לדף הבית של הארץ
הר מירון

האסון במירון

3 אנשים, 3 צעדים, מרחק של חיים ומוות

מודל: שמרית רודין
שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

"בתוך כמה דקות הגעתי להבנה שאני מתחיל בתהליך של מוות, שנגמר לי האוויר, כמו בבריכה, שאתה בתוך המים ולא יכול לצאת. הבנתי שאם אבכה אני אבזבז את האוויר על הבכי ולכן נשארתי בשקט. הבנתי מה המשמעות של המשפט 'נלחם על חייו'. כולנו שם נלחמנו על החיים שלנו". עשרות שנים של היעדר בעל בית באירוע ההמוני ביותר במדינה, חוסר אחריות, שיקולים פוליטיים ותרבות סמוך ששולטת בכל, התנקזו בליל שישי ליצירת האסון האזרחי הגדול בתולדות ישראל. צבי כהן, אחיו שמעון וחברו משה, היו בין עשרות אלפי המשתתפים בהילולה. סיפורם האישי מאפשר למפות את שלבי האסון שרק שניים מהם שרדו בחיים.

קבר הרשב"י

מתחם ההדלקה

מעבר

מקום האסון

יציאה

אלפי בני אדם חוגגים בצפיפות בטריבונות וברחבת ההדלקות שליד קבר הרשב"י. השנה התקיימו פחות הדלקות מבעבר, מה שמביא לריכוז גבוה יותר של אנשים בו זמנית לקראת ההדלקה של חסידות תולדות אהרון

בחצות מתחילה ההדלקה, והטריבונות רועדות מאלפי המשתתפים שרוקדים עליה ומתחתיה

צבי כהן נמצא בשלב הזה כאן עם אחיו וחברו. צבי מספר כי "היה במתחם עומס כבד והיית צריך להרים את הראש כדי להצליח לנשום. לא היה לאן לזוז"

לצבי ולאלפים שנוכחים ברחבה ומחפשים את דרכם החוצה מהמתחם יש רק נתיב יציאה אחד

"חבר שלי אמר שנראה לו מסוכן והוא הולך. חשבתי שהוא סתם פחדן. אחרי כמה דקות גם אחי אמר שזה מסוכן וצריך ללכת. כמה דקות אחר כך גם אני החלטתי לצאת מהמתחם"

שביל היציאה, 30 מטרים אורכו ו-6.5 מטרים רוחבו. רצפתו עשויה ממתכת, במרכזו מעקה ובסופו מדרגות. כעת מתחילים החוגגים לנוע בהמוניהם על הרצפה החלקה. בתוך דקות בודדות עוברים במעבר הצר אלפים ממשתתפי ההילולה

צבי נמצא כעת כאן – "הירידה ביציאה מסוכנת תמיד, האנשים המשיכו לזרום כל העת והדוחק, שהיה נראה קודם כשיא רק הלך והתעצם".

זה הזמן לציין שהסיכון לתאונות בקהל שנמצא בתנועה נחשב נמוך כשיש עד 4 בני אדם על כל מטר מרובע. לפי ספירת "הארץ" שניות לפני האסון היו בכל מ"ר לא פחות מ-8 בני אדם

כעת, כל מה שמפריד בין דוחק קשה לאסון הוא נפילה קטנה שתיצור מרווח בקהל הצפוף. בגלל הדוחק, האנשים במעבר מפעילים לחץ זה על זה ולא שולטים בתנועותיהם

בשעה 01:00 אחד או יותר מהאנשים שהגיעו למדרגות נפל. המרווח המסוכן נוצר ומי שהיו מאחור מתחילים ליפול לתוכו ולמחוץ אחד את השני

הזרימה לכיוון היציאה מפסיקה אך מי שלמעלה לא רואה ולא מבין את מה שקורה

צבי, שנמצא כאן - מתחיל לחוש בגופו את האסון כשההתקדמות מפסיקה בעוד האנשים ממשיכים לזרום למעבר. "התכווצה לי הבטן בגלל העומס של האנשים מאחוריי שלאט לאט היו כבר מעליי. בהתחלה הבטן התכווצה ואחר כך החזה. הנשימה פשוט נעצרה. הייתי צריך להפעיל את כל השרירים כדי לפתוח אוויר לנשימה"

חברו משה היה כ-3 מטרים לפניו. אחיו הקדים את הנפילה במעט וראה את ההתרחשות מהצד הבטוח. "שמעתי צעקות ובכיות. בן אדם מצד ימין שלי בכה וצעק ואז פשוט נהיה בשקט. נגמר לו האוויר. היו אנשים שמתו פשוט בעמידה. זה היה חנק גמור"

אחרי דקות ארוכות, צבי חולץ. חברו משה בן שלום בן ה-20 מת שם.

ל.מ היה בשעת האסון ממול הטריבונות וסמוך למעבר. סרטוני הווידאו שצילם בדקות שלפני האירוע ומייד אחריו ממחישים את העומס הרב שהיה ברחבת ההדלקה, עוד לפני הכניסה לשביל שבו התרחש האסון, את הקושי הרב של כוחות ההצלה להגיע למקום ואת היעדר ההבנה של החוגגים ברחבת ההדלקה, כי עשרות מטרים בודדים מהם נמחצים למוות עשרות בני אדם.

גם כעת, כשבוע אחרי ש-45 ילדים, נערים וגברים קיפחו את חייהם על ההר, התמונה לגבי הסיבות לאסון – ברמת המאקרו וברמת המיקרו – עדיין רחוקה מלהיות שלמה. מדוע לא ווסת ההמון במתחם תולדות אהרון מלכתחילה? האם, כפי שטוענים חלק מהמשתתפים, המשטרה לא אפשרה במשך דקות ארוכות את פתיחת המעבר ליציאה? האם הוצבו ליד המדרגות מחסומים שהיו פתוחים בשנים קודמות? מדוע נתיבי הפינוי היו עמוסים מדי? כל השאלות הללו עדיין טעונות הסבר. אך הן גם חשובות פחות מאלה המערכתיות – מי אמור להיות אחראי לשלום משתתפי ההילולה, איך אושר המקום מבחינה בטיחותית, ומי היה אחראי על אי יישום ליקויים שהיו ידועים במשך שנים ונכתבו בדוחות מבקר המדינה ועלו בדיונים בכנסת?

השביל והמדרגות שבהם נמחצו למוות 45 בני אדם, כמה ימים אחרי האסוןצילום: עופר וקנין

צבי כהן סיפר ל"הארץ" כי משה בן שלום, חברו שמת שם, "היה בחור עם החיוך הכי גדול בישיבה, שאהב את כולם וכולם אהבו אותו. בחור עם מרץ שישב ולמד". לעומת הרבים שמתאבלים בשקט הוא כופר בגישה לפיה לא צריך לחפש אשמים. "45 אנשים מתים. ודאי שצריך לחפש אשמים ולהבין מה אפשר היה לעשות". 

הכתבות המעניינות של השבוע