שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תמ"א 69: שכנתי היקרה, הייתכן כי חיברת את מיטתך לאמפליפייר רב עוצמה?

אך מורה האורלוגין שעה לפני חצות הליל, וכל הבניין נמלא באריות האביונה שלך. אם היה מדובר בערב אחד של שכרון חושים, הייתי מפרגנת לך בכיף. אולם זה שלך נמשך חודשים רבים, לילה אחר לילה, שעות ארוכות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליסה פרץ

מכתב פתוח אל הנמייה השחוטה, להלן שכנתי.

זה לילות רבים ששנתי נודדת עלי. שעות על גבי שעות אני נעה וזעה במיטתי ורק עם האשמורת הראשונה אני מצליחה לקרוס אל תוך הכר. סימני האינסומניה כבר ניכרים בי: הבעתי אטומה, עיני מזוגגות, עצבי רוטטים, דעתי משובשת ויש שאני צוללת לתנומה קלה בעודי מלהגת את הבלי, אל מול עיניהם המשתאות של סובבי. מופע נרקולפסיה נודד. החיים שלי הפכו לגיהנום.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ