בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף העולם 2012

אירועי הספורט שהתרחשו והעולם לא חרב

מכבי ת"א בכדורסל הפסידה אליפות, הרד סוקס זכו בוורלד סיריס, טייגר וודס נתפס על חם והשמש המשיכה לזרוח. אז מה יקרה מחר?

2תגובות

אוהדי ספורט אמיתיים יוצקים משמעות חדשה להגדרה "סוף העולם", רחבה בהרבה מהמובן המקובל. עניין של הרגשה אישית. כל הפסד של מושא או מושאי האהדה במעמד שיא, סנסציה שאיש לא נתן סיכוי להתרחשותה או גילויים מדהימים אודות צד אפל של ספורטאי אהוב עשויים לתת הרגשה שאו-טו-טו האפוקליפסה כבר כאן. מזל שזה לא באמת קורה, אבל אם בכל זאת היתה קיימת אפוקליפסה ספורטיבית, היא כנראה היתה מגיעה אחרי אחד מהאירועים הבאים.

מכבי תל אביב בכדורסל מאבדת אליפות אחרי 23 שנה
כשחושבים על זה, התנאים להקדמת נבואתם של בני המאיה ב-19 שנה היו שם מהרגע הראשון. עונה מכוננת של גליל עליון עם פיני גרשון, דורון שפר, בראד ליף, אנדרו קנדי ומייק גיבסון, לעומת עונה משובשת של מכבי תל אביב מהג'אמפ-בול הראשון: המינוי של יעקב אדלר, הפציעה של גיא גודס, הבאתם של דייויד אנקראם צורר ההתקפות ו-ווינפרד קינג האגדי (שהפך לכזה אחרי שהחליט להוציא כדור חוץ עבור היריבה). ועדיין, למרות פערי הרמות הברורים בין הקבוצות באותה עונה, ההיסטוריה והמורשת המאגית של הצהובים – אז עם 23 אליפויות רצופות – לא איפשרו להאמין במשהו אחר מלבד צלחת נוספת לסרוויס של מכבי. אחרי שבאותו משחק חמישי בכפר בלום ניצחה הקבוצה הטובה יותר, היה הגיוני לחשוב ששמעון מזרחי יבטל את הזריחה בבוקר שלמחרת. זה לא קרה, כמובן, והפסדי האליפות הבאים של מכבי - ב-2008 וב-2010, במסגרת מבצע "תנו צ'אנס לאנדרדוג" (או בשמו הרשמי: הפיינל-פור) - כבר לא הוכתרו כ"רעידת אדמה ספורטיבית". בנקודה הזו כבר היה ברור שכדי לשבור את הדומיננטיות של מכבי בזירה המקומית צריך הרבה יותר מארמגדון.

אחרי 86 שנה, הרד סוקס שוברים את "קללת הבמבינו"
ב-16 באוקטובר 2004, אחרי שהניו יורק יאנקיס עלו ליתרון 0-3 בגמר האמריקן-ליג, אסון טבע קולוסאלי, מטאור ענק או עדת קופים אינטליגנטים שיחריבו את כדור הארץ היו תרחישים סבירים יותר מכך שבוסטון תצליח לשבור את "קללת הבמבינו". אותה קללה, שלכאורה הוטלה על המועדון אי שם ב-1919, אחרי שנמכר ליאנקיס הבמבינו השמנמן, בייב רות', האיש שהוביל את הרד סוקס לשלוש אליפויות (האחרונה ב-1918). מאז, במשך 86 שנה, לא זכתה הקבוצה באליפות, והאוהדים ידעו בדיוק למה. אלא שאז קרה משהו שאף נביא אמת או שקר לא הצליח לחזות: קאמבק מדהים ל-3-4 על היאנקיס, בדרך ל-0-4 על סנט לואיס קרדינלס וזכייה בוורלד סיריס. אפשר להתווכח עד מחר (אבל רק עד מחר) על הסיכוי שהעולם אכן ייחרב. מה שלא תהיה המסקנה, הסיכוי הזה עדיין יהיה נמוך מההסתברות של הרד סוקס לשבור את הקללה באותו לילה.

ההפסד הראשון של מוחמד עלי
נכון, זה היה רק הקרב השלישי שלו אחרי הפסקה בת שלוש שנים וחצי במהלכן נשלל ממנו רישיון האיגרוף בעקבות סרובו להתגייס. זה נכון גם שיריבו הבלתי מנוצח היה כנראה הקשוח ביותר מולו התמודד. ועדיין, היה מדובר כאן במוחמד עלי, האיש שמרחף כמו פרפר ועוקץ כמו דבורה, שמחסל יריבים בקרב הפסיכולוגי הרבה לפני הקרב הפיסי, שניצח 31 פעמים ב-31 קרבות ומעולם לא הפסיד את תאריו בתוך הזירה. ניצחון ב"קרב המאה" מול ג'ו פרייז'ר ב-1971, במדיסון סקוור גארדן, היה אמור להחזיר אותו למקומו הטבעי בשרשרת המזון של הענף. זה לא קרה. מה שכן קרה זה וו שמאלית של פרייז'ר, 25 שניות מפתיחת הסיבוב ה-15 והאחרון, שהפילה את עלי. השופטים העניקו פה אחד את הניצחון ליריבו, והגדול מכולם נחל הפסד ראשון בקריירה. העולם בכלל ועולם האיגרוף בפרט לא נחרבו, אך בהחלט הזדעזעו. האיש שהבטיח להדהים את העולם אכן עשה זאת שוב, אם כי לא בדיוק בצורה אליה התכוון.

אי–פי

יוון זוכה ביורו
בימים שלפני אליפות אירופה 2004, סוכני הימורים שמחו להעניק יחסים נדיבים לזכייה של אחת מנמושות הטורניר. יוון, שזכתה ליחס של 1 ל-150 במקומות מסוימים, נחשבה בדיוק כזו. ואז היא עלתה שלב, על חשבון ספרד, בעזרת הפרש שערים. ואז היא ניצחה את צרפת 0-1, ואת צ'כיה 0-1 ואת פורטוגל 0-1 בגמר. שמות כמו קראגוניס, חאריסטאס ובאסינאס שמו בצל שמות כמו תיירי הנרי, פאבל נדבד וכריסטיאנו רונאלדו הצעיר. הטקטיקה של אוטו רהאגל אמנם לא היתה אסתטית במיוחד, אבל המשמעת הטקטית והגנת הברזל – שלא ספגה בשלבי הנוק-אאוט – הוכיחו את עצמן. כשיוון ניצחה את המארחת בליסבון ושלחה את רונאלדו הצעיר למרר בבכי מבלי לחשוב על הפאסון, היא הוכתרה כאלופת אירופה. נכון, זה לא היה סוף העולם, אבל בימים שלאחר מכן הסתובבו אוהדי כדורגל בהרגשה שהוא התהפך על כל הראש.

רויטרס

הקריסה התדמיתית של טייגר וודס ולאנס ארמסטרונג
יש ספורטאים מסוימים שמחזיקים ענף שלם כמעט לבדם. זה קרה בגולף ובאופניים, למשל. אנשים שלא מבדילים בין כדור גולף לביצת תרנגולת יודעים מי זה טייגר וודס, ואפילו אנשים שלא יצפו במירוץ אופניים גם אם חייהם יהיו תלויים בכך, עדיין יזהו ברחוב את לאנס ארמסטרונג. זו הסיבה שהתאונה המוזרה בשעת לילה וחשיפת שרשרת פרשיות הניאופים ההזויות של וודס – שגרמו לפרישתו הזמנית מהמשחק – שמטו את הקרקע מתחת לרגליו של ענף הגולף. זו גם הסיבה שחשיפת פרשיות הסמים של ארמסטרונג אחרי שנים של הכחשות וקרבות משפטיים – ומחיקת זכיותיו בטור דה פראנס - גרמו לכאוס רציני בענף האופניים. אם יש אפוקליפסה ענפית, ככה היא נראית. אך מסתבר שיש חיים גם אחרי האכזבה מהפרצוף האמיתי של הפרצוף של הענף: לגולף יש כבר גיבור חדש, רורי מקילרוי, שבונה יריבות עם וודס המשתקם; בעוד שגם באופניים מתחילים לעשות צעדים בכיוון נכון ונקי יותר. אם זה היה סוף העולם, לפחות אפשר להתחיל מבראשית. אולי בסיבוב הזה אף אחד לא יתפתה לנגוס מהפרי האסור.

רוג'ר פדרר מסיים את 2011 בלי גראנד סלאם
במשך שמונה שנים, נצח במונחי טניס, היית יכול לגשת בינואר לסוכנות ההימורים הקרובה למקום מגוריך, לשלוף חבילת שטרות כמו בסרטים, להמר על כך שרוג'ר פדרר יזכה לפחות בגראנד סלאם אחד השנה ולחזור הביתה בידיעה שעשית את היומית. אחרי הגראנד סלאם הראשון שלו ב-2003, הפדרר-אקספרס נעצרה במעט מאוד תחנות בין 2004 ל-2009, שנים בהן זכה ב-14 מתוך 24 מייג'ורים אפשריים. ב-2010 הורגשה האטה, עם זכייה בודדת באליפות אוסטרליה, אבל מעטים האמינו שפדרר ייאלץ לעבור תשעה טורנירים שחונים עד שיניף שוב גביע גראנד סלאם. זה קרה השנה בווימבלדון, אך רק לאחר רצף ארוך ושנה נטולת תארים בטורנירים הגדולים. זרם הפדרריזם התחלק לשניים: הפסימיסטים ראו בכך סימן לקץ העולם, בעוד שהאופטימים המשיכו להאמין וליהנות מרגעי הטניס הקסומים שמספק האיש – אפילו אם הם ספורדיים מבעבר.

רויטרס

רולון גארדנר מכניע את אלכסנדר קרלין בסידני 2000
עם ידיים מברזל, רגליים מפלדה ומבט מקפיא שהיה גורם גם לאיוון דראגו לשקשק, המתאבק אלכסנדר קרלין הרוסי שלט בהיאבקות בסגנון יווני-רומי. למעשה, הוא היה היאבקות בסגנון יווני-רומי: כינו אותו "הניסוי", שהרי מכונת לחימה כזו לא נוצרת בדרך הטבע, והסיכוי לראות אותו מפסיד היה קטן יותר מהסיכוי שדיקמבה מוטומבו יציל את העולם מפלישת חייזרים באמצעות דאודורנט. במשך 13 שנה קרלין היה בלתי מנוצח בתחרויות בינלאומיות, והתוצאה היתה תשע אליפויות עולם, 12 אליפויות אירופה ומדליות זהב בסיאול, ברצלונה ואטלנטה. כשרולון גארדנר האמריקאי עלה לקרב מולו בגמר בסידני, אנשים סביבו כבר בירכו אותו על מדליית הכסף. בסוף הקרב, כשגארדנר החל לעשות סלטות ולהסתובב עם הדגל האמריקאי בזמן שקרלין חזר להיראות כמו שבני אנוש נראים כשהם מפסידים – עם ידיים על המותניים ומבט עגום – הכל כבר נראה שונה.

הקטטה בפאלאס בין דטרויט לאינדיאנה ב-2004
כיום הוא מטה וורלד פיס, פילנתרופ לא קטן, אב מסור לילדיו וידידו של השלום באשר הוא, יותר מאלף מלכות יופי ביחד. אבל לפני שמונה שנים הפיוז הקצר של רון ארטסט גרם לו לראות שחור בעיניים ולזנק ליציע על מנת להחטיף לאוהד דטרויט שהשליך עליו כוס דיאט קולה, במהומת אלוהים בה היו מעורבים עוד כמה מעריצי חנה בבלי מושבעים כסטיבן ג'קסון, ג'רמיין אוניל ובן וואלאס. היום השחור ההוא, שמככב עד היום בסיוטיו של דייויד סטרן, מיתג את ה-NBA כליגה של בריונים מקועקעים שחושבים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים, תופעות לוואי של דור היפ-הופ ופרחחים עם יותר מדי כסף וזמן פנוי. אלא שהדיבורים על נטישת ספונסרים ומשפחות שמדירות רגליהן מהאולמות נותרו בסופו של דבר רק בגדר דיבורים. הזיכרון וקטעי היו-טיוב – חרף מאמצי אנשי השיווק של הליגה ללמוד משהו מהממשל הסיני – אמנם נותרו, אבל הליגה המשיכה הלאה לעידן לברון ג'יימס. אותו יום בפאלאס של דטרויט לא היה סוף העולם עבור ה-NBA, למרות שזה הרגיש ובעיקר נראה כך.

ועוד דברים שככל הנראה לא יקרו לעולם ויש סבירות שהעולם ייחרב לפני שנזכה לראות אותם: נבחרת אנגליה זוכה שוב במונדיאל, טניסאי אנגלי זוכה בווימבלדון ונבחרת ישראל בכדורגל מעפילה לעוד טורניר גדול. יש לכם עוד רעיונות? ספרו לנו בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו