בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוסיקה בדרך לסוף העולם

בפעם המי יודע כמה מבטיחים לנו הנביאים כי סופנו קרב ובא. רגע לפני שהאחרון מכבה את האור, כמה מילים והרבה מוסיקה לכבוד האפוקליפסה

6תגובות

בראשית שנות התשעים לא היה לי ספק: רובים ושושנים היא הלהקה הטובה בתבל, וסוף העולם עומד להגיע ממש בקרוב. כך לפחות הודיעה לי קרן המדריכה בתנועת הנוער. היא בדיוק החלה לחזור בתשובה וסיפרה לנו את החדשות המרעישות ששמעה בסמינר הבנות. מעט לאחר מכן הכרתי את נוסטרדמוס. אם נבואות הזעם של השם יתברך הצליחו לעורר בי מחשבה, הרי שחזיונותיו של האסטרולוג הצרפתי כבר היו בגדר של אמת גמורה, שהרי "הוא ממש חזה את התרסקות מטוס הנוסעים הקזחי מעל ימת אראל".

ללא ספק, קמפיין סוף העולם המוצלח ביותר, עד לזה הנוכחי, היה עם פרוץ המילניום החדש. מלבד הפלופ הטכנולוגי הכוזב, התאריך המיסטי הילך אימה על לא מעט אנשים. איזו יומרה. קם אדם, או בני אדם, וממציא מושגים מופשטים כמו יום, שעה, שנה וכו'. הוא מתחיל לספור את השנים על פי יום הולדת דמיוני של איזה יהודי מנצרת, שלא ברור אם היה קיים, ועוד מצפה שהעולם יציית וייהרס אלפיים שנה בדיוק אחרי אותו יום. כמה נפיחות.

אם כבר עלה שמו של המשיח מנצרת, שווה להזכיר את השיר, המעולה, The Man Comes Around של ג'וני קאש. הזמר האמריקאי האייקוני, שהילך לא מעט על הקו הדק בין החיים והמוות, הוציא ב-2002 שיר אפוקליפטי שמתכתב ומצטט רבות את הקנון הנוצרי ונע סביב קץ ואחרית הימים.

נדמה שהז'אנר המוסיקאלי שמרבה לפלרטט עם האפוקליפסה יותר מכל הוא הרוק. הכוכבים שמתים בגיל צעיר, ההליכה על הקצה ואפילו הסגידה למוות, לעולם הבא ואף לשטן באזורים הקיצוניים שלו, הופכים את הרוק לז'אנר המושלם לאפוקליפסה.

רק לפני כחודש חגגו הרולינג סטונס 50 שנות פעילות והוכיחו משהו על היכולת לדחוק את הקץ. ב-1969 הוציאה הלהקה את האלבום Let it Bleed ובו השיר Gimme Shelter. הימים, ימי המלחמה הקרה. משני קצוות מסך הברזל מעשירים אורניום כאילו אין מחר והחשש מהפטרייה הגרעינית לא פסח אפילו על מיק ג'אגר.

אם בנשק גרעיני עסקינן, קשה שלא להיזכר בשיר הסיום של אחד הסרטים האפוקליפטיים אי פעם – "ד"ר סטריינג'לאב. או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה". ורה לין שרה we'll meet again ומלטפת אותנו כל הדרך אל האבדון. השיר עצמו היה אחד הלהיטים הגדולים במלחמת העולם השנייה – תקופה שמכניסה לפרופורציה את שעשוע לוח השנה של בני המאיה.

שיר נוסף שהיה להיט במלחמת העולם השנייה הוא Lili marleen. השיר, שהיה נפוץ הן בקרב הגרמנים והן בקרב חיילי בעלות הברית, נכתב ב-1915. באותה תקופה, כשמלחמת העולם הראשונה מחרבת את אירופה וגובה את חייהם של 18 מיליון וחצי בני אדם, הסוף בוודאי נראה קרוב מתמיד.

32 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, על חורבותיה של ברלין ומול החומה שהפרידה בין המזרח למערב, הקליט איגי פופ את האלבום "Lust for life". הכותרת הברורה מאליה, האנרגיות האדירות של השיר, וההקשר ההיסטורי של התקופה והמקום בו הוקלט מצדיקים בהחלט את הכנסתו למצעד המוסיקה המורבידי משהו.

ואולי אנחנו בכלל לא צריכים להתנגד. אם גורלנו נחרץ ואין דבר שאנחנו יכולים לעשות, אולי אנחנו צריכים להתנהג כמו מוריסי ולהישיר מבט אל הסוף, לקדם אותו בברכה ואף לדרוש ממנו להגיע. מעט צפוי, אבל אולי הכרחי, בוא ארמגדון, בוא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו