בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אי של יציבות

המהפכות באזור לא תורמות לאביב ישראלי, להיפך. החשדנות כלפי הפלסטינים עולה, תהליך השלום איבד לגיטימציה והטרור הימני גואה. אפשר רק לחלום שהמחאה החברתית תכריע את הבחירות הבאות, בינתיים נתניהו איתן מתמיד

31תגובות

בתחילת חודש פברואר השנה, ימים אחדים לאחר נפילת הנשיא חוסני מובארק, נשא בנימין נתניהו נאום במליאת הכנסת. זו היתה הופעתו הפומבית הראשונה מאז הצונאמי הדמוקרטי בקהיר. התמונות מכיכר תחריר איפשרו לנתניהו לגלוש בטבעיות לפוזיציה האהובה עליו: המתריע או המפחיד הלאומי. "אנחנו במצב בלתי יציב", אמר לח"כים, "במצב כזה צריך להסתכל סביבנו בעיניים פקוחות ומפוקחות. אנו זוכרים מה היה פה כשלא היה שלום. איך נלחמנו: בתעלה, על גדות התעלה, בירדן. מאז שפרץ השלום נהנינו מחוסר הצורך להגן על הגבולות הללו על כל המשתמע מכך... כעת עלינו להבין, כי הבסיס לכל הסדר עתידי הוא ביצור כוחה של ישראל. הסדרי ביטחון על הקרקע למקרה שההסכמים יופרו או שיהיה שינוי שלטוני בצד האחר".

לראש האופוזיציה, ציפי לבני, שדיברה אחריו, לא נותר אלא להציג את צדו השני של המטבע. "ידעתי שכשראש הממשלה יעלה לכאן לנאום", אמרה בסוג של השלמה, "הוא ידבר על האי ודאות ועל חוסר היציבות ועל הפחד. אותו פחד שיקפיא כל יוזמה, שייצור התכנסות בתוך עצמנו, שיגרום לציבור לחפש מנהיגות חזקה.

"לא תוכל", נזפה לבני בנתניהו, "להמשיך ולהשתמש באי ודאות ובחששות האמיתיים והלגיטימיים של אזרחי המדינה כדי להמשיך ולבצר, לא את הביטחון, אלא את מעמדך שלך". לא יוכל? למה לא? כמעט שנה חלפה. הקרקע האזורית מסביבנו לא נחה לרגע. חורף, אביב, קיץ, סתיו ושוב חורף - ומסביב ייהום הסהר. מנהיגים באזור מודחים, מוקעים, נשחטים ושוחטים, ואצלנו אין חדש. שני המוזכרים למעלה, רק התחזקו בדעתם: ביבי בשלו. ציפי בשלה. הוא ממשיך במגמת ההסתגרות ההתבצרות וההתעטפות. היא מנסה, מדי פעם, להשמיע קול שונה, אלטרנטיבי, שבלשון המעטה נאמר כי אינו זוכה לקשב רב באלקטורט הישראלי.

לפני שבועיים לבני התארחה ב"פורום סבן" בוושינגטון. אחד הדוברים המרכזיים היה שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה. הוא ייחד פרק ארוך בנאומו לאביב הערבי ולבידודה ההולך וגובר של ישראל. "נכון שמתנהל קמפיין שנועד לבודד את ישראל", אמר, "אבל מעולם לא היכרתי ממשלה ישראלית, או ישראלי לצורך העניין, שנוהגים בפאסיביות לגבי עניין כלשהו. בוודאי לא לגבי תופעה מטרידה כל כך".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות לפייסבוק

הוא המליץ לישראל לנסות וליישר הדורים עם מדינות בעלות אינטרסים משותפים: מצרים, טורקיה וירדן: "זה לא בלתי אפשרי", גרס פאנטה, "אם הושטת היד תידחה, אזי העולם יפרש את הדחייה הזו כפי שהיא".

קשה להפריז בחשיבות האמירה הזו. לבני מתחברת אליה בנקל: "התנועה הציונית, בכל שנותיה, תמיד יזמה מול מצבים קשים", אמרה השבוע. "התפישה של לא לעשות כלום כי המצב קשה ולא ודאי, היא תפישת עולמו של נתניהו. הפסיביות שלו גורמת לכך שאנו מתקרבים במהירות למצב של אל-חזור. אין פרטנר אצל הפלסטינים, התהליך מסביב מייצר אי ודאות אז אפשר לא לעשות כלום. כך הוא מבודד את ישראל לדעת. ביבי לא עובד היום עם העולם. הוא לא מכריע, הוא לא יוזם. זה גם משרת אותו פוליטית. כשאין הכרעות, אין זעזועים. הקואליציה יציבה והכל בסדר. עכשיו אומרים שהוא רוצה להקדים בחירות כדי שישראל לא תחטוף מאובמה בקדנציה השנייה. מה שמדאיג אותו זה לא שישראל תחטוף, אלא שהוא ייבחר לפני שזה יקרה".

חוסר ההכרעה, לדברי לבני, מייצר גם את תופעות הטרור היהודי האלים שמתפשט כאן כמו נגיף קטלני במהירות מפחידה. "לא מעט אנשים אצלנו מדברים בהתנשאות על ישראל כעל ה'דמוקרטיה היחידה באזור', או ‘וילה בג'ונגל' וכל זה. שיסתכלו מה קורה אצלנו בזמן האחרון. השכנים לפחות מנסים להגיע לדמוקרטיה, גם אם בסופו של דבר גורמים איסלאמיים תופסים עמדות של כוח ומנצלים את התהליך הדמוקרטי. ואילו אנחנו, כדמוקרטיה, עוברים היום תהליכים לא פחות חמורים ומטרידים. מה ההבדל?"

קליפ רע

לפי החוכמה הרווחת (אולי פשטנית, אולי לא), ההתרחשויות בעולם הערבי בשנה החולפת הן בשורה טובה לימין בישראל, אך לאו דווקא למדינת ישראל. גם לבני, בין השורות, אינה סותרת את הטענה הזאת. היא יכולה רק לקוות ולהתפלל שכשנגיע לבחירות, הרוח תשנה את כיוונה. זו תקווה לגיטימית. לחלום עדיין מותר כאן. אך מה הסיכוי להתממשותה? מצרים גולשת לעבר איסלאמיזציה מואצת; האמריקאים יוצאים מעיראק, והאיראנים מתכוננים להיכנס; ירדן במצב לא פשוט ובשאר אסד בגבו אל הקיר. אין לדעת כיצד ינהג ברגע האמת הפרטי שלו.

הכול קודר, עגום, הופך קרביים, מבשר רעות. אפילו פולי המנוח מהגשש, בתפקיד ההוא מפתח תקווה, שאינו עציב ואינו מודאג מכלום, היה נכנס לדיכאון קליני. בכיר בליכוד, שביקש להישאר בעילום שם, טען השבוע בשיחה פרטית שמה שמכונה "האביב הערבי" הוא הסיבה העיקרית להתפוגגותה של המחאה החברתית מסדר היום הלאומי ולעליית הנושא הביטחוני, ומכאן גם להתחזקות הליכוד וגוש הימין.

"הכמעט לינץ' בשגרירות ישראל בקהיר", אומר הבכיר, "הניצחון של המפלגות האיסלאמיות בבחירות לפרלמנט המצרי; השלום המתאייד עם מצרים; סיני שהופך להיות קן צרעות ענקי של טרור, שהפיגוע עם הכי הרבה חללים יצא ממנו; הפיוס בין אבו מאזן לחמאס; המלחמה הדיפלומטית של הרשות הפלסטינית נגדנו; מרחץ הדמים בסוריה; התוקפנות המילולית של הטורקים והשיח הפתוח על מלחמה אזורית שעלולה לפרוץ כאן באביב - כל אלה הם פקטורים מלבי חרדה אצל הישראלי הממוצע. הוא לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים. הרי הוא ממילא אינו מאמין לפלסטינים.

"איני טוען שהנושא החברתי ייעלם לגמרי בבחירות", הוא ממשיך. "תהיה לו השפעה, אבל אין לי ספק שמה שיקבע את תוצאותיהן זה מה שקורה מסביב. ומסביב הישראלים אינם רואים אביב ערבי, הם רואים חורף איסלאמי.

"אני מדמיין את הקליפ המרכזי של הליכוד בבחירות הקרובות", מהרהר הבכיר בקול, "תמונה מאותו לילה בשגרירות ישראל בקהיר, תמונה של מובארק בכלוב, תחריר, טבח בסוריה, אבו מאזן ומשעל יחד, קדאפי מובל לשחיטה, הצבא האמריקאי עוזב את עיראק. והקריין ישאל: ‘איזו ישראל אנו רוצים? ישראל חזקה, מבוצרת ותקיפה? או ישראל פייסנית, מוסרת ומוותרת?' קליפ קצר, חד. מוסיקה מהלכת אימים. כל לילה, שוב ושוב.

"בוא נחשוב: מדוע הציבור הולך ימינה, כפי שמראים הסקרים? הרי בשלוש השנים האחרונות לא היו טילים כמעט, לא היו מלחמות והיה מעט מאוד טרור. לכאורה, כל הסיבות להתמתנות. אבל ההיפך מזה קורה, כי הבעיות באזור הן מנוע אדיר של הקצנה ברחוב הישראלי. לליכוד תהיה עבודה קלה בבחירות. אנו נשאל: ‘אתם רוצים שנמסור את השטח מעל לנתב"ג? למי בדיוק?'"

קידומת שש

התזה הזו תיבחן בבחירות. סימנים ראשונים לכך שהליכוד, גם בצמרתו, שובר ימינה, אפשר לזהות לא רק בהתנהלותו היומיומית של נתניהו, ה"פסיבית" כהגדרת פאנטה, אלא גם בדברים שאמר השבוע שר החינוך גדעון סער, מהשרים המתונים בליכוד. בביקור בשומרון הצהיר סער כי מדינה פלסטינית בגדה המערבית תהיה סכנה לישראל, וכי יש לחשוב על חלופות. סער נימק את עמדתו בין היתר ב"התחזקות האיסלאם הרדיקלי באזור וההתפתחויות בשומרון".

לדברי סער, ישראל קרובה היום למצב בו תהיה מוקפת בבסיסי טרור. "בעקבות הנסיגה מלבנון, בעקבות הנסיגה מעזה, ולהבדיל, במרחב סיני שפונה בהסכמים עם המצרים - מתחזקים גורמי הטרור", הוא אמר בסיור בהתנחלויות השבוע. אסור להגיע למצב שגוש דן יהיה מאוים על ידי השומרון, יהודה ובנימין. לא נסכן את ביטחון ישראל על בסיס תפישות מופשטות, אשליות ומשאלות לב לא מציאותיות".

כשסער אומר את הדברים עולה השאלה, האם הוא מתבטא כפי שנתניהו חושב. עד היום הם שידרו על אותו גל בתחום המדיני. אפשר לנחש כי זוהי, אכן, עמדת נתניהו. אבל הוא לא יעז לחזור בו, בטח לא בפומבי, מתמיכתו במדינה פלסטינית. רק זה חסר לו. באופן מעשי, אפשר לסמוך עליו שהוא לא ינקוף אצבע לקדם כאן תהליך כלשהו.

ואם בבחירות עסקינן, לפני שבוע נכתב כאן כי המערכת הפוליטית רוחשת שמועות על כך שנתניהו מתכנן להקדים הבחירות לכנסת לחודש מאי או יוני 2012. מאז, השמועה הזו מתחזקת למרות שהיא נותרה בגדר שמועה.

אחד משרי הליכוד היותר מקורבים לנתניהו, נשמע אומר השבוע לכמה אנשים, כי המועד לבחירות הוא יום שלישי, ה-1 במאי 2012. שר אחר ידע לספר כי בלשכת נתניהו בוחנים מחדש אפשרות לקדם את "חוק היורדים", שיעניק זכות הצבעה בבחירות לישראלים השוהים בחו"ל לרגל לימודים או עבודה. מלשכת ראש הממשלה נמסר כי העניין לא נבדק לאחרונה. בכיר בליכוד, שבקיא בעניינים אלה, אמר כי הרעיון נבחן בספטמבר, לאחר שובו של נתניהו מארצות הברית, ונגנז בינתיים.

לבחירות ב-1 במאי יש יתרון גדול מבחינת נתניהו: אפריל גדוש חגים ואירועי זיכרון. מצד אחד, בימים כאלה לא מתנהל קמפיין פוליטי, שזה מה שהשלטון תמיד רוצה. מצד אחר, ראש הממשלה זוכה באין-ספור הזדמנויות צילום ממלכתיות, בעוד שהאופוזיציה נאלצת להרכין ראש ולעמוד דום, ללא יכולת לתקוף.

החיסרון הוא, כמובן, שנתניהו מקצר במו ידיו את הקדנציה שלו בשנה וחצי (באופן מעשי בשנה). זה לא עניין פעוט. אחד משריו ששאל אותו השבוע מה כוונותיו, שמע ממנו הכחשה שאין גורפת ממנה.

עוד לפני כן נתניהו צריך להיבחר בפריימריס לראשות הליכוד ב-31 בינואר. קשה לומר שהאומה עוצרת נשימתה לקראת התנגשות הטיטאנים נתניהו-משה פייגלין, אבל נתניהו לא מאבד קשר עם השטח. שלשום הוא אימץ את רוב ההמלצות של שרי המשפטים וביטחון הפנים בעניינם של הפורעים היהודיים, מלבד אחת: להכריז עליהם כעל ארגון טרור. עד כאן, אמר נתניהו, יש גבול.

נו ברור. היעד של נתניהו בפריימריס הוא להגיע לתוצאה של 75% מול 25% לפייגלין. הכרזה על פורעי החוק מהגבעות כטרוריסטים עלולה, חלילה, לספק רוח גבית למתמודד מהימין הקיצוני ולהוריד אותו לקידומת שש. 65% לנתניהו 35% לפייגלין? או גרוע מזה? לא יעלה על הדעת. לכן, לצד הצעדים החריפים שראש הממשלה כן נקט נגד בריוני השטחים, הוא השווה אותם לשמאלנים שמפגינים בבילעין. האם בילעין הוא בסיס צבאי? האם מישהו מן המפגינים יידה לבנה בקצין צה"ל מטווח אפס?

ככה נתניהו משחק בגובה הלהבות. זורק עצם לזה ועצם להוא. אף פעם לא עד הסוף - אלא כשמדובר בהחשכת ערוץ טלוויזיה וחברת חדשות שעוררו את זעם המשפחה. עליהם הוא גיבור. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו