בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמת עולם בעזרת השם

בזמן שהימין הקיצוני משתולל, התכנסה שלשום ועדת השמות הממשלתית להכריע אם לשנות את הערבית בשילוט הדרכים לתעתיק העברי. וגם: סיורי גדעון סער בשטחים והתירוץ של דני דיין לפעולות תג מחיר || טור שבועי חדש

16תגובות

ביום שלישי בבוקר, בשעה שראש הממשלה כינס דיון חירום בנושא התקפת פעילי הימין הקיצוני על מפקדת חטיבת אפרים, התקיים בחדר ישיבות סמוך, דיון סוער לא פחות, שמשך רבים משרי הממשלה.

במבט ראשון מתקבל הרושם שמדובר בדיון אזוטרי, אך מאחורי הכותרת היבשושית "ועדת השרים לאישור הרשימון למפת הארץ של ועדת השמות הממשלתית", מסתתרת מלחמת עולם של ממש על זהות, נראטיבים, מעמדם של ערביי ישראל וזכות השיבה.

למעלה משנה עובדת ועדת השמות הממשלתית על חיבור נוסח אחיד לתעתיק של שמות היישובים השונים בישראל. הדבר הופך קריטי יותר כאשר מדובר בשילוט הדרכים של חברת מע"צ. על השלטים הירוקים שמוצבים בכבישים בין-עירוניים מופיעים שמות היישובים בעברית, אנגלית וערבית, אך בלא מעט פעמים התעתיקים אינם קבועים וגורמים לבלבול ואף למבוכות.

הסוגיה הרגישה והשנויה במחלוקת יותר מכולן הייתה באיזה תעתיק ערבי יופיעו שמות היישובים על שלטי מע"צ. בין חברי הוועדה – גיאוגרפים, בלשנים, היסטוריונים ונציגי משרדי התחבורה, הפנים המשפטים ומשרד ראש הממשלה – התגלעו מחלוקות וויכוחים שהובילו להקמתה של ועדת שרים מיוחדת שתכריע בנושא.

מוטי מילרוד

הוועדה התכנסה כמה פעמים וביום שלישי הגיע רגע ההכרעה. על השולחן עמדו שתי הצעות מנוגדות. שר התחבורה ישראל כץ ואנשי משרדו טענו שיש לפעול לפי עיקרון ששמות של יישובים בעלי רוב יהודי יופיעו בתעתיק מדוייק מעברית לערבית, בעוד ששמות יישובים בעלי רוב ערבי יופיע לפי המינוח הערבי המקורי.

כך למשל, במקום המונח "יאפא" בתעתיק הערבי, ייכתב על שלטי מע"צ השם "יפו" ובמקום "עכא" השם "עכו". ההצעה שעוררה את עיקר תשומת הלב נגעה לשילוט בכביש מספר 1. עד היום הופיע מתחת למילה ירושלים המינוח הערבי "אורשלים" ובסוגריים "אל-קודס". משרד התחבורה הציע להשמיט את "אל-קודס" ולהשאיר רק את "אורשלים".

גורמים במשרד המשפטים ובמשרד ראש הממשלה התנגדו להצעה. הם טענו כי הנוסחה לא תעבור בבג"ץ בעיקר בגלל קיומן של כמה ערים מעורבות, בהן חיים גם ערבים וגם יהודים. השר בגין אימץ את עמדתם והציג הצעה משלו – התעתיק ייקבע בהתאם למצב ששרר במאי 1948, לפני קום המדינה. אם היישוב היה אז ערבי, יישמר התעתיק המקורי, אם לא – ייעשה שימוש בתעתיק ערבי לשם העברי.

כאשר החל הדיון ביום שלישי סבר בגין כי יש רוב להצעתו. שבועיים קודם לכן הוא אף צירף במפתיע שני חברים חדשים – השרה אורית נוקד והשר אריאל אטיאס, אולי מתוך מחשבה שיצביעו איתו. בנוסף, הוא פנה לשר החוץ אביגדור ליברמן וניסה לשכנע אותו להורות לשר סטס מיסז'ניקוב להצביע בעד הצעתו.

אלא שבגין הופתע מכיוון לא צפוי. השר מתן וילנאי דווקא הציע לאמץ את הצעת משרד התחבורה ולדחות את נושא ירושלים לדיון נפרד. וילנאי הכיר את הנושא מקרוב, כיוון שאביו הפרופסור זאב וילנאי, היה חבר בוועדת השמות הראשונה שהקים ראש הממשלה דוד בן-גוריון ב-1950. הוועדה עברתה שמות של יישובים ערביים רבים. "אם הולכים אחורה ל-1948, למה שלא נלך עוד אחורה", אמר וילנאי. "נגלה ששמות חלק מהיישובים הערבים הם בכלל שמות עבריים מהתנ"ך".

הוויכוח בישיבה הפך למהומת אלוהים כשכל צד מתבצר בעמדתו. וילנאי וכץ הפצירו בבגין לדחות את ההכרעה לדיון נוסף, אך האחרון דחף להצבעה. אלא שבשלב זה הגיע לפתע השר אריאל אטיאס, שהתעכב בדיון אחר. בגין, שידע שאטיאס תומך בעמדת כץ ווילנאי, שינה את דעתו והכריז על דחיית ההצבעה.

שאלתי אתמול את כץ מדוע הוא מתנגד לכמה מקרים יוצאים מן הכלל בנוגע לערים המעורבות. "מדובר בעניין של תודעה", הוא אמר. "ארגון עדאלה שלח מכתב לוועדת השמות שבו דרש לא רק שהתעתיק הערבי המקורי יישמר, אלא להכיל זאת גם על ערים שאינן מעורבות, בגלל זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. הם דרשו שבשלטי מע"צ בדרך לפתח-תקווה יהיה כתוב 'מלאבס' ובדרך לנתניה 'אום חולוד'. צריך לשים גבול".

מתי תתקבל הכרעה? לא ברור. בינתיים היא נדחתה עד הודעה חדשה. יש להניח שבעוד זמן לא רב תתגלגל הסוגיה מוועדת השרים למליאת הממשלה כולה. אם 13 שרים לא הגיעו להסכמה בנושא, תארו מה יקרה עם 29.

****

על קיר לשכתו של שר החינוך גדעון סער תלויות שלוש קריקטורות ממוסגרות של קריקטוריסט "הארץ" עמוס בידרמן. באחת מהן נראה סער מנגן בחליל ומוביל קבוצת תלמידים אחריו למערת המכפלה, באחרת הוא נוהג באוטובוס הסעות בדרך לסיור מורשת בשטחים ובשלישית הוא נוזף בתלמיד שעדיין לא אימץ קבר של חלל צה"ל במסגרת פרויקט של משרד החינוך.

אוסף דומה מופיע על אחד הקירות בלשכתו של שר הביטחון אהוד ברק. האחרון סיפק השראה לבידרמן מאז שנבחר לראשות הממשלה לפני יותר מעשור. אם אצל סער על הקיר יש שלוש קריקטורות, אצל ברק יש יותר משלושים. מנגד, סער לא צפוי לסיים את הקריירה הפוליטית שלו במשרד החינוך, כך שעוד נכונו לו לא מעט קריקטורות. אולי אפילו כראש ממשלה.

קשה להגדיר את סער ולמקם אותו באופן ברור בליכוד. מצד אחד כשר חינוך הוא הפך את תכניות הלימודים ללאומניות יותר, יהודיות יותר ודמוקרטיות פחות. מצד שני הוא דחף את בנימין נתניהו בשנתיים הראשונות לכהונתו להציג תכנית מדינית שתחלץ את ישראל מהבידוד הבינלאומי. הוא מתנגד לפינוי המאחזים הבלתי-חוקיים ומחובר למתנחלים, אבל מנסה להבליט את היותו תל-אביבי מגניב שמבלה בברים בשדרות רוטשילד.

התפרעויות פעילי הימין בגדה המערבית התרחשו כמה שעות לפני שסער יצא לסיור בתל שילה ובאריאל שבשומרון. סער הודיע שיכניס גם את תל שילה לרשימת האתרים בהם יבקרו תלמידי ישראל והכריז שצריך להתחיל ולחשוב על חלופות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

בנוגע להתקפה על חיילי וקציני חטיבת אפרים סער אומר את כל המלים הנכונות. הוא אף גינה אותם בחריפות בביקורו בהתנחלויות ביום שלישי. "אלה אירועים חמורים שמבצעים אנשים קיצוניים ומסוכנים שהמשטרה צריכה לעצור ולהעמיד לדין", הוא אומר.

יחד עם זאת, סער, כמו רוב חברי הכנסת בליכוד ובכללם ראש הממשלה בנימין נתניהו, עדיין מדחיק את הבעיה. הם מדברים על קומץ קטן של מופרעים, פרחחים ואנרכיסטים. נתניהו השווה אותם לפעילי השמאל שמחבלים בגדר ההפרדה בבילעין. אגב, באחרונים יורים ואף פוגעים.

"אסור לדבר בהכללות", אומר סער. "רוב המתיישבים הם אנשים נאמנים למדינה, הם משרתים בצה"ל בשיעור גבוה יותר מכל ציבור אחר. אסור ליצור סטיגמות בגלל קיצונים שנגדם צריך לפעול. כשקיבלתי מידע על הסתה לאלימות בישיבה ביצהר סגרתי אותה".

סער צודק. רוב המתנחלים אינם אלימים. הם אזרחים טובים שאכפת להם. אלא שכמו הפוליטיקאים, גם הם מתכופפים בפני מיעוט, שאינו קומץ אלא קבוצה הולכת וגדלה. על סער ועמיתיו למפלגה, שרבים ממצביעיהם חיים בהתנחלויות, לעשות יותר מרק "לראות בחומרה את האירוע". שאם לא כן, רבים מהמתנחלים שמתנגדים להתקפה הפרועה על חטיבת אפרים, אולי אפילו יצטרפו אל הפורעים אם וכאשר יגיע פינוי חוות גלעד, מגרון או מאחזים אחרים שהוקמו באופן בלתי חוקי.

***

עוד אדם שמדחיק את הבעיה הוא יו"ר מועצת יש"ע דני דיין. הוא אדם אינטליגנט, מתוחכם, הגון ושפוי, אך גם הוא לא רואה במקרה האחרון קו פרשת מים. כשהתקשרתי אליו אתמול בצהרים הוא השווה את הפורעים בחטיבת אפרים לאוהדי קבוצת כדורגל שמתפרעים ביציע. אגב, תשאלו את אוהדי בית"ר כיצד נוהגים בהם שוטרי היס"מ.

ביומיים האחרונים נוקט דיין בקו לפיו ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. הוא אמנם מגנה את הפורעים, אך מיד עובר למונולוג ארוך על השמאל שמנצל את פעולותיו של מיעוט קיצוני כדי להבאיש את ריחם של 250 אלף מתנחלים בעיני הציבור הישראלי. "הם עוזרים לציבור לעשות הכללות", הוא אומר.

הנימוק העיקרי של דיין נגד פעולות "תג מחיר" היא שהן פוגעות בהתיישבות. "תג מחיר זה האיום הגדול ביותר עלינו חוץ מברק אובמה", הוא מדגיש. "מאז שאובמה מתעסק בבחירות, תג מחיר הפך אפילו לאיום גדול יותר. זה עושה לנו נזק אדיר בציבור".

הבעיה עם הנימוק של דיין היא שהוא מזכיר יותר מדי את הנימוקים שבעטיים מתנגד יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו-מאזן) לפיגועים נגד ישראל. "זה פוגע באינטרס הפלסטיני", הוא נוהג לומר. אגב, אמירות כאלה של אבו-מאזן מוגדרות ע"י השרים ליברמן ויעלון כהסתה נגד יהודים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו