זיכרונות מהחזית שעל קווי 67'

יוסף מזרחי זוכר את הפחד ממי שנמצא במזרח ירושלים. עבור תמר חן ההפגזות מהגולן היו שגרה וטליה ברץ מקיבוץ ארז עדיין רואה בדמיונה את החפירות, אלה של 67'. תושבי קו העימות של אז מספרים על הגבול שהתרחק בכמה עשרות ק"מ בתוך שישה ימים

אלמוג בן זכרי
ניר חסון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלמוג בן זכרי
ניר חסון

בכל פעם שמישהו בקיבוץ תל קציר העז לעשות דרכו לשדה ולחרוש את האדמות, כבר היה ידוע לכל ששעון החול התהפך — והספירה לאחור עד להפגזה הסורית הממשמשת לבוא החלה. זו היתה שגרת החיים בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, מספרת תמר חן, בת 58, תושבת הקיבוץ שבעמק הירדן. "ההפגזות ליוו אותי לאורך ילדותי, מימי בית הילדים ועד לבית הספר היסודי", אמרה. "הווי הילדות שלנו היה שונה מזה של ילדים אחרים; הספורט המקומי של הבנים היה איסוף שיירי פגזים".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ