בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדמשק עדיין מחכים לאביב

ההתקוממות הסורית אינה עוד נחלתן של ערים מרוחקות כמו חומס וגם בבירה סוערות הרוחות. בשעה שזוועות המשטר הרודני נחשפות באינטרנט והסנקציות מכבידות, התושבים - מעודדים מהמרד המתרחב - מתחילים גם הם להאמין באפשרות שהאביב יגיע

תגובות

בוקר אחד בשבוע שעבר, כששהיתי אצל חבר בפאתי העיר העתיקה של דמשק, שמעתי קולות צווחניים קוראים "אירהל יא בשאר!" ("תסתלק בשאר!"). הצצתי מהחלון לרחוב, ולא ראיתי כלום. מאוחר יותר, כשיצאתי לרחוב, עקבתי אחרי הקולות וגיליתי חבורת ילדים, מתנדנדים בתמימות על נדנדת ברזל חלודה. שירי מחאה נגד הנשיא אסד אינם יוצאי דופן בחומס, העיר הסמוכה לגבול לבנון, שהיתה מוקד ההתקוממות העממית, אך כאשר ילדים בלב הבירה מצטרפים גם הם לשירה מבינים עד כמה התפשט המרד.

בשבועות האחרונים, לאחר שהליגה הערבית הטילה על סוריה סנקציות כלכליות קשות שמגבירות את בידודה, מצב הרוח בדמשק צנח פלאים. נראה שאנשים רבים יותר מאבדים את האמון במשטר. הפסקות החשמל מתרבות, ולפתע אפשר לראות שורות ארוכות של אזרחים עם מכלי פלסטיק בידיהם ממתינים בתור לתחנות דלק, כי מידלדלת אספקת המזוט, המשמש לחימום.

הסוחרים בשווקים עדיין פותחים את דלתות העץ של החנויות שלהם ומשחררים לאוויר ניחוחות תבלינים וקפה; גברים ונערים שעם כפכפי עור מרופטים עדיין דוחפים מריצות ברזל עמוסות ארגזי סחורות שמודפסות עליהם המלים Made in China (סין היא עדיין אחת מבעלות הברית המתמעטות של סוריה, והיא מסרבת להטיל עליה סנקציות כלכליות). אבל משפחות רבות הפסיקו לקנות בשר וביצים. "המחיר לביצה אחת עלה מ-5 ל-8 לירות סוריות", אמר אחד המוכרים בהתנצלות, כשהלכתי בשבוע שעבר לקנות תריסר ביצים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע של "הארץ" ישירות לפייסבוק

לא מדובר רק בביצים: מחירי כל מוצרי הצריכה הביתיים מאמירים. מחיר מכל גז לבישול, למשל, זינק מ-250 לירות סוריות ל-1,000. שער הדולר הגיע בסוף נובמבר ל-60 לירות סוריות (לפני שנה היה השער 45 לירות סוריות). ומאחר שהמטבע הזר נדיר בסוריה, בעלי המזומנים התחילו להשקיע בזהב. המלחמה בפתח, הם אומרים.

צופן סודי

תצלום: מויזס סאמאן / ניו יורק טיימס

זה תשעה חודשים מתנגשים סורים רבים, הנחושים להישאר ברחובות, בכוחותיו של משטר שאינו בוחל באמצעים בניסיונותיו לדכא את המרד באכזריות קטלנית. רוב ההתנגשויות התרחשו מחוץ לדמשק, ויש עדויות לכך שהאלימות גרמה למותם של 4,000 בני אדם. אבל רבים מבני שיחי סבורים שהמספר האמיתי של ההרוגים גבוה הרבה יותר.

המפגינים, ששאבו השראה מהאירועים במצרים ובתוניסיה, יצאו לרחובות בשל סלידתם מהממשלה הרודנית ומהיעדר ההזדמנויות, ולאו דווקא בגלל המאבקים בין העדות (משפחת אסד שייכת למיעוט העלאווי, המהווה כ-10% מהאוכלוסייה, בעוד שלושה רבעים מהסורים הם סונים). עם זאת, חלק מהאירועים האלימים קיבלו כעת גוון עדתי, כי כוחות הביטחון והבריונים העומדים בראש פעולות הדיכוי הם עלאווים. העלאווים גם מאיישים את רוב המשרות במגזר הציבורי - מקומות עבודה מבוקשים ביותר, במדינה שבה שיעור האבטלה הוא דו-ספרתי.

כשהתארחתי בקיץ בחומס, עיר מעורבת שבה 1.5 מיליון עלאווים וסונים, כוחות הביטחון נהגו לפתוח באש כשהמפגינים יצאו לרחובות. מאות נהרגו בעיר הזאת בלבד. בחמה, עיר הומוגנית שתושביה סונים שמרנים, השוכנת במרחק של כ-210 ק"מ מדמשק, אין הפרדה כזו. בתחילת יולי, אחרי סוף שבוע עקוב מדם שבו נורו למוות 70 מפגינים, כוחות הביטחון נסוגו. (ב-1982 הרגו כוחות הביטחון בעיר עשרות אלפי תומכים של תנועת האחים המוסלמים, וייתכן שהמשטר העדיף שלא למשוך עוד תשומת לב אל העיר). כשביקרתי בחמה זמן קצר לאחר מכן, כבר היו בה ועדות אזרחיות שהתכוננו לתפוס את מקומה של הממשלה.

בימי שישי אחרי התפילה נהרו אלפים לכיכרות העיר, כשהם מנופפים בוורדים ובענפי זית. גברים מתחו חבלים כדי לגדר רחבות עבור הנשים, ונערים ניקו את הרחובות. אך בערב הרמדאן, בתחילת אוגוסט, החליט המשטר לשים קץ להתקוממות הגלויה הזו וכבש את העיר, לאחר מתקפה של שלושה ימים.

החיים בדמשק נראו מנותקים מהמשבר. אבל הבירה איננה מעוז של תומכים בשלטון אסד, כפי שהיא מוצגת לעתים קרובות. מאחורי דלתות סגורות של בתים מטים ליפול בשכונת הרסטה, 10 דקות בלבד ממרכז העיר, צעירים מפשילים חולצות ומכנסיים כדי להראות לי חבלות וחתכים: רבים הוכו בזמן ההפגנות, או היו עצורים בידי כוחות הביטחון, לפעמים במשך ימים. הם, כמו רוב התושבים בערי הלוויין ובשכונות סביב העיר - מועדימיה וקאבון למשל - הצטרפו למרד לפני זמן רב.

אנשים במרכז דמשק עוקבים בשקיקה אחר הידיעות על פעולות כוחות הביטחון, אף שהפיקוח ההדוק על התקשורת מאפשר רק למידע חלקי להתפרסם. הם מקבלים עדכונים מחברים וקרובי משפחה - בעיקר מפה לאוזן או בשיחות טלפון באמצעות צופן, כי המשטר עוקב אחרי השיחות. אלה שמחוברים לאינטרנט מעדיפים לקבל את המידע באמצעותו, ורבים מהם למדו לעקוף את הפיקוח הממשלתי על האינטרנט.

אלפי אנשים צופים באמצעות יוטיוב בסרטונים שנראים בהם מפגינים - מבוגרים וילדים - שעונו, לעתים קרובות עד מוות, וגופותיהם הוחזרו למשפחותיהם עם סימנים כחולים ושחורים ממכות, צלקות אדומות ממכות חשמל, חורי כדורים או במקרים גרועים יותר, כשהן מסורסות. הצופים מגלים למרבה זוועתם שהם נעשים יותר ויותר אדישים לתמונות הזוועה.

במשך חודשים היה השבר במדינה מוקד מחלוקת בין תושבי דמשק. בקיץ ריססו תומכי המשטר את הלוגו הצהוב של אל ג'זירה על פחי האשפה הירוקים של העיר, כדי להביע את סלידתם מהאופן שבו מסקרת התחנה את ההתקוממות (התקשורת הממלכתית מאשימה לעתים קרובות את אל ג'זירה ב"המצאת" המרד). כתובות גרפיטי אחרות שהופיעו במרכז העיר שיבחו את אל דוניה, ערוץ טלוויזיה התומך בממשל. אבל בשבועות האחרונים נחלש קולם של תומכי אסד. כעת הם מתחילים לחשוש.

לעתים קרובות נערכות צעדות תמיכה במשטר, אך לרוב מדובר באירועים מתוזמרים היטב שמשתתפיהם הם תלמידים ופועלים, שמאלצים אותם לבוא (אם כי יש ביניהם כאלה שבאים מרצון). קשה להתייחס ברצינות להפקות כאלה, השופעות אהבה היסטרית לנשיא - דיוקנו מתנוסס על שלטים, דגלים וחולצות, וילדים בחליפות כחולות קוראים בשמו של "אבו חאפז" (רמז לאפשרות שחאפז, בנו של בשאר, יעלה לשלטון אחריו).

קו המחשבה של תומכי המשטר נעשה פחות ופחות הגיוני. "כוחות הביטחון אשמים, לא הנשיא", אמרה לי אשה אחת, נוצריה. עניתי לה שאם הדבר נכון, הבעיה אפילו גדולה עוד יותר - לנשיא אין שליטה על המערכת והוא אינו רוצה לפרק אותה. ומה עם האנשים שנרצחו? השתררה שתיקה לרגע, והיא ענתה בסערת רגשות: "כן, זה נורא, אבל יש שם כנופיות והן האשמות ברציחות. העולם בחוץ אחראי לזה. ואסור שהאחים המוסלמים יעלו לשלטון!"

חששות כאלה הם גלויים ונפוצים בקרב הנוצרים, שרובם מצדדים במשטר ולו בשל החשש ממה שיבוא במקומו. אך רבים יותר סבורים שהתנהגות המשטר מזוויעה, גם אם אין הם מראים זאת באופן גלוי. אחדים מהם מושכים אותי בחרדה לחנויות שלהם כדי לדבר. "מה יקרה לדעתך?" שאל בעל חנות פלסטיני. "תהיה מלחמת אזרחים? או שתהיה קריסה הדרגתית?" תהה סוחר ברובע זמאלקה הסוער. כוחות הביטחון נוכחים בכל, אך בשל האלימות הבלתי פוסקת והשפעתן המתגברת של הסנקציות, אנשים מביעים כעת נכונות רבה יותר לדבר. גבר אחד אמר לי בשבוע שעבר: "היום אפשר לעצור אותך בגלל שמישהו חושב שאתה חושב משהו - אפילו בלי שתאמר משהו". עם זאת, הוסיף, "הם לא יכולים לאסור את כולם".

קץ האדישות

המציאות החברתית ששררה בדמשק לפני שנה בלבד התהפכה על פיה. בעשור שחלף מאז עליית בשאר לשלטון ועד להתקוממות, דמשק היתה לעיר מלאת חיים. תרבות הברים פרחה, התיירים פקדו בהמוניהם מלונות בוטיק ומסעדות, סטודנטים ערבים נהרו לעיר והסורים יצרו קשרים עם העולם החיצון. אבל מתחת לפני השטח התקיים פיקוח קפדני כמו בתקופת אסד האב. מתנגדי משטר הושלכו לכלא, בלוגרים נעצרו. סוכני ביטחון, גברים משופמים לבושים במעילי עור, שנראים בכל מקום, ארבו בפינות רחוב ותחבו את האף לכל התרחשות. האזרחים נאלצו למצוא את דרכם בין שחיתות להשפלה תדירה, בין עלבונות מסוכני הביטחון לאי יכולת למצוא עבודה.

האדישים לפוליטיקה, הנהנתנים או האופטימיים במיוחד, יכלו עדיין להתעלם איכשהו מהצד האפל והקודר של המשטר. אך לנוכח מראות הזוועה, שהפכו עניין של יומיום, אי אפשר עוד להתעלם מאחיזת החנק של המשטר הסורי. היא מעוררת אפילו הומור שחור. אנשים שולחים זה לזה סרטוני וידאו, בדיחות, או סרטונים מאוירים על בשאר וה"שאביחא", מונח שנשמע לעתים רחוקות לפני חודש מארס וכעת הוא משמש לתיאור נאמני המשטר.

באחד הסרטונים המאוירים שהועלו ליוטיוב נראה בשאר משחק ב"מי רוצה להרוג מיליון?", בהשראת התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר?". סרטון אחר הוכן בתחילת ההתקוממות, כשמתנגדי המשטר קיימו הפגנות שקטות, אך המשטר ניסה לטעון שהם חמושים. נראים בו שני אנשים שאחד מהם אומר לשני "אם כך, מתנגדי המשטר חמושים". "באמת?", שואל בן שיחו בזעזוע, "במה?". והראשון עונה: "בארבעה מגה-פיקסלים", ושולף טלפון-מצלמה, מהסוג האסור כעת לשימוש במדינה.

בחוג הליברלי בדמשק מסתובבת בדיחה, שמככבת בה אשה שמנסה לשכנע את בעלה לשכב אתה בכך שהיא מפזמת שוב ושוב את סיסמת המחאה: "מי שלא משתתף, אין לו כבוד". רבים מהעשירים רוקמים תוכניות מילוט למקומות כמו צרפת, שם יוכלו ילדיהם לגדול בלי הסכנה והלחצים הפסיכולוגיים המתמידים. אחרים נחושים בדעתם להישאר בבית ולהחזיק מעמד, אך כובד ההחלטה מעיק על רוחם. כך, סופי שבוע בביירות הפכו למפלט החיוני מהמציאות.

יש גם מי שהופכים את הנאמנות למהפכה למעין תחרות. חמה, למשל, זוכה לשבחים על שהחזיקה מעמד מול כוחות המשטר במשך חודש שלם, ואילו דיר א-זור, עיר שבטית במזרח המדינה, הרחוקה ממרכזי השלטון, היתה לאחת מחממות ההתקוממות. וכך, פעיל נוצרי מחמה שיש לו חבר בדיר א-זור נחשב נעלה על סתם פעיל ממרכז דמשק. תושבי חומס היו בעבר מושא לבדיחות. כעת נחשבים הגברים מהעיר הזאת למציאה בשביל נערה סורית.

ככל שנמשכות פעולות הדיכוי, תנועת המחאה מקבלת אופי צבאי יותר. קבוצות מרופטות של עריקים מהצבא, שמכנות עצמן "הצבא הסורי העצמאי", החלו להגן על המפגינים בעזרת אזרחים מתנדבים. הם חמושים בנשק פשוט - רימונים ורובים שהוברחו מעבר לגבול, בעיקר מלבנון, שבה עלה באחרונה מחיר הנשק. תעוזתם אינה יודעת גבולות: הם תוקפים שוב ושוב את בנייני המודיעין ומחסומי שירותי הביטחון שהתרבו במהירות ברחבי המדינה. בחודש שעבר הם אפילו ירו על שני בניינים בתוך דמשק. יש גם דיווחים רבים על חילופי אש אקראיים. המורדים אינם יריב שקול למשטר החמוש בטנקים, בשירותי ביטחון נאמנים ובבריונים פנאטיים, ואנשים חוששים שהמצב יחמיר מאוד לפני שישתפר. עם זאת, רבים נדהמים מכך שההתקוממות נמשכת זמן רב כל כך, ושהיא נוגעת לרבים כל כך.

גברים מבוגרים מביעים כעת חרטה על כך שלא פצו פה במשך ארבעה עשורים על מעללי המשטר, עד שבניהם ובנותיהם לימדו אותם שהגיעו מים עד נפש. "אני מתבייש", התוודה גבר בגיל העמידה, בעל מקצוע חופשי. "העדפנו להתרכז בעצמנו. כעת הילדים שלנו משלמים את המחיר". גבר אחר סיפר לי שלא רשם עדיין את בתו, שנולדה לאחרונה, במשרד הפנים. לדבריו, "אני מחכה, כדי שאוכל לקרוא לה ‘ת'אורה'" - "מהפכה" בערבית. *

הכותב הוא עיתונאי המתגורר בדמשק

סוריה

אוכלוסייה: 22.5 מיליון

שלטון נוכחי: הנשיא בשאר אל אסד

מצב פוליטי: במארס 2011 החלו התקוממויות נגד אסד, שהפעיל יד קשה כדי לדכאן. בשבוע האחרון מתחוללים קרבות של ממש בין צבא סוריה לעריקים הצבא. עד כה נהרגו כ-5,000 בני אדם

שיעור האבטלה: 8.3%

יודעי קרוא וכתוב: 79.6%



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו