בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמ"א 69: שכנתי היקרה, הייתכן כי חיברת את מיטתך לאמפליפייר רב עוצמה?

אך מורה האורלוגין שעה לפני חצות הליל, וכל הבניין נמלא באריות האביונה שלך. אם היה מדובר בערב אחד של שכרון חושים, הייתי מפרגנת לך בכיף. אולם זה שלך נמשך חודשים רבים, לילה אחר לילה, שעות ארוכות

357תגובות
בניין בתל אביב, אילוסטרציה
תומר אפלבאום

מכתב פתוח אל הנמייה השחוטה, להלן שכנתי. זה לילות רבים ששנתי נודדת עלי. שעות על גבי שעות אני נעה וזעה במיטתי ורק עם האשמורת הראשונה אני מצליחה לקרוס אל תוך הכר. סימני האינסומניה כבר ניכרים בי: הבעתי אטומה, עיני מזוגגות, עצבי רוטטים, דעתי משובשת ויש שאני צוללת לתנומה קלה בעודי מלהגת את הבלי, אל מול עיניהם המשתאות של סובבי. מופע נרקולפסיה נודד. החיים שלי הפכו לגיהנום. אני מתרשמת שאת לא באמת מבינה, או אם לדייק, כל זה אינו מעניינך. אך מורה האורלוגין שעה לפני חצות הליל, וכל הבניין נמלא באריות...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו