בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף-סוף סוף העולם?

גבירותי ורבותי, כנראה שלא נתרסק

זוכרים את בהלת "באג 2000"? דב אלפון, עורך "הארץ" לשעבר, נשלח אז לציין את בוא המילניום החדש על אחת מ-10 הטיסות הבודדות שלא בוטלו

6תגובות

פורסם לראשונה ב-1/1/2000

"גבירותי ורבותי, כאן הקברניט שלכם. כידוע לכם אולי, אנחנו נהיה באחד המטוסים הבודדים בשמים בלילה המיוחד הזה, והצוות מוסר לי שחלק מכם עצבניים במקצת. אני מזמין אתכם להירגע, שום דבר רע לא יקרה. פשוט שבו בנוחות במושבכם, ותיהנו מתוכנית המילניום המיוחדת שהוכנה לכם. טיסה נעימה!".

אבל הנוסעים בטיסת בריטיש איירווייס מספר 113 לניו יורק לא נראים רגועים כלל ועיקר. מזה חודשים ארוכים שלכל האנשים האלה נמאס, פשוט נמאס, לשמוע על באג 2000 ועל מה שעלול לקרות למטוסים ב-31 בדצמבר בחצות. אבל ראו זה פלא, כאשר הם עצמם יושבים במטוס שאמור להיות באותו הרגע הגורלי 35 אלף רגל מעל לאוקיינוס האטלנטי, פתאום טורדת אותם שאלה אחת בלבד: האם המטוס יתרסק?

אי-פי

עוד כתבות בנושא

עוד בנושא סוף העולם במדור המיוחד באתר "הארץ"

48 עיתונאים נהרגו במסגרת מילוי תפקידם במהלך 1999, וזכות הציבור לדעת הביאה את מערכת "הארץ" לשלוח נציג למשימה שהסיכויים לחזור ממנה אינם נהירים. היום החל בשיחה מועילה מאוד עם דוברו של "מיסטר באג", ברוס מקונל, ראש המטה למאבק בבאג ליד מוסדות האו"ם, שהבטיח ש"רוב הסיכויים הם שלא יקרה שום דבר". על השאלה על איזה מטוס צריך לעלות כדי להיות ברגע המסוכן באמת באוויר תשובתו היתה מדויקת יותר: שבבי המחשב במטוס פועלים לפי שעון פנימי המכוון ל-UTC- הזמן המתואם האוניברסלי המכוון לפי שעון גריניץ'. מכאן שמטוס שימריא מאוסטרליה בחצות, למשל, טס למעשה הרבה לפני הרגע הקריטי.

לא נותר איפוא אלא למצוא טיסה שתהיה באוויר בחצות על פי שעון גריניץ', הוא שעון אנגליה. אך התברר שזה כלל לא פשוט. בלילה רגיל נמצאים מאות מטוסי נוסעים באוויר בחצות. אבל בליל המילניום, התברר, יהיו בעולם כולו רק עשרה מטוסים באוויר כשהביג-בן יצלצל 12 פעמים. בין החברות היחידות שלא השתפנו היו קיי-אל-אם, לופטהאנזה ובריטיש איירווייס, והטיסה האחרונה שיצאה מאירופה לפגישת חצות בשמים עם הבאג, היתה טיסת 113 של בריטיש איירווייס. על פי התכנון, בחצות לפי שעון גריניץ', היא תהיה מול חופי ארה"ב ליד "משולש המוות" שבו נפלו "סוויסאייר" ו"איג'יפט אייר".

אי–פי

ביום שישי ה-31 בדצמבר בשעה 16:30 לפי שעון גריניץ' ישבו הנוסעים של טיסה 113 בלובי הרחב של טרמינל 4 בשדה התעופה הית'רו, והמתינו בהכנעה לפגוש את גורלם. נמל התעופה הראשי של לונדון נראה כמו בניין רפאים. נוסעים מיהרו לשערי היציאה כדי להגיע למחוז חפצם לפני חצות - גרסה מעודכנת של אגדת סינדרלה. "גאי, גאי, בוא כבר, מה? אתה רוצה להישאר כשהכל יתפוצץ?", זעק בעל קוקו אחד לבעל קוקו שני בדיוטי פרי הנטוש. מסכי הטיסות היוצאות נראו כמו שדה קטל ובכל שורה כמעט הופיעה מילה באדום,"מבוטלת". ברמקולים נקראו (בעברית!) הנוסעים האחרונים לתל אביב לעלות על המטוס. אחרי הטיסה לתל אביב יצאה הטיסה לאמסטרדם, ואז האנשים היחידים בשדה היו נוסעי טיסה 113.

מתוך כ-250 נוסעים, 100 הם צליינים ברזילאים ששבים מהמיסה בוותיקן. הם לא מבינים למה כל הטיסות מרומא בוטלו, ועליהם לעבור דרך ניו יורק. לא, הם לא שמעו על באג 2000. הסבירו להם ברומא, אבל הרי ממילא הכל תלוי בחסדי ישו. לכל צליין יש צלב על החזה, ולכל מתכנת יש מעיל טייסים עם שם החברה שלו על הגב. הקבוצה הגדולה השנייה בקרב הנוסעים מורכבת מעשרות אנשי מחשבים הטסים ב-48 השעות האחרונות סביב הגלובוס. אף אחד מהם אינו רגוע. "איך אפשר לדעת?" אומר בייאוש מתכנת של "אידיאל קומיוניקשן", "הרי לכתוב תוכנה זה עשרות שורות של מספרים ואותיות. אתה יודע איזה שעמום זה? או שהם תיקנו את הבאג או שלא. בקרוב נדע".

לפחות עשרה נוסעים נוספים נמצאים על הטיסה בתפקיד: ארבעה עובדי חברת התעופה שאמורים לסייע (לא ברור כיצד) במקרה של משבר, משקיף מטעם ארגון התעופה העולמי, משקיף מטעם רשות התעופה הבריטית, וארבעה עיתונאים - מיפאן, גרמניה, בריטניה וישראל. שאר הנוסעים הם אנשים רגילים, רק קצת יותר טיפשים מהאדם הממוצע, או כך לפחות סבורה עכשיו ג'נט שצווחת על בעלה ג'ים. "אל תדאגי, גבירתי, המטוס לא ייפול, שום דבר רע לא יקרה", מנסה נציג "בריטיש איירווייס" להרגיע אותה לשווא. ג'ים קנה את הכרטיסים באינטרנט והוא לא שם לב שהוא יהיה ברגע הקריטי גבוה-גבוה בשמים.

ב-17:15, הטיסה לניו יורק היא היחידה המופיעה על מסך הענק של הטרמינל, והנוסעים מתבקשים לעלות למטוס. ג'ים וג'נט הם היחידים שהחליטו לא לעלות, אבל יש להוסיף להם 25 אחרים שפשוט לא התייצבו. כל השאר עלו במסדרון כנידונים למוות. אבל זה השתנה בבת אחת מכיוון שבמטוס התקבלנו בגשם של סוכריות, קונפטי ובשירה אדירה של כל הדיילות, חבושות כובעי ליצנים ועטויות מסכות נוצצות: "מילניום שמח!". בעל כורחם, הנוסעים נאלצים לחייך.

אבל אחרי ההמראה, מצב הרוח משתנה לחלוטין. בעלון של החברה, "שאלות שאתה אולי שואל את עצמך על באג 2000", מסביר המנכ"ל בוב איילינג: "בדקנו כל מטוס ומטוס... 13 סימולטרים ביימו את המעבר לשנה החדשה בצורה חלקה...", אבל איכשהו, כל זה לא מאוד מרגיע. מה על הנוסעים לחשוב כאשר הם קוראים, למשל, את המשפט הבא - "99.8% מהמערכות שלנו מוכנות למעבר".

הדייל הראשי מודיע מיד אחרי ההמראה שבטיסת המילניום המיוחדת הזאת, החברה תגריל בין הנוסעים כרטיס טיסה חינם, אבל לא כל הנוסעים בטוחים שתינתן להם הזדמנות לטוס שוב. לעומת זאת, כולם מקבלים בהקלה גלויה את ארוחת המילניום המיוחדת - סלמון מעושן, סטייק פילה ברוטב פלפל ירוק, פסטה ברוטב לובסטר, עוגת גבינה וקרמל ומשקאות חופשי.

המורל במטוס עולה ויורד במחזורים בלתי צפויים. בכל פעם שמישהו מהנוסעים מצליח לשכוח מהבאג, מתיישב לידו עיתונאי ושואל אותו למה הוא על הטיסה הזאת. "כדי שיהיה לכם על מה לכתוב", משיב בעצבנות קשיש אחד מברוקלין, ומזמין עוד ויסקי. ב-22:30 העצבנות גוברת. הקברניט, קפטן תום אש, מבשר לנוסעים שעכשיו יחלקו תעודה מיוחדת - Millenium Time Traveller- המעידה שהיו בשמים בחצות. נראה שהכוונה היתה לחלק את התעודה אחרי המעבר, אבל הקברניט סבר שחלוקה מוקדמת תרגיע את הנוסעים.

ב-23:30 ברור שגם המזימה הזאת לא צלחה, והדייל הראשי מחליט פשוט להשקות את הנוסעים באלכוהול. עגלות המשקאות נעות בקצב קדחתני. זוג אנגלי משמאלי שתה תוך חצי שעה 24 בירות, וניכר שהם לא ממש מבינים איפה הם ומה השעה. קפטן אש מודיע שהמטוס לפנינו, שהיה בדרכו לטורונטו, הקדים לנחות: "אנחנו עכשיו המטוס היחיד מעל האוקיינוס האטלנטי". אין פלא איפוא שב-23:45 נוסעים רבים רוכנים, הראש בין הברכיים, כמו בסרטון הבטיחות שהוקרן אחרי ההמראה.

בדקה לחצות העביר הקברניט ברמקולים את שידורי הבי-בי-סי והדיילות צעקו בעליזות מול הנוסעים המכופפים: "0 ...1 ...2 .....8 ...9 ...10!". קול נפץ נשמע מקדמת המטוס. אבל זה היה רק בקבוק שמפניה ראשון בסדרת בקבוקים שנשפכו כמים. הנוסעים זינקו ממושביהם בצעקות שמחה, ולמרות מחאתו של המשקיף מטעם ארגון התעופה העולמי, הדיילות משכו את מאות הנוסעים לשרשרת ריקודים בנוסח חתונה ישראלית.

"Should old acquaintance mind be forgot / And never brought", צועקים כולם ביחד. קפטן תום אש נשמע דווקא רגוע: "גבירותי ורבותי, כאן הקברניט שלכם. אולי תרצו לדעת שהייתם על המטוס האחרון שחצה את האוקיינוס האטלנטי במאה ה-20. מילניום שמח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו