כללי.

רק שככה הסערה וכבר בא גל חדש: פרשת אן-מארי סלוטר. סלוטר, בת 54, כיהנה כמנהלת תכנון המדיניות במשרד החוץ האמריקאי ועזבה את המשרה הרמה, שאילצה אותה להתגורר בוושינגטון ולא בניו ג'רזי עם משפחתה, כדי להיות זמן רב יותר עם שני בניה המתבגרים. במאמר מכה הדים במגזין "אטלנטיק" היא הכריזה כי "נשים עדיין אינן יכולות שיהיה להן הכל". זה כמובן עורר ויכוח בשאלה הטעונה הזאת, שלעולם אינה נשאלת על גברים: די ברור שלהם יהיו גם קריירה וגם משפחה, לרוב בלי התנגשות מיוחדת.

כמה נשים שכן בחרו להתקדם בקריירה שלהן השנה הצליחו מעל ומעבר ונבחרו למנהיגות מדינותיהן: כך ג'ויס בנדה, נשיאת מאלאווי שבאפריקה; ראש ממשלת ג'מייקה, פורשיה סימפסון מילר; פארק גן-הייאה, שנבחרה עתה לנשיאת דרום-קוריאה ואוולין וידמר-שלמפף שכיהנה השנה כנשיאת שווייץ. בבורמה זכתה מנהיגת האופוזיציה אונג סאן סו צ'י, שהיתה שנים ארוכות במעצר, במקום בפרלמנט.

כל אלה נשים חשובות מאוד, אבל עוד יותר מהן מעוררת הערכה והתפעלות מלאלה יוספזאי מפקיסטאן. היא רק בת 14, ובמשך שלוש שנים נלחמה על זכותה ללמוד, בין השאר בבלוג שכתבה. באוקטובר היא שילמה על הרצון הזה מחיר גבוה: אנשי טליבאן ירו בה בשל המחאה שלה על המגבלות הרבות ששלטונם משית על נשים ונערות. הריסת בתי ספר לבנות היא רק דוגמה אחת מני רבות. גם הפשע הזה עורר מחאה גדולה, בארצה של הנערה ומחוצה לה.

יוספזאי, המחלימה כעת בבית חולים באנגליה, מעוררת אהדה עצומה ברחבי העולם ויש הקוראים להעניק לה פרס נובל לשלום בשנה הקרובה. למרות החשש לחייה, היא מצהירה כי בכוונתה לשוב לארצה ולשנות את מה שקורה בה. האומץ והנחישות של הנערה הזאת מעוררים השתאות גדולה וגם תקווה לשינוי בעבור נערות ונשים בכל רחבי העולם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו