אף אחד לא הכין אותנו להשפלה הגדולה באמת שמגיעה עם גיל ארבעים

גם אני סברתי שאת 30 השנים הראשונות לחיי עליי להקדיש לחורבן יסודי של הגוף, ואת השנים הבאות לתיקון מתמשך שלו. ואז, בוקר אחד הקצתי, והייתי לגנרטור עם שדיים, האל ישמור

ליסה פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליסה פרץ

רופא המשפחה מרפרף עליי מבט תשוש. בכל זאת, אני הפציינטית מס' 59 שהוא רואה עוד לפני שהשעון מורה חצות היום, המזגן בקליניקה שבק חיים והאלבום של הביטלס שמתנגן חלושות ברקע תקוע בלופ על השיר !help. הוא זקוק לעזרה, זה ברור: יותר משהוא נראה סחוט, הוא נראה משועמם. אני מ־ש־ע־מ־מ־ת אותו, בטירוף. אבל מי בכלל משגיח במצבו? אני בטראנס, רבותי. 40 דקות מלהגת באוזניו הסברים לפשר מצב כפות ידיי ורגליי, הנתונות לאחרונה, כמה ביזאר, לעקצוצים חשמליים. בוקר אחד הקצתי והייתי לגנרטור עם שדיים, האל ישמור.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ