70 דברים שגדעון לוי אוהב בישראל. בעצם 67 - חדשות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

70 דברים שגדעון לוי אוהב בישראל. בעצם 67

לכתבה

מערכת העיתון הציעה שאמצא 70 דברים שאני אוהב בארצי. ניסיתי להציע שאולי אסתפק בשבעה, אותם אמצא במאמץ גדול. 70, בימים האלה, גם אוהב ציון מושבע כשמעון ריקלין לא ימצא, אמרתי. "ריקלין ימצא גם 1948 דברים", אמר העורך. נעניתי

177תגובות

  • 01

    רחוב שטנד בתל אביב

    רחוב ילדותי. אין בו אבן שאני לא מכיר, אין דלת שלא מעלה בי זיכרונות מתוקים. מהבית של אטרקצי והמזנון של תנובה בראשית הרחוב, ועד חנויות המכולת של שאול ושל מאיר באמצעו, דרך הבתים של סרנה, של פוגל ושל צהובי, המסגרייה של לריך, ועד המונית דה־סוטו בפינת ליאון רייך, שבעליה היה מכסה בחורף את מנועה בשמיכת צמר, לבל תתקרר. אי אפשר שלא לאהוב ארץ שאלו הם זיכרונותיה.

  • 02

    מאכילי החתולים

    אין הרבה דברים נוגעים ללב ומעוררי גאווה יותר ממאכילי החתולים של ישראל. רואים אותם בכל פינה, צבא הישע של המדינה.

  • 03

    עמוס עוז, א.ב. יהושע ודויד גרוסמן

    שלושת הטנורים שלנו. סופרים נהדרים, לא תמיד נועזים מספיק, לא תמיד רדיקלים מספיק, לעתים ציונים יתר על המידה, אבל לעולם לא מהססים להשמיע קול ברור ולהיות מעורבים פוליטית. במדינה שבה מרבית האמנים קרנפים, הם קרן אור ומקור השראה. במדינה שאין לה הרבה במה להתגאות בקרב חוגים נרחבים בחו"ל, הם מצילי כבודה האבוד.

  • 04

    מאיר בנאי

    היה בו משהו כל כך אמיתי.

  • 05

    כביש מספר 1

    או כל כביש אחר שמוליך מירושלים מערבה. הו, היציאה מירושלים.

  • 06

    בני ברק

    העיר הכי אחרת בישראל.

  • 07

    יין ישראלי

    כאן אני פטריוט. רק יין ישראלי, אבל כמובן שלא מההתנחלויות, כולל לא מההתנחלויות ברמת הגולן.

  • 08

    קרם גוף ישראלי

    כמו בסעיף הקודם, אבל בקרם.

  • 09

    אזור התחנה המרכזית בתל אביב

    המקום הכי מרתק והכי אמיתי בעיר. בכל עיר גדולה שמחשיבה את עצמה יש רובע מהגרים שכזה, והוא בדרך כלל רק מוסיף לה אופי, פלורליזם וצבע.

  • 10

    עיתון "הארץ"

    אלמלא היה קיים, ישראל היתה מקום שונה לגמרי, גרוע בהרבה ממה שהיא, בתחומים רבים. בשנים האחרונות הוא רושם שיאים חדשים של אומץ לב, חופש ביטוי והכרה בינלאומית. כמה מעורר גאווה להשתייך אליו.

  • 11

    להיות עיתונאי ישראלי-יהודי

    לבוא לבית של פלסטינים שאתמול־שלשום הרגו בו חיילי ארצך את ילדם, פצעו את אביהם או עצרו את אחיהם, ולדעת שהם יקבלו אותך באצילות, בסבר פנים יפות, וידברו על שלום ועל חיים ביחד. אי אפשר שלא להתפעל מכך, בכל פעם מחדש.

  • 12

    להיתקע בכביש

    ולדעת שמישהו כבר יעצור לעזור לך, בעיקר אם אתה את. כלומר, אשה.

  • 13

    לשוטט ברחובות תל אביב

    להתגעגע לכל מה שכבר איננו. יש לפחות 70 דברים כאלו. אולי בעצם 700. או, יותר נכון, 7,000.

  • 14

    אורי אבנרי

    חתן פרס ישראל לתקשורת או למפעל חיים, או לשניהם, שרק במקרה טרם זכה בו.

  • 15

    דניאל בארנבוים

    איש מצפון, איש העולם הגדול וישראלי בילדותו, שאף פעם לא שוכח את ישראליותו, ודווקא בגללה הוא נמנע מלבוא להופיע כאן, מבלי להכריז על כך. למאסטרו בארנבוים אכפת ממה שקורה בישראל, הרבה יותר מאשר להרבה פטריוטים מקומיים מטעם עצמם. הוא לבטח אחד הישראלים הגדולים של דורו.

  • 16

    שכנים ישראלים

    יחסי שנאה או אהבה, בעוצמות שאין כמותן ברוב מדינות העולם, שם בקושי יודעים אין קוראים לשכנה ממול. אח רחוק או שכן קרוב? בישראל הבחירה ברורה לגמרי.

  • 17

    רחוב אלנבי בתל אביב

    רחוב אמיתי, ססגוני, שאפשר לשוטט בו עוד ועוד והוא מזכיר שלמרות כל היומרות, ניו יורק עאלק, אנחנו עמוק במזרח התיכון, ואולי טוב שכך.

  • 18

    רמת אביב א'

    הישנה, הטובה והצנועה. אי ירוק, שאפשר לחצותו במשעולים צרים, כמעט בלי להגיע לכביש. תמונת היפוך של רמת אביב ג' ורמת אביב החדשה, ה"יוקרתיות". התבוננו בהבדלים ביניהם וקבלו את מה שהשתנה בארץ.

  • 19

    הבית ברחוב הס 33 בחיפה

    בית דירות ישן, מוקף צמחייה עם מרפסות של פעם. ממרפסת המטבח של אירמה מילר בקומה השנייה, הייתי צופה באוניות שנכנסו לנמל ואחר כך משחק בחיות הזכוכית מצ'כוסלובקיה שהיו לה בוויטרינה בסלון. אירמה מילר כבר איננה מזמן, גם ביבר הזכוכית שלה נעלם, אבל הבית עוד שם וגם האוניות. אני לא יכול לבוא לחיפה היפה בלי לעבור ליד הבית הזה ולהתגנב לחדר המדרגות שלו.

  • 20

    הבית ברחוב רחל אמנו 39 בירושלים

    בית אבן ישן, שם גרו אידה, רגינה ויושקו, הדודות והדודים, בדירה קומונאלית עם עוד שתי משפחות. שם הייתי מבלה בעל כורחי את החופשות של הורי, שנסעו לבית הבראה בקריית ענבים, עומד על המרפסת ובוכה. ריח חדר המדרגות האפלולי של הבית במושבה היוונית עדיין עולה באפי. גם ריחו של עיתון מעריב שאידה היתה קונה לי בקיוסק הזעיר שהיה תחוב בקיר אצטדיון הכדורגל של הפועל ירושלים, בהמשך הרחוב. הקיוסק והאצטדיון כבר אינם, הבית עומד על תלו.

  • 21

    תאונת דרכים עם שריטה בפגוש של ג'יפ מלוקק

    הצעקות, האיומים, המכות, הסקרנים, התיעוד בסלולרי, העדים, הטפסים, החומרה. כולה שריטה. אין הרבה מחזות משעשעים מזה, כל עוד אינך מעורב, כמובן.

  • 22

    נסיעה באוטובוס

    המבט בחלון או בחלל האוטובוס, עולם ומלואו.

  • 23

    נסיעה ברכבת

    כמו בסעיף הקודם.

  • 24

    לא לנסוע במוניות

    הסיבות ידועות

  • 25

    "הזמן", יהודה עמיחי

    "ואיך בלי כאב, הזמן", "עצות האהבה הטובה", "בית החרושת הישן לקרח בפתח תקוה, מגדל עץ שקרשיו נרקבים בשחור, בילדותי גר בו הבכי". שירים שלעולם לא אשכח.

  • 26

    "ערש הנוכריה" ו"מצב מצור" של מחמוד דרוויש

    וגם: "למה עזבת את הסוס לבדו? כדי שינעים חברה לבית, בני. הן בלכת שוכניהם ימותו הבתים...". (מערבית: אנטון שמאס, פורסם בגיליון 12 של "חדרים", אביב 1996). שורות שמהדהדות ולא נותנות מנוח.

  • 27

    "משהו בשביל מישהו"

    הספר של דוד אבידן.

  • 28

    "צפונית מזרחית"

    הספר של נתן זך.

  • 29

    "סברי מרנן"

    אין פעם שאני מדליק את הטלוויזיה ואין שידור חדש או חוזר של הדבר הנעים והממכר הזה.

  • 30

    "ארץ זרה" של שלומי אלדר

    הקולנוע הדוקומנטרי שנוצר כאן, כמו הסרט הזה, הוא סיבה לאהבה ולגאווה. הפער בין תקשורת ההמונים שוטפת המוחות, שמועלת בתפקידה, מטמטמת ומטשטשת, מסיתה ומסיטה, מלבה ומשסה, ובין הדוקומנטריסטים הישראלים מעוררי הכבוד הוא מדהים.

  • 31

    הבריכה ברמת אביב

    בית תפילה, מקדש מעט. סיבה לקום בשש בבוקר, כל בוקר. סיבה לאהוב הכל, לשעה אחת, עד שהכל מתפוגג.

  • 32

    רון חולדאי

    ראש עיר שעושה ועושה, ולא תמיד מכירים לו תודה על כך.

  • 33

    "ישראל היום"

    ישר והגון מ"ידיעות אחרונות", ופחות צהוב ממנו. ההסתה והתעמולה הימנית והלאומנית ב"ישראל היום" הן אותן הסתה ותעמולה כמו ב"ידיעות", אבל בפחות ציניות. הרושם הוא, שמרבית הכותבים ב"ישראל היום" מאמינים במה שהם כותבים.

  • 34

    שולמית אלוני

    אהבתיה

  • 35

    תכנית הרדיו של גבי גזית

    אבידה גדולה.

  • 36

    ארגון "מצפן"

    חבריו היו חלוצים אמיתיים, ששילמו מחיר שאיש לא שילם כאן על דעותיו. מנודים, מושמצים, נתונים למעקבים — ורואים למרחוק.

  • 37

    נבי סאלח

    את הכפר הזה יזכרו הרבה יותר מאשר את התנחלות חלמיש שקמה על אדמותיו. מי שרוצה לראות איך בני אדם נאבקים על חירותם, על כבודם ועל אדמתם — ערכים שבעבור רובנו הם מלים חלולות, שיסע לשם.

  • 38

    יהושע קנז

    המשכתב בעיתון "הארץ", שהיה עונה בטלפון: "מדבר המשכתב יהושע", בזמן שכבר היה אחד הסופרים הטובים של הארץ הזאת.

  • 39

    דוד שיץ

    ספריו הילכו עלי קסמים.

  • 40

    "לאן נעלם דניאל וקס"

    אולי הסרט הישראלי הכי יפה והכי עצוב שנוצר כאן.

  • 41

    עזה

    אני אוהב ומתגעגע לעזה, לאנשיה, לחום לבם, לאומץ לבם, למקומות, לסיפורים האנושיים קורעי הלב. 11 שנים שהיא סגורה בפני עיתונאים ישראלים, בהוראת ישראל. כל אימת שכותבים לי: לך לעזה, אני אומר בלבי: הלוואי. אין מקום בעולם שאני משתוקק לבקר בו כיום יותר מעזה. אין מקום שהייתי רוצה לדווח על אודותיו יותר. זה המקום בו השארתי מאחורי הכי הרבה צער, חמלה, בושה ויגון. אליה ולאנשיה אני מתגעגע.

  • 42

    פארק הירקון

    אי אפשר לשוטט בו, לרוץ או לרכוב — ולא לאהוב אותו. ולזכור את ראש העיר האפור, יהושע רבינוביץ', שהגה אותו.

  • 43

    סנדלי טבע נאות

  • 44

    איימן עודה, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה

    מיטב בניה של הארץ וממיטב חברי הכנסת שלה.

  • 45

    שישי-שבת, בארץ

    כולל כל ההרגלים הפרטיים הקבועים, שהחיים אינם חיים בלעדיהם.

  • 46

    עמירה הס

    עמיתה דגולה.

  • 47

    תכנית הרדיו של יורם שפטל

    במינונים נמוכים היא משעשעת ומצחיקה.

  • 48

    עוכרי ישראל

    אין מי שמסבים יותר גאווה וכבוד לישראל מאשר הם — שיירי המצפון של ישראל, המגדלור האמיתי שלה, שגם אורו הולך ודועך.

  • 49

    אלכס ליבק

    שותף דגול.

  • 50

    "כאן קול המוסיקה" ו"כאן 88"

    רדיו כמעט בלי חדשות ממלכתיות, בלי תפלויות, ועם מוסיקה נהדרת. ערי מקלט.

  • 51

    מודעות האבל ב"הארץ"

    החלק הכי אופטימי בעיתון.

  • 52

    עוגיות בוטנים של פסח

    מזל שהן מופיעות רק לשבוע בשנה.

  • 53

    יום כיפור

    בגלל השקט.

  • 54

    "הרעים לטיס"

    אין מאמר שאני גאה בו יותר.

  • 55

    מעיין חרוד

    מחוז הקסם והמסתורין של הילדות, בעיקר בגלל הרפתקת הטיפוס לאחוזת הקבר של יהושע חנקין במעלה ההר.

  • 56

    רחוב יפו-תל אביב

    בית החרושת לשוקולד "ליבר" שעמד מעבר לפינה, משכר בריחו למרחקים, בית רומנו הסמוך; כוס התה מהעגלה של מחלקת התה בעבודה של אבא; חבריו לעבודה שקראו לו "דוקטור לוי", שהיו להם שמות משונים: אורבייטל, בונק, לקס, אלי מהחנות, אברם עם האולדסמוביל, וראובן מהמחסן זכוכית גם.

  • 57

    הישראלים של "אקווה סאן"

    כל שנה, במשך שנים, סוכות ופסח, פסח וסוכות, בסיני. אותה חבורה שלא נועדה מראש, שעכשיו נותרו גם ממנה רק הזיכרונות.

  • 58

    בני סכנין

    גאווה ישראלית. סיבה להתעניין במתרחש בליגה.

  • 59

    "בצלם"

    מהשם המצוין ועד אחרון תחקירני השטח, המקצוענים, האמינים והמצפוניים.

  • 60

    "הסברה"

    תעמולת ישראל שקוראים לה "הסברה". אי אפשר שלא לאהוב תעמולה כל כך זולה, כל כך נחותה, שאין שקר שזר לה, שאין הסחת דעת שהיא בוחלת בה, בשם מעצמה אזורית חמושה ומשגשגת, שאין נשק בתבל שאין לה, שמצפצפת במשך עשרות שנים על החוק הבינלאומי ועל העולם, כובשת אלימה ורעה, שמציגה עצמה כקורבן, כנלחמת על קיומה, כאור לגויים, שכל העולם קם להשמידה בכל יום ויום, שמקימה בתי חולים שדה בכל רעידת אדמה בפיליפינים, שנתנה לעולם כפוי הטובה את עגבניות השרי - ורוב תושביה אפילו מאמינים בכל הג'אז הזה. יש בגרוטסקה הזאת, צריך להודות, גם לוויית חן, בעיקר מצד מי שמאמינים בה, שהם רוב הישראלים. אל-אל, ישראל.

  • 61

    "שוברים שתיקה"

    כשהוקם הארגון הייתי בטוח שהוא ישנה את כללי המשחק, שאחריו איש לא יוכל לטעון, לא ידעתי. אלו לא השקרים של גדעון לוי, אלו העדויות של החיילים עצמם. וגם אותם הצליחה מערכת הביטחון והתקשרות משתפת הפעולה לרסק.

  • 62

    "הקרן החדשה לישראל"

    מהארגונים מפיחי התקווה והגאווה.

  • 63

    "יום אחד". תומר ישעיהו

    "בחוף הים של עזה/ בלונים כחולים/ סירות מפרש לבן/ לידנו חמורים/ יום אחד, יום אחד, אולי".

  • 64

    "לפנות ערב" של יעקב שבתאי וסשה ארגוב

    בביצוע שלישיית המעפיל. השיר הישראלי הכי יפה?

  • 65

    פרופ' ישעיהו ליבוביץ'

    לפני כולם, נגד כולם. הנביא ישעיהו. הוכחה ניצחת לכך שיש אנשים שאין להם תחליף.

  • 66

    מדינת ישראל

    אילו רק היתה אחרת.

  • 67

    חלום המדינה האחת

    יש כזאת כבר 50 שנה, אבל היא לא דמוקרטית. בין הים לירדן, מדינה דמוקרטית ושוויונית לכולם. אדם אחד, קול אחד. יום אחד.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיכום כותרות הבוקר אצלכם במייל מדי יום

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות