בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השינוי מתחיל ונגמר בתוכי

הציבור המיואש מתוצאות המחאה הפסיק לדרוש עולם טוב יותר. קל יותר להתרכז בטבעונות או לשלב רגליים באוטובוס מאשר לחתור לשינוי המערכת

75תגובות

השנה נפתח בפייסבוק דף בשם "גברים באוטובוסים" שזכה ל–3500 חברים. הדף לא עסק במחפשי המקלט שהוכנסו בכוח לאוטובוסים לכלא סהרונים אף שלא עברו שום עבירה מלבד רצונם להיות חופשיים, אלא בגברים שמפשקים רגליים, לא עלינו, בתחבורה הציבורית. הצוררים צולמו בהיחבא וגונו בתוקף על ידי הגולשים. אף שכל העסק היה נראה מוגזם, הבנתי שזו בעיה שמפריעה לרבות, ומאז אני מקפיד לקפל היטב את רגליי באוטובוס.

זו אולי אנקדוטה, אבל היא מעידה על מהלך עקרוני שקורה פה. בקיץ 2011 השאיפה היתה לשנות את המערכת, לעשות שיפור דרסטי, אם לא מהפכה של ממש. היאוש מתוצאות המחאה והתסכול מהבחירות שבאו אחריה הובילו לכך שאנשים מחליטים - בנוסח שרי אריסון - ש"השינוי מתחיל בתוכנו". במקום לשנות את העולם, עדיף לשנות את עצמך ולהיות טוב יותר. וכך שטף את המדינה גל סוחף של שינוי עצמי. כמובן שיש קשר גם לכמות כמות הקואוצ'רים והפסיכולוגים למטר מרובע בישראל.

אפשר לראות בהקשר זה גם את השגשוג חסר התקדים של הטבעונות בישראל. בישראל 2013 קורים דברים איומים כל כך לבני האדם, שחייהם הולכים ודומים לחיי כלב, ומצד שני הטבעונות משגשגת. אין כמעט מקום שבו גארי יורופסקי פופולרי כל כך כמו אצלנו, ויורופסקי אף כינה את ישראל "מֶכּה של הטבעונות". חלק ממאמיניו אף לא חושב שיש מקום למאבקיהם של בני אנוש, וכמה מהם אף תקפו את השמאלנים על שהם מסייעים לרוצחי־כבשים כמו הפלסטינים.

דניאל בר און

על אף שאיני טבעוני בגלל אופיי הנהנתני, הפחתתי מאוד באכילת בשר וחלב. אני גם מלא הערכה לחברים שמתמידים בטבעונות, אבל השבוע נתקלתי באבסורד: באירוע שבו היו טבעונים רבים, חולקו לחמניות עם טונה, גבינה צהובה וחביתה. ראיתי כיצד אחד מהפעילים הטבעונים בוחר בכריך גבינה צהובה, מטיל את הגבינה לפח בגועל ובולס את הכריך שכעת הפך כשר. הוא שמר על טוהרו, אך לא הועיל לעולם.

הגדלת הפערים והרס הדיור הציבורי פוגעים במזרחים יותר מאשר באשכנזים, שבאופן ממוצע מבוססים יותר - אבל ישנם חלקים במאבק המזרחי שבהם כן חל שיפור: למשל, פעם הייתי אומר 'ערס' בלי למצמץ, גם על אשכנזים, אבל כיום אני כבר מבין את ההקשר הגזעני של המילה.

אם פעם ראיתי בעצמי איש־שוליים שגר בדירת חדר דולפת ודעתו היא דעת מיעוט מבוטל, כיום הפנמתי שאני גם גבר אשכנזי פריבילגי. הרבה פעמים אני פותח טיעון במילים "אני מודע לכך שאני גבר אשכנזי פריבילגי, אבל", כשם שילדים בבית הספר היסודי שבו למדתי נהגו לכתוב בס"ד בראש דף התשובות למבחן. למזלי הטוב, תמיד אהבתי פופ מזרחי כך שאיני נאלץ לברור את מילותיי ביחס למוזיקה מזרחית. אני מקבל בשמחה את השיח החדש, שעדיף על הישן. אך חבל שאת האנרגיה הזו לא משקיעים בשינויים בחקיקת מס הירושה או בהגדלת שטחן המוניציפלי של ירוחם או דימונה.

חגי פריד

את החיפוש אחר השינוי העצמי וההצהרה עליו הייתי מכנה "פוליטיקת סלפי", על שם התמונות שבהן אנשים מצלמים את עצמם ומעלים לפייסבוק. זוהי הפרטה של השינוי, בעוד המערכת עצמה מתנהלת בלי הפרעה, מוחצת את הנקרה בדרכה והנישול הולך וגובר. במונחים אקולוגיים, זה כמו ההבדל בין מאבק של אדם למען חקיקה שתגביל את זיהום המפעלים או למען תחבורה ציבורית נורמלית, ובין מעבר של אותו אדם לבקתה על הר קירח.

המחשבה על חילופי שלטון בבחירות, במטרה להוציא את צה"ל מהשטחים ולצמצם את חוסר השוויון, הפכה למילה גסה ממש. נראה שכולם הרימו ידיים והחליטו להתמקד בשינוי חייהם ומנהגיהם הפרטיים: לשפר ולמשטר את הדיבור, את מנהגי החיזור והאכילה - וכמובן לבדוק שהטחינה לא יוצרה בהתנחלות. זוהי מעין תפיסה של חרם צרכנים: אם אטיל מגבלה על עצמי, העולם ישתפר ואני אהיה טוב.

זה נחמד, עובד במקרים מסוימים ועדיף על כלום - אבל זה פחדני, עצל ומדכא לא לחשוב על עצמנו כאזרחים שיכולים לשנות גם את המערכת מעלת־הרקב עצמה, ולדמיין משהו טוב יותר. וכשאני אומר 'משהו טוב יותר' - אני לא מדבר על עצמנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו